ביקור בבאר צקלג שביער להב

  • בסיסית
  • כל השנה
  • 2 ק"מ
  • דרום הנגב הצפוני
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
  • 0
באר צקלג. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

הבארות למרגלות תל חליף שבפאתי יער להב מילאו תפקידים חשובים בהיסטוריה, אך נשכחו במהלך הזמן. ליד אחת מהן, באר צקלג שמה, הציבה קק"ל שילוט המביא את סיפורו של המקום.

בשם העברי תל חליף נצמדה ועדת השמות הממשלתית לשם שהיה שגור בפי תושבי האזור הערבים – תל חווילפה. זכות זו לא עמדה לבאר שלמרגלות התל (ביר חווילפה). היא נקראת כיום באר צקלג. התל והבאר צמודים לכביש 3255 מדרום, למרגלות העצים הירוקים של יער להב. קק"ל טיפחה את סביבת הבאר, שכמעט נהרסה בעת הרחבת הכביש, ונטעה בקרבתה עצי אלה אטלנטית, חרוב מצוי ושיזף מצוי.

איך מגיעים?

נוסעים מצומת דבירה מזרחה בכביש 3255. כ-4 ק"מ אחרי הכניסה לקיבוץ דביר מגלים שלט ברור שמפנה ימינה לדרך עפר (יש שילוט הכוונה לבאר צקלג). יורדים לדרך, פונים מיד ימינה ונוסעים כ-400 מ' במקביל לכביש עד לבאר.

בין להב וצקלג

פרשת השמות כאן סבוכה להפליא. בשנת 1938 עבר כאן החוקר הצרפתי אַבֶּל, שהציע לזהות את המקום עם צקלג המקראית, הנזכרת בתנ"ך כאחת מערי השפלה. ואמנם, במפות ישנות נזכר התל כצקלג. אתרים נוספים בסביבה – הבאר והנחל העוברים למרגלות התל – "צוקלגו" גם הם. הדברים הגיעו לידי כך שבשנת 1952, כאשר קיבוץ להב התיישב במדרון המזרחי של התל, העניקה לו ועדת השמות את השם צקלג.

אבי נבון, איש ידיעת הארץ וחבר קיבוץ להב, מספר שהקיבוצניקים, בגיבוי ארכאולוגים מקצועיים, התנגדו לזיהוי ומכאן שגם להענקת השם צקלג לקיבוצם. הם הביאו כמה טעמים לכך. צקלג נזכרת בתנ"ך כעיר פלשתית ובתל חליף לא נמצאו עדויות להתיישבות פלשתית. כיום מקובל לזהות את צקלג עם תל שרע (תל שריע), השוכן על גדות נחל גרר.

אנשי הקיבוץ פנו לוועדת השמות והצליחו לשנות את שמו ללהב. באותם ימים היה מקובל בתנועת "השומר הצעיר" לקרוא לכל שכבת גיל על שם אחד הקיבוצים הוותיקים שהתנועה הקימה. השכבה של מקימי להב נקראה להבות, על שם להבות הבשן, ומכאן ועד השם להב לקיבוצם היתה קצרה. לבאר, לעומת זאת, לא נמצא סנגור שיגן על שמה, והיא נקראת צקלג עד עצם היום הזה.

מיקומו של הקיבוץ במורדות תל ארכאולוגי גם הוא יוצא דופן. הרבה יותר הגיוני היה להקים את הקיבוץ במרחק מה מהתל. אלא שהדוח בסוכנות היהודית קבע שיש להקים את הקיבוץ על אדמות חווילפה. הטרקטוריסט, או מי שהיה אמון עליו, מילא את הדוח בדייקנות. הוא הביט במפה, זיהה היטב את התל וכך נולד הקיבוץ במקום שנולד.

ואלה שמות...

פרשת השמות במקום עוד לא תמה, אבל לפני כן צריך לסדר קצת את לוח הזמנים. בתל חליף שכן יישוב בתקופת הברונזה הקדומה (3200–2300 לפנה"ס) ויישוב עשיר מאוד בתקופת הברונזה המאוחרת (1550–1200 לפנה"ס). נראה כי זהו היישוב שנזכר במקורות מצריים מאותה תקופה בשם רָנָמוּ, שם המזכיר להפליא את שם היישוב היהודאי מתקופת הברזל – רימון. ואמנם, ייתכן מאוד שכאן שכנה רימון המקראית.

יישוב בשם עין רימון במקום הזה נזכר שוב בתקופה הפרסית, כאשר בני ישראל חוזרים מגלות בבל, בתקופה הפרסית. שבי ציון. ויחנו מבאר שבע עד גיא בן הינום. בין השאר מוזכרת התיישבות בעין רימון. מעניין שבספר יהושע מוזכרים השמות עין ורימון כאילו הם יישובים נפרדים בנחלת יהודה: "ולבאות ושלחים ועין ורימון..." (יהושע טו 32).

ועדיין לא גמרנו. אוסביוס, הבישוף של קיסריה במאה ה-5 לספירה, ערך רשימה של יישובים ושל מקומות בארץ ישראל. הוא מזכיר באזור הזה יישוב בשם רימון ומתאר אותו ככפר גדול של יהודים. יש להניח ששבי ציון זכרו את השם של היישוב היהודי מימי בית ראשון. סמוך לרימון אוסביוס מציין כפר יהודי גדול נוסף בשם תלא. ואמנם, חורבה בשם זה נמצאת בפאתי קיבוץ להב.

כל פרשת השמות הזאת באה להבהיר דבר אחד: תל חליף הוא כנראה רימון המקראית.

באר צקלג

סמוך לתל חליף קיים מערך של בארות קדומות. הבדואים באזור להב התייחסו לבאר צקלג (ביר חווילפה) כבאר עתיקה, שעוד אברהם אבינו שתה ממנה מים. מעט מצפון לבאר צקלג נמצאת באר נוספת, המכונה כיום באר בוסתן; ואילו דרומה מבאר צקלג, סמוך לאבו חוף, נמצאת באר תִּלָּה, שזכתה כבר בעבר לשימור והיא כלולה ב"מסלול הזהב" שקיים ביער להב.

ייתכן שהבארות האלה נקשרו במסע הצלבני שערך ריצ'ארד לב הארי בקיץ 1193 כדי ללכוד שיירה מוסלמית ענקית ששיגר צלאח א-דין ממצרים. על פי מקורות היסטוריים, השיירה מנתה אלפי גמלים, חמורים וסוסים, שנשאו מטען יקר של נשק, של בדים יקרים, של אבני חן ושל תבלינים. השיירה עשתה את דרכה בפנים הארץ משום שהצלבנים השתלטו על אשקלון.

מרגליו הבדואים של ריצ'ארד לב הארי גילו את דבר מסעה של השיירה. ריצ'ארד לב הארי, שישב עם צבאו ליד לטרון, עשה מעשה ללא תקדים. הוא הניע את כוחותיו בלילה והפתיע את השיירה כאשר זו חנתה ליד תל חווילפה במקום המתואר בשם "הבורות העגולים" (Cisterna rotunda). פרופ' עמוס קלונר מזהה את שציינו קודם כאותם בורות עגולים שנזכרו במקורות ההיסטוריים.

הבאר במלחמת העולם הראשונה

ב-31 באוקטובר כבשו הבריטים את באר שבע מהטורקים ופרצו את המנעול שחסם את דרכם לארץ ישראל. למחרת נחו, אך אלנבי מיהר משום שרצה לכבוש את ירושלים לפני חג המולד. הוא ידע שבתל שרע, על גדות נחל גרר, מחכה לו צבא טורקי גדול במחנות הצבא שמסביב לתחנת הרכבת הטורקית.

כוחות סיור שהגיעו לתל חווילפה גילו את המרחב נטוש ודיווחו על כך לאלנבי, שהחליט להתקדם לשם ולעקוף את תל שרע. אלא שבכוחותיו של אלנבי פעל באותו זמן גם לוטננט קולונל ניוקומב, שהשתתף במיפוי הארץ וחש שהוא מכיר אותה טוב יותר ממפקדו. אלנבי פקד עליו שלא ייכנס עם כוחותיו לאזור ההר, אלא יישאר בשפלה. ניוקומב, בראש כוח בן 100 רוכבי גמלים, יצא לחסום את כביש חברון-באר שבע דווקא באזור הר חברון. 6 גדודים טורקיים הקיפו אותו וניוקומב נלקח בשבי.

במודיעין הגרמני-טורקי השתררה מבוכה. מבחינתם אלנבי שיגר את הכוח הזה. המסקנה שלהם היתה שאלנבי רוצה לעלות על ירושלים דרך חברון ולכן שלחו חיילים לתפוס את תל חוויליפה. כך, בגלל ההרפתקה של ניוקומב, הגיעו הבריטים לתל חווילפה ב-2 בנובמבר 1917 ובמקום "לטייל" צפונה מצאו עצמם מול 6 גדודים טורקיים.

הבריטים נלחמו 5 ימים וספגו אבדות רבות עד שהצליחו לכבוש את התל. אחת הסיבות לקרב הקשה היא מצוקת המים של הכוח הבריטי, שכן בארות התל לא היו בידיהם, ומשום כך נאלצו להילחם בשתי משמרות. כך קשה מאוד להשיג הכרעה.

הבארות וקיבוץ להב

מצוקת מים ידעו גם ראשוני קיבוץ להב, כשהתיישבו במקום בשנת 1952. בימים הראשונים הם שיגרו מדי יום ביומו טרקטור לעומר, ומשם הביאו מים שהספיקו לשתייה בלבד. מאוחר יותר גילו שבבארות תל חווילפה יש מים. המים בבאר בוסתן הספיקו אפילו לרחצה, שנעשתה גם היא בשתי משמרות – משמרת של בנים ומשמרת של בנות. חיבור הקיבוץ לצינור מים חיסל את הצורך במנהג הנאה הזה.

מידע נוסף

מפת טיולים וסימון שבילים
דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון מס' 12).

קרדיטים
 
תודה לאבי נבון מקיבוץ להב; לטלילה ליבשיץ, מנהלת קהילה ויער של קק"ל בצפון הנגב; ולמשה מרדכי, יערן גוש להב, על עזרתם הרבה בהכנת הכתבה.

כתיבה: יעקב שקולניק
צילומים: יעקב שקולניק, טלילה ליבשיץ ומוזאון המלחמה האוסטרלי
פורסם בתאריך: 18.6.2014