סמוך לרחבת החניה נטעה קק"ל בוסתן של עצי שקמה וחרוב. השקמה הוכיחה את התאמתה לתנאי האזור מימים ימימה, ונראה כי גם החרוב מסתגל היטב לתנאי המקום.

שביל מסומן בסימון קק"ל ירוק מכוון את המטייל אל תוככי יער אורן צעיר. המין הנפוץ כאן הוא אורן הצנובר, שמזרעיו מכינים את הצנוברים ("פיניונס") המוסיפים טעם לחומוס ולמאכלים אחרים. לאחר כ-300 מ', מול חלקה גדולה של עצי שיזף וחרוב, פונים שמאלה ומיד ימינה לחלקת אורנים נוספת, מבלי להתפתות להמשיך בדרך העפר היורדת מטה. בהמשך מלווים אותנו עצי חרוב ושיזף, גם הם פרי נטיעות של קק"ל.

עוד כמה צעדים, מעבר לדרך עפר, אנו פוגשים חלקה גדולה של עצי אלה אטלנטית, שעליהם מאדימים בשלכת. עצי האלה מציינים את מקומה של חלקת אקלום שנטעה כאן קק"ל כדי לבחון את התאמתם של מיני עצים לתנאי האקלים באזור הזה שזוכה לכ-350 מ"מ גשם בשנה בלבד. המידע שנאסף בחלקת האקלום תרם להוספת מינים חשובים למאגר הצמחים חוסכי המים המשמשים לנטיעה ביערות קרן קימת לישראל.

מעבר לחלקת האקלום השביל מוביל לתצפית על שקע גדול מוקף בחלקו במצוקי כורכר זקופים. השקע איננו אלא מחצבה קדומה ברכס הכורכר שנמצא כאן. יש להניח שהמחצבה שימשה לכריית לבנים לשימושם של תושבי היישוב ששכן כאן בתקופות הרומית הקדומה והביזנטית.

כורכר הוא סלע ייחודי שנוצר כתוצאה מליכוד והקשיה של דיונות חוליות באמצעות גיר. הכורכר מופיע כרכסים רציפים או מקוטעים לאורך מישור החוף הישראלי, ובדרום הארץ גם באזורים מרוחקים יותר מהחוף. באזור הזה אין רכס הכורכר בולט, משום שהשטח התכסה בשכבות לס. סלעי כורכר נחשפים בערוצי נחלים או במחצבות, כפי שקורה כאן. המערות הנראות למרגלות צוקי המחצבה נחצבו בידי אדם.

שביל הכפר, המסומן כאן באבני שפה, יורד לקרקעית המחצבה, עולה בצדה הצפוני ומגיע חיש קל לבאר שנמצאת משמאל לשביל. פי הבאר חסום בשבכה ולידה שלט הסבר. השביל פונה כאן ימינה לכיוון כביש 35 ובמרחק של כ-150 מ' מהבאר פונה שמאלה ביער איקליפטוס ומגיע למרגלות הגבעה הנמוכה שעליה שכן בעבר הכפר עיראק סוידאן. אבנים סלולות יוצרות תשתית דמויית רחוב, אך את עיקר תשומת הלב מושכות משוכות הצבר הגדולות שנותרו מימים רחוקים.

פירוש השם עיראק סוידאן הוא המערה של סוידאן. מצאנו שיהודה זיו, בלשן וחוקר ידיעת הארץ, תרגם בעבר את שם הכפר ל"חצרם של בעלי המרה השחורה". במפות ישנות נרשם המקום בשם עיי סידים. לפי נתוני רשות העתיקות נמצאו בתחום הכפר רצפת פסיפס, מערות, קברים וחרסים מהתקופות הרומית והביזנטית.

במלחמת העצמאות התמקם כוח מצרי במצודת עיראק סוידאן והפיל חיתתו על קיבוץ נגבה. צה"ל ניסה לכבוש את המקום שבע פעמים, אך נחל כישלון. רק בניסיון השמיני, שנערך ב-9 בנובמבר 1948, עלה בידי חטיבה 8, בפיקודו של יצחק שדה, לכבוש את המקום. בעקבות כיבוש המצודה פינה הצבא המצרי גם את הכפר, והוא ננטש לגמרי.

מכאן מתחילים לחזור. השביל פונה צפונה בגבול שדה מעובד ויער איקליפטוסים ומאגף גבעה קטנטנה, מובלעת בר בשטח המעובד. תמצאו כאן בוסתן קטן של עצי שקמה, חרוב, תאנה, זית, שקד ועץ תמר אחד.

לאחר שהשביל משלים מעגל שלם כמעט, הוא נכנס לחורשת איקליפטוס, בין השורה השנייה לשלישית, יוצא שוב אל גבול השדה ושב להתרחק ממנו.

בשדה הסמוך מגדלים חוחובה – שיח בצבע ירוק-אפור שמוצאו ממדבריות מערב ארצות הברית. החוחובה מצמיחה פירות בגודל של עד שני סנטימטרים. בכל פרי יש זרע קשה בצבע חום המכיל שיעור גבוה של שמן. שמן החוחובה עמיד מאוד לחמצון והוא חסר ריח וצבע ולכן מבוקש מאוד בתעשיית הקוסמטיקה.

עתה לא נותר לנו אלא להשלים את המעגל, מהלך כמה דקות, ולשוב לרחבת החניה.

שני אתרים מעניינים נמצאים בקרבת המסלול:

מצודת יואב (משטרת עיראק סוידאן)

מבנה המשטרה הבריטי, שכבשו המצרים בראשית מלחמת העצמאות, הטיל את אימתו על אנשי נגבה. הם כינו אותו "המפלצת על הגבעה". המקום משמש מוזיאון ומרכז מורשת לחטיבת גבעתי ומציג שתי תערוכות: גבעתי בתש"ח וחטיבת גבעתי החדשה.
שעות פתיחה: א'-ה' 9:00­-15:00. שישי ושבת לקבוצות בלבד בתיאום מראש, טל' 08-6611316

קיבוץ נגבה

מעט מחוץ לשער הכניסה נמצא שחזור בגודל טבעי של אתר "חומה ומגדל", המציג את הקיבוץ בעת עלייתו על הקרקע. מעבר לשער, במתחם הקיבוץ, שוכן בית הקברות הצבאי ובו אנדרטת הברונזה המרשימה המציגה שלוש דמויות. הפָּסל נתן רפפורט יצר את האנדרטה לזכרם של מגיני נגבה. בתוך הקיבוץ נמצא טנק מצרי ולידו הטרקטור הראשון של מתיישבי נגבה.

במקום מוצבת עמדת הסבר קולית. כדאי גם לבקר במגדל המים ההיסטורי המנוקב כדורים, עדות לקרבות מלחמת העצמאות.