מראה המדרגות החקלאיות, ששוחזרו בעמל רב, והכרמים והמטעים שצומחים כאן - מרהיב. כאן גידלו תושבי סטף לדורותיהם עצי פרי שאינם זקוקים לתוספת השקיה ובהם זית, גפן, תאנה ורימון. זו משמעות הביטוי חקלאות בעל, שנקראת על שם האל הראשי בפנתיאון הכנעני – אל השמיים והרעם, הגשמים והפריון ומכאן כינויו של האל - "בעל שמין" (בעל שמיים). הגשם מפרה את האדמה ומנביט את הזרעים הטמונים ברחמה.
התחנה הראשונה בשביל היא הכרם (6). כרם הגפנים שבסטף מעניק חיים לתיאור המקראי הידוע כמשל הכרם: "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן ויעזקהו ויסקלהו וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו" (ישעיהו ה' 1-2). אכן, כדי ליצור כאן כרם עיזקו תושבי המקום את האבנים הגדולות, סיקלו את האבנים הקטנות יותר ובנו מהם את המדרגות החקלאיות ואת המגדל - השומרה שנגיע אליה בהמשך המסלול. כרם זקוק באופן מיוחד לגדר, כדי למנוע מחיות המשק ומחיות בר לאכול מהעלים ומהפירות. גדר הכרם נזכרת גם היא במשל הכרם: "הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדרו והיה למרמס״ (ישעיהו ה' 5).
הגפן נחשבה לאחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל, משום שאי אפשר היה לגדלה במצרים ולא בארם נהריים, שני מרכזי התרבות הגדולים של העת העתיקה. יין היה מוצר צריכה חשוב בעת העתיקה. באותם ימים נהגו לערבב את המים ביין, כנראה כאמצעי חיטוי ושמירה על הבריאות.
מעבר לכרם, בין הטראסות, צומחים עצי תאנה וזית, רימון וחרוב, עצי בוטנה (פיסטוק) ועצי פרי נשירים למיניהם. זהו אוסף של 16 מינים של עצי פרי ובהם עשרות זנים נדירים של עצי פרי, שנאספו מפינות הארץ הנידחות בעזרת אנשי האגודה להכרת הפירות במקורות ישראל. לזני העצים האלה יש ערך עצום מבחינה היסטורית וחינוכית ומבחינה חקלאית ומדעית. זני עצים אלה הותאמו במשך מאות ואלפי שנים לתנאי האקלים והקרקע של ארץ ישראל. אוסף העצים הזה, הכולל גם יותר מ-25 זני גפנים, הוא אוצר גנטי בעל חשיבות עצומה, לאור העובדה שכבר אין מגדלים בתרבות רבים מהזנים האלה. בעונה שבה העצים נותנים פרי אפשר לטעום מפירותיהם, אך לא למלא את התרמיל.