נמשיך לצעוד בשביל ונרד דרך מדרגה שבה נטועים זיתים ומתחת לה צומח חורש ים תיכוני, עד לגת עתיקה חצובה בסלע. הגת מתוארכת לתקופה הביזנטית. חלק ניכר ממשטח הדריכה, שבו דרכו על הענבים כדי להפיק מהם תירוש, מכוסה פסיפס לבן (אין לדרוך על המשטח כדי לא להרוס את הפסיפס). ממשטח הדריכה התירוש זרם אל כלי איסוף ומשם הועבר ליקב לתסיסה. שימו לב לשקע במשטח. הוא מכונה "תפוח הגת" ובתוכו שמו את הענבים שדרכו עליהם כדי למצות מהם את שארית התירוש. הסחיטה הנוספת נעשתה בדרך כלל בעזרת קורה או בורג.
ליד הגת, במורד השביל, נמצאת חורשת האלונים. העצים הגדולים מעניקים צל נדיב ויוצרים פינה נפלאה למנוחה. עצי אלון מצוי בממדים כאלה הם בבחינת מחזה נדיר בהרי ירושלים. בסביבה נמצאו שרידי מבנה, אולי כנסייה מהתקופה הביזנטית, ובריכת מים. ייתכן שתושבי המקום לדורותיהם ייחסו לעצים קדושה ועל כן הם טופחו ונשמרו. התושבים הערבים של אזור סטף כינו את המקום שיח' עוביד.
מדרום לחורשה נמצאת מערה ובפתחה מדרגות. על קירות המערה נמצאים שרידי טיח למניעת חלחול המים. ייתכן שהמתקן שימש מקווה טהרה.
נשוב לצעוד בשביל דרך כרם זיתים וחלקות של עצי פרי נשירים ובהם שקד, תפוח, אגס, שזיף ומשמש. לאחר כ-150 מ' נעצור לתצפית על מנזר יוחנן במדבר (דיר אל חביס, מנזר ההתבודדות), שנמצא בצלע ההר ממול. המנזר, השייך למסדר הפרנציסקני, נבנה בסוף המאה ה-19 לכבודו של יוחנן המטביל, שהיה תושב עין כרם.