מיד בכניסה לדרך התקינה קק"ל חניון גדול למדי המנציח את יוסי אינבינדר (2013-1957), שנהרג בעת חציבת מנהרת הרכבת החדשה לירושלים. החניון נמצא בצל עצי אורן, ברוש וחרוב. מסביב –עצים ושיחים אופייניים לחורש הים התיכוני.
הר הרוח הוא הפסגה הקטנה שמעל לחניון. בעבר נקראה הפסגה ג'בל בַּטְן אל-עוּרוש (הר בטן הסוכות), על שם הסוכות שבין הכרמים שגידלו בה. בשלב כלשהו השתנה השם לג'בל בטן אל-הווא (הר בטן הרוח), ומכאן קצרה הדרך לשם הר הרוח.
כמעט דבר לא נותר משרידי המצודה שנחפרה כאן, ורוב האבנים שבנו אותה נשדדו במהלך השנים לבניית בתי הכפרים שבסביבה. המצודה, מהתקופה הפרסית (מאה 4 לפנה"ס), ניצלה את המדרונות התלולים המקיפים את המקום. רק במערב מקושרת הגבעה באוכף להמשך רכס הר הרוח. מיעוט הממצאים בחפירות, בעיקר חרסים, הביא את החופרים למסקנה שהמצודה תפקדה רק זמן קצר ואולי נועדה לשמש רק בזמן חירום. היא לא חלשה על דרך ונראה כי נבנתה כחלק ממערך השליטה על האזור באותה תקופה. המצודה הזו, כמו כמה מצודות נוספות בסביבה, נבנתה בתקופה שבה השלטון האחמני איבד אחיזה במצרים, וייתכן שפחוות יהודה הייתה אז אזור גבול של הממלכה או מרכז לגביית מיסים שדרשו השלטונות מהמושלים המקומיים.

ממשיכים בנסיעה בדרך המסומנת בכחול. לאחר כחצי קילומטר מקדם את פנינו חניון שלום חרמון (1992-1920), על שמו של אחד מחלוצי ריקודי העם בישראל. יש כאן כמה שולחנות פיקניק, אחד מהם נגיש. במקום הזה הכינו במלחמת העצמאות מנחת למטוסים קלים, אך לנו לא ברור אם אכן השתמשו בו.
ליד החניון מסתעפת דרך עפר מסומנת אדום המתאימה לרכב 4X4. אנו נמשיך בדרך "הכחולה" ונגיע לאחר כ-600 מ' לחניון קטן נוסף ובו שני שולחנות נגישים. מהחניון נשקפת תצפית יפה על השפלה ומישור החוף.
מצפה עמיחי – נקודת תצפית מוסדרת על שם השופט והמחנך עמי דוויק (2000-1946) – נמצא כ-150 מ' במורד הדרך. התצפית היפה חושפת את נופי מישור החוף במרחב שבין חדרה לעזה. בדפי ספר המתכת המוצמד לתצפית אפשר לקרוא על דמותו של עמי דוויק, שבין שלל התפקידים שמילא עמד בראש תנועת הצופים בישראל.
בצד השני של הדרך (משמאל) נמצאת אנדרטה צנועה – סלע שרשומים בו חמישה שמות. כאן נרצחו ב-9 בנובמבר 1937 חמישה חברי גרעין שביקש להקים קיבוץ במקום.
חמשת חברי הגרעין – יצחק מגדל, יהושע פוחובסקי, משה באומגרטן בר-גיורא, אריה מורדכוביץ ואהרון אולישבסקי – עבדו בשירות קק"ל וחצבו את הדרך שנועדה להובלת שתילים ליער שעתיד להינטע במקום. החמישה חלפו עם החמור שלהם על פני חבריהם הנוטעים וכעבור זמן קצר נשמעו יריות. חבריהם מיהרו למקום ומצאו חמש גופות.
הארץ התאבלה כולה, ובלוויה שנערכה באותו יום בקריית ענבים השתתפו רבבות. באסיפה שהתקיימה לאחר הרצח הסתיימו הדיונים באשר לשם הקיבוץ המיועד ונקבע כי ייקרא מעלה החמישה.

מהאנדרטה יש לנסוע עוד כ-600 מ' ולהגיע לחניון הדסה וברוך לוין. כאן נחנה. זהו חניון נאה בצל עצי אורן שבצידו הדרומי נמצאת תצפית על נחל יתלה ועל אזור נווה אילן. לוחות התצפית מספרים על הגיאולוגיה והגיאוגרפיה של האזור.
מכאן יוצא שביל נוף נחל יתלה – שביל רגלי מעגלי שאורכו כ-1.5 ק"מ והוא אכן מעניק נופים יפים להולכים בו. השביל יורד מעט במדרון הר הרוח ומגיע לצומת שבילים. מי שיפנה שמאלה יגיע לבור מים חצוב בסלע. אחר כך יש לחזור לצומת, להמשיך לאתר הוקרה לתורמים וממנו לעלות לדרך עפר רחבה.
אפשר לפנות בדרך שמאלה ולאחר כ-200 מ' לפנות ימינה בעקבות שביל האופניים המוביל לשרידי הכפר בית ת'ול. יש המזהים כאן את העיר המקראית יתלה, שנזכרת בתנ"ך כאחת מערי שבט דן: "ושעלבין ואילון ויתלה" (יהושע יט, מב). חטיבת הראל כבשה את הכפר ב12 ביולי 1948 במסגרת מבצע "דני".
נשוב לדרך הרחבה ונצעד מזרחה. בצידה הצפוני של הדרך נמצאת אנדרטה המנציחה את זכרם של שני טייסי חיל האוויר ארז איתן ויוסי גורדון. מטוסיהם של השניים התרסקו כאן בשנת 1980 בזה אחר זה לאחר שקיבלו בשגגה הנחיה להנמיך טוס.
מכאן קצרה הדרך לחניון הדסה וברוך לוין.

מסלול נוסף בסביבה

נווה אילן הישנה ויער המכללות