דרך הטמפלרים

  • בסיסית
  • כל השנה
  • 3 ק"מ
  • צפון גליל תחתון
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
יום שמש חורפי בדרך הטמפלרים. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

מסע מרתק בזמן אל ואדי דושה והימים בהם עוד נשמעו בו שקשוקי קרונות רכבת העמק

בשנת 1905 חנכה הממשלה העות'מאנית את רכבת העמק ותרמה תרומה אדירה לפיתוח עמק יזרעאל וסביבתו. מהרכבת נהנו גם המתיישבים הגרמנים במושבות ולדהיים (אלוני אבא) ובית לחם הגלילית. בזכות הרכבת הם יכלו לרדת אל ואדי דוּשָה - הגיא שמצפון למושבותיהם, ולהוביל לתחנת הרכבת ג'למי את תוצרת החלב שלהם כדי למוכרה בחיפה. בינם לבין עצמם כינו הגרמנים את הגיא הזה בשם מילכשטראסה (רחוב החלב). בימינו ידוע המקום בשם דרך הטמפלרים.

הוראות הגעה ומידע כללי

אופי הטיול: טיול ברכב או ברכב בדרך עפר חד כיוונית. אפשר לצעוד חלק מהמסלול ואז לשוב לנקודת המוצא. אורך המסלול המלא: כ-3 ק"מ (כיוון אחד).
המסלול לא מעגלי.
נקודת כניסה מזרחית: רחוב מרווה 2, קריית טבעון. חניה מומלצת להולכים ברגל: סופר ויקטורי (ווייז: מרווה 2 קריית טבעון).
נקודת כניסה ממערבית: חניה ציבורית ליד רח' השקדים 1 קריית טבעון. יורדים לדרך הטמפלרים ב"דרך המשחטה", כ-100 מ' ממזרח לרחבת החניה.
אזהרה: אין לצאת מדרך הטמפלרים לכביש 75.

משמרים את הערוץ

הגרמנים כבר אינם כאן ובמשך הזמן קמו קריית טבעון מדרום לגיא והיישוב הבדווי זבידאת מצפון לו. גם צפירות הקטרים של רכבת העמק נדמו. הגיא, עם מדרונות יער נפלא של אלון התבור, נשכח.

התגברות הנגר העירוני שזרמה אליו הגבירה מאוד את סחיפת הקרקע והביאה להתחתרות ערוצים ולהידרדרות אקולוגית. עצי יער יפים סבלו מחשיפת שורשיהם עד כדי קריסתם. קק"ל קיבלה על עצמה לטפל במצב.
חיים סהר, איש שימור קרקע בקק"ל, תכנן בערוץ מערך של קציר נגר שנועד להשיג כמה מטרות בעת ובעונה אחת: למנוע סחף והתחתרות ערוצים, לעכב את זרימת מי הנגר בערוץ ולאסוף אותם לשם השקיית בוסתנים ולמנוע נזקי שיטפונות במורד הערוץ.

השיטה: בניית סכרונים דמויי סהר לרוחב הגיא ולרוחב ערוצים היורדים אליו. בחזית הסכרון הפונה למעלה הנחל מונחות יריעות גיאו-טקסטיל. היריעות מעבירות מים אך עוצרות את סחיפת הקרקע. במשך הזמן הערוץ מתכסה בצמחייה שאוחזת בקרקע והמערכת מתייצבת. ומייצבות את הערוץ.

הסכרונים מעכבים את זרימת המים ומגבירים את חידורם לקרקע וכך, מה שהיה עד כה מפגע הופך למשאב. אם כמות המשקעים הממוצעת באזור מגיעה לכ-600 מ"מ בשנה, הצמחים מקבלים בזכות הסכרונים לפחות 1,000 מ"מ. בכמות מים כזו אפשר לגדל בוסתנים. אכן, תלמידי כפר הנוער רמת הדסה, שאימצו את הערוץ, כבר נטעו עצי בוסתן כגון תאנה ותות, חרוב, שיזף וזית. בתוכניות המגירה של קק"ל מפנטזים על נטיעת שסק, עץ שמושך אליו ציפורים. ועוד דבר, הסכרונים, שנראים כמו תיאטרונים קטנים, יכולים לשמש מקום כינוס לקבוצות שמטיילות במקום.

טיול בדרך הטמפלרים

טיול בדרך הטמפלרים הוא עניין קל ופשוט. יופיו טמון ביער אלוני התבור המפותח שצומח בצידי הדרך. בחורף ובאביב צומחים בצד הערוץ נציגים רבים של כלנית מצויה, כרכום חורפי, רקפת מצויה, דודא רפואי ומינים רבים אחרים של פרחים. בכל עונות השנה תמצאו כאן את אלון התבור, העץ השולט בחורש. בחורף עומדים העצים בשלכת ועליהם הזהובים מרשרשים תחת רגלי המטיילים. מיני עצים אחרים שנפוצים כאן הם אלה ארץ ישראלית, לבנה רפואי, אשחר ארץ ישראלי ואלון מצוי. שימו לב לקיסוסית הקוצנית - מטפס בעל עלים דמויי לב שמעניק מראה מיוחד לנוף החורש. לכל אלה מצטרפים עצי הבוסתן, בינתיים צעירים, אך בעתיד יישאו פרי.

קק"ל מתכננת לפתח את הדרך, להוסיף ספסלים ושילוט, אבל כדאי לדעת שאין ולא יהיו בו שולחנות פיקניק והמקום אינו מיועד להדלקת אש, לא למנגלים ולא ל"פתיחת שולחן" עמוס צידניות.

אפשר להתחיל מרחוב מרווה 2 בקריית טבעון ולצעוד במורד הערוץ כמה שמתחשק. לחילופין, אפשר להתחיל במרכז טבעון, ברחבת החניה שמול רחוב השקדים 1 בקריית טבעון, לצעוד מעט מזרחה ולרדת לדרך הטמפלרים בדרך המשחטה (לא להיבהל מהשם), המשולטת בראשה בשם זה ליד שלט של כיבוי אש. מרחוב מרווה 2 יורדים במורד הערוץ. בתחילת השביל מוצב שלט הסבר על הסכרונים שבנתה קק"ל. לאחר כקילומטר ולאחר שחלפנו על פני כמה בוסתנים צעירים, מגיעים לחורשת אקליפטוס – מקום טוב להתכנסות מטיילים ולמנוחה.

מכאן, בין עצי החורש, עולה דרך עפר שמאלה ומגיעה לאחר כחצי קילומטר לרחוב השקדים. במפות הרשמיות הדרך הזו היא המשכו של רחוב מרווה, אך השלט שבראש הדרך מכריז ששמה הוא דרך המשחטה. בעבר, ליד חורשת האקליפטוס, ניצב מבנה המשחטה, שנהרס ואיננו עוד.

כ-400 מ' במורד הדרך צומחת אלה אטלנטית גדולה, שמזמינה לשבת בצילה, בתנאי שהגענו בקיץ. עוד 400 מ' ואנו בחורשת אורן קנרי. מי שכוחו במותניו, יכול להמשיך עוד כקילומטר, כמעט עד כביש 75, סמוך לשער העמקים.

זהו סוף הדרך. מכאן יש לשוב בחזרה במעלה הדרך. אין לעלות בשום פנים ואופן על כביש 75. המכוניות רצות כאן במהירות מטורפת וגישה לכביש מסוכנת.

כמה מילים על גרמנים וטמפלרים

באמצע המאה ה-19 פרשו קהילות בדרום גרמניה מהזרם הכנסייתי הלותרני ויצרו תנועה דתית נפרדת – ארגון המקדש (טמפלגזלשאפט). הם לא התפללו בכנסיות וגרסו שבית המקדש נמצא בליבו של מאמין פנימה, כפי שלמדו מהפסוק "הלא ידעתם כי היכל אלוהים אתם ורוח אלוהים שוכן בקרבכם" (איגרת פולוס הראשונה של הקורינתים ג 1).

חברי התנועה - ביקשו לחיות על פי האידיאל שלהם קרוב ככל האפשר לבית המקדש שנזכר בתנ"ך ולקרב בכך את הגאולה. אמרו ועשו. הטמפלרים באו לארץ בשני גלים והקימו מושבות בערים ומושבות חקלאיות חדשות משלהם. ערב מלחמת העולם הראשונה חיו בארץ כ-2,000 מבני העדה.

הטמפלרים הביאו לארץ טכנולוגיות תעשייתיות מתקדמות ושיטות חדשניות בעיבוד חקלאי. הם בנו מפעלים, הקימו בתי מלון והפעילו תעשיית תיירות. במלחמת העולם השנייה ראו בהם הבריטים נתיני אויב, מה גם שחלק מהטמפלרים תמכו בגלוי במפלגה הנאצית. רבים מהם גורשו לאוסטרליה והאחרונים שבהם גורשו בשנת 1948, עם הקמת מדינת ישראל.

בית לחם הגלילית נוסדה בשנת 1906. בשנת 1935 התגוררו במושבה 27 משפחות. ראשוני המתיישבים בוולדהיים (אלוני אבא), שנוסדה בשנת 1907, היו בני הדור השני של התנועה. הם חזרו לחיק התנועה הלותרנית ועל כן בנו כנסייה במושבתם.

אם נותר זמן, אפשר לקפוץ וליהנות ממראות בתי המתיישבים הגרמנים במושבים בית לחם הגלילית ואלוני אבא, בשביל ההתיישבות שביער לנדוי ובגן לאומי בית שערים.

מסלול נוסף בסביבה

קרדיטים
 
כתב: יעקב שקולניק
צילומים: פנינה לבנון ויעקב שקולניק
תודה לאנשי קק"ל - פנינה לבנון, רכזת קהילה ויער גליל מערבי וכרמל ולחיים סהר – איש שימור קרקע במרחב מרכז, על עזרתם בהכנת הכתבה.
פורסם בתאריך: 15.12.2020
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

מפת טיולים וסימון שבילים הגליל התחתון (גיליון מס' 3)