הדרך הקצרה המובילה מכביש 35 לכניסה למושב היא טיול נוף בפני עצמו. רוב הגבעות מכוסות ביער לכיש, יער קק"ל המשתרע על פני כ-2,400 דונם. העמקים שבין הגבעות נטועים כולם כרמים. בשלהי שנות ה-50 החלו הנטיעות מסביב למושב לכיש, והן נמשכו ביתר שאת בשנות ה-60.
לפני הכניסה למושב, מימין, הציבה קק"ל עמודים לבנים הנושאים שמות של תורמים. זוהי "הנחלה", הנקראת כך מפני שהתורמים ששמותיהם רשומים על העמודים תרמו לקק"ל כדי להכשיר את נחלות המושב.
בהגיעכם למושב אתם מוזמנים לחנות ליד מעגל התנועה הסמוך לכניסה. אל תמהרו למגדל עם גלגל השבשבת. תגיעו אליו בסוף המסלול. בינתיים אתם מוזמנים להתרשם מערוגת צמחי התבלין הצומחת ליד החניה. צומחים בה בעיקר זוטה לבנה, מרווה משולשת ואזוב מצוי.

התחנה הראשונה נמצאת כ-100 מ' ממזרח למעגל התנועה, מעט לפני המבנה הגדול שבו מרכזים את יבולי הענבים. כאן היה פעם שער היישוב, שנוסד ביוני 1955 כהיאחזות נח"ל ואחרי שנה הפך למושבוץ - מין יצור כלאיים של יישוב כפרי חדש שעוד לא הספיק להתייצב ומתפקד זמנית כמושב וכקיבוץ גם יחד. בהתחלה הסתפקו הנחלאים בציור של שער אך עד מהרה הפך לשער ש"ג טיפוסי של בסיס צבאי, עם החבל המסורתי שמשמש מחסום ושנקרא, כמתבקש, "חבל לכיש". מאוחר יותר הוקף המחנה כולו בגדר ובתעלות קשר.

קשה כיום להבין את הבידוד שהיישוב לכיש היה נתון בו בשנותיו הראשונות. האזור נחשב למערב הפרוע של ישראל ואף זכה לכינוי "טקסס". מסתננים חדרו לגבולות הארץ כמעט ללא הפרעה. מכשיר הרדיו-טלפון היה אמצעי הקשר היחיד עם העולם. בכל שלוש שעות נשלחה הודעת מורס למטה שבמצודת יואב כדי להודיע שהכול בסדר.
המכשיר שימש גם את היישובים השכנים אמציה ונחושה (הישנה). במשך שעה אחת ביום, בין שש לשבע בערב, אפשר היה להתקשר למרכזייה אזרחית ולשוחח בטלפון, שיחה שנשמעה בקולי קולות גם ביישובים השכנים...

ממש מול המזכירות ניצב שלט בשטח פתוח המצהיר שבמקום הזה נטמנה ב-8 ביוני 1955 מגילת היסוד של לכיש. זה היה טקס ממלכתי לכל דבר. חיילת הנח"ל מרגלית דהאן קראה את המגילה לפני האורחים ובהם כמה דמויות מנכבדי היישוב. אחד מהם היה שמעון פרס – מנכ"ל משרד הביטחון.
המייסדים היו חברי שלושה גרעיני נח"ל, שהתגייסו בשנים 1953, 1954 ו-1955. "אנחנו רצינו מושב, והמוסדות המיישבים רצו שנקים כאן קיבוץ", מספר יצחק כהן. "הם לא האמינו שאפשר להקים כאן מושב משום שהשטחים החקלאיים מפוצלים ומרוחקים מבתי המגורים, דבר שלא היה מקובל אז במושבים. אבל אנחנו היינו כולנו בני מושבים ובוגרי בתי ספר חקלאיים ועמדנו על שלנו. לא הסכמנו להתבסס על גידול פלחה ומרעה בקר. רצינו משק אינטנסיבי, אבל לשם כך היה צורך להתחבר לרשת המים הארצית בצינור 10 צול שיביא כמות מספקת של מים למושב".
כשהמתיישבים ראו שהעסק לא מתקדם, הם קבעו פגישה עם לוי אשכול, שכיהן כמנהל המחלקה להתיישבות. נציגי המוסדות התנגדו וציינו את כל הקשיים. אשכול הקשיב, ראה את הנחישות, ובסופו של הדיון אמר: "קינדרלעך, יהיה לכם מושב". וכך בדיוק היה.