האמפי והמצללה
במקום הזה עורכים יוצאי סיירת שקד אירועי זיכרון לחללים ואירועים חברתיים. בצל המצללה, מוצבים שלטים המספרים על תולדות היחידה והמקומות שבהם פעלו לוחמיה במשך השנים.
שלט נוסף מוקדש לעמותת סיירת שקד, שנוסדה בשנת 1982, לאחר פירוקה של הסיירת כיחידת מתנדבים. העמותה פועלת לשמר את זכר חללי היחידה, תומכת במשפחות השכולות, משמרת את הקשר בין בוגרי היחידה ונותנת מענה לאתגרים חברתיים בישראל.
גשר הרכבת הבריטי
גשר ברזל חוצה את נחל אופקים למלוא רוחבו. אורכו כ-130 מ' וגובהו המרבי מעל אפיק הנחל כ-12 מ'. הבריטים הציבו את הגשר לאחר מלחמת העולם הראשונה כחלק ממסילת הברזל שסללו מרפיח צפונה, לעבר באר שבע. כדאי לשים לב לעובדה שחלקי הגשר מחוברים אלה לאלה במסמרות (ניטים) ללא כל ריתוך, תופעה שאין שנייה לה בישראל. הגשר נשען על שבעה זוגות של עמודי פלדה מרשימים שמולאו בטון.
קו הרכבת רפיח–באר שבע נפתח לתנועה ב-8 במאי 1918. תחילה, עד לבניית הגשר, חצתה המסילה את הנחל על הסוללה שמצפון לנחל. המסילה הייתה בשימוש צבאי ואזרחי עד שנת 1927 ואז ננטשה מטעמים כלכליים.
גשר הרכבת הבריטי, הנטוי על נחל אופקים, שימש נקודת ציון חשובה באימוני הניווט של סיירת שקד. מחנה הסיירת שכן במשמר הנגב, לא הרחק מכאן. ליד הגשר נערכו חילופי המשמרות של השבים מהסיורים לאלה היוצאים אלה.
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הכריזה על הגשר אתר מורשת. קק"ל שיקמה את הגשר על פי הפרט המקורי של הבריטים, הן מבחינת החומרים והן מבחינת המידות והוסיפו משטח דריכה נגיש ושקוף מעל הפרט המשוחזר של הגשר.
מעגל המדורה
הסיורים הארוכים והמרדפים אחרי מסתננים ומחבלים אילצו את לוחמי סיירת שקד לשהות ימים ולילות במרחבי הנגב מנותקים מאספקה. לפיכך, הם נאלצו לבשל את ארוחותיהם בשטח והמדורה הייתה חלק חשוב בהווי החיים של היחידה.
בצהרי יום, בצל אחד מעצי השיטה, היו הסיורים עוצרים ל"מחבת": מדליקים מדורה שמים מחבת על האש ומניחים בו ירקות, ביצים, בשר ממנות קרב ולעיתים גם בשר ציד. בלילות, מסביב למדורה, לגמו הלוחמים קפה והפליאו באגדות ובסיפורים. מסביב למדורה ולמחבת התגבשו ההווי והרעות המיוחדים של סיירת שקד. המטיילים מוזמנים להמשיך במעגל המדורה החדש את מסורת המחבת והמדורה של לוחמי סיירת שקד.
סלע הסיירת
הסלע הגדול נושא כיתוב המספר את סיפורה של סיירת שקד. לידו מוצבים לוחות נטויים של אבן לבנה. הלוחות מדמים שלושה אוהלי סיירים, ועליהם כתובים שמותיהם של חללי סיירת שקד. על הקיר הפונה לסלע חקוקים סמל היחידה והסיסמה שלה: "רק אלו היודעים להגן על חירותם זכאים לה".
נושא הלפיד והפרחים שנבלו
במדרון, למרגלות גשר הרכבת, ניצבות שלוש דמויות ברזל. הראשונה שבהן נושאת לפיד, והשתיים האחרות נושאות דגלים. הפסל מסמל את העברת הערכים של סיירת שקד לדורות הלוחמים הבאים.
מאחורי הדמויות נעוצים באדמה מוטות ברזל מכופפים. מרחוק הם נראים כמכשולי חי"ר, אך כשמתקרבים אליהם אפשר להבחין שהם מסמלים פרחים שנבלו, ושכל "עלה כותרת" נושא שם של חלל מחללי הסיירת. יוצר הפסל והפרחים הנבולים (1991) הוא האמן צבי דרדיקמן, בוגר סיירת שקד.
האשל הגדול
העץ המרשים הצומח בצד השביל מתחרה על התואר אשל הפרקים הגדול בישראל. אשל הפרקים מותאם היטב לחיים בקרקעות החוליות של מערב הנגב ולכן נטעו אותו בחצרות בתים באזור, ליד בארות ובצדי חלקות מעובדות. שרידים של עצי אשל הפרקים התגלו בחפירות ארכיאולוגיות כחומר בניין וכחומר בערה כבר בתקופות פרהיסטוריות. שמו נגזר מענפיו הדקיקים, המחולקים לפרקים זעירים.
המאגורה
מאגורה היא מאגר מים מלאכותי, חצוב בגדת הנחל מעל למפלס הערוץ. מי שיטפונות שזורמים בנחל מופנים למאגורה באמצעות תעלת הטיה היורדת ממקום גבוה יותר בנחל. נראה כי המאגורה נחצבה בתקופה הביזנטית, שבה פעלו באזור חוות חקלאיות.
מחשוף סלע קירטון
סלעי הקירטון המבהיקים כאן בלובנם שייכים לאותה משפחת סלעים שנחשפים בבית גוברין וברמות מנשה. כאן, במערב הנגב, הסלעים קבורים תחת מעטה של סלעי משקע ימיים ודיונות חול והם נחשפים בגלל התחתרות נחל אופקים. סלעי הקירטון אטימים יחסית לחלחול, ולכן חצבו בהם בימי קדם בורות מים, כגון המאגורה שנותרה עד ימינו.
לימן
לימן הוא אגן חסום בסכר עפר, המשמש לאגירת מי גשם הניגרים מהמדרונות שמסביב. המים בלימנים מחלחלים לאט לאט לעומק הקרקע ומשפרים את התנאים להתבססות עצים בתנאי מדבר. יערני קק"ל יוצרים לימנים באזורים מעוטי גשם ונוטעים בתוכם עצים, כגון עצי התמר שצומחים כאן.