מכביש ראש פינה–קריית שמונה (כביש 90) פונים מערבה בצומת כ"ח (כביש 899) ומעפילים במדרון התלול של הרי נפתלי. חולפים על פני מצודת ישע ותל קדש וממשיכים בכביש 899 החדש עד לכניסה לקיבוץ מלכיה. נכנסים לקיבוץ ובמעגל התנועה הראשון, מיד אחרי שער הקיבוץ, פונים ימינה וחונים במפרץ החניה, ליד אתר הזיכרון.

הערה: לאוטובוסים מומלץ להתקדם עוד כ-50 מ' ולחנות ברחבת החניה האחורית של חדר האוכל. ניתן להשתמש בשירותים שבחדר האוכל.

השם מלכיה נזכר פעמים אחדות במקרא כשמה של משפחת כהונה, שבניה שירתו בבית המקדש: "וַיִּשְׁמַע שְׁפַטְיָה בֶן מַתָּן וּגְדַלְיָהוּ בֶּן פַּשְׁחוּר וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ וּפַשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה" (ירמיהו לח, א). נראה כי כמו שאר משפחות הכהונה, גם משפחת מלכיה היגרה לגליל לאחר חורבן הבית השני. ייתכן שבניה מצאו מקלט בסביבה. מכל מקום, הרבה יותר מאוחר התיישבו מתואלים (בני כת שיעית) בדרום לבנון. שבעה מכפריהם, ובהם הכפר אל-מלכיה, מצאו את עצמם בדין או שלא בדין בתחום המנדט הבריטי. אולי השם הזה הוא הד לאותה משפחת כהונה קדמונית.

שביל סלול קצר, החולף על פני אתר הנצחה ובו שלוש מצבות, מוליך משער הגבעה למצפור. ארבע מדרגות ישיבה מוצלות צופות אל הנוף. זהו המקום הנכון להבין בו את ערכה האסטרטגי של מלכיה, מאז ימי קדם ועד ימינו אלה. במאמץ מועט תוכלו להבחין בתל קדש, מתרומם מעט בשוליים המערביים של בקעת קדש. הכביש בן ימינו חוצה את התל לשניים בדרכו לנבי יושע. הדרך הזאת באה מִצוֹר וירדה בסביבות מלכיה לקדש הכנענית, שהייתה בשעתה הגדולה בערי הגליל ההררי. חשיבותה של העיר נשמרה גם מאוחר יותר, כפי שמעידים שרידי המקדש הרומי שנותרו במקום עד ימינו, כמו גם מבנה המשטרה הבריטי של מצודת ישע והמחנה הצבאי שלהם, שהיה במלכיה.

במחצית אפריל 1948, לקראת סיום המנדט, פינו הבריטים את המצודה ואת המחנה הצבאי. כהרגלם, במקום שבו ציפו כי יהיה שייך למדינה הערבית, העבירו את הנכסים לידי הערבים. חיילי "צבא ההצלה" של קאוקג'י השתלטו מיד על המצודה והמחנה. נראה כי בשלב הזה הצבא הלבנוני, ברובו נוצרי-מרוני, החליט שלא להצטרף לפלישה המיועדת של צבאות ערב.

בכל זאת, שליטה ערבית במלכיה הייתה עניין מסוכן. בהרי נפתלי כבר היו שלושה יישובים: מנרה, שנוסדה בשנת 1943, ומשגב עם ורמות נפתלי, שנוסדו שנתיים אחר כך. פלישה לעמק החולה הייתה קוטעת את "אצבע הגליל", ויגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, ביקש למנוע את הסכנה. הוא החליט לכבוש את מלכיה.

המשימה הוטלה על הגדוד הראשון של חטיבת "יפתח", בפיקודו של דן לנר. בלילה של 13 במאי נסעו הלוחמים באוטובוסים ממחנה ראש פינה (כיום מחנה פילון) לנחל דישון ומשם העפילו ברגל למלכיה. עמוסי ציוד הם נאלצו להתגבר על הפרש גבהים של יותר מ-500 מ'. כאילו לא די בכך, הכוח טעה בדרך, איחר להגיע ליעד והתגלה.

הלוחמים, דבקים במשימתם, מצאו מחסה בסלעים שליד רמות נפתלי ובילו את יום ה-14 במאי כשהם מתייבשים בשמש הקופחת. הכרזת המדינה בשעה 16:00 לא עוררה בהם שום התרוממות רוח. בנות הגדוד אמנם עלו ברגל והביאו להם אוכל ומים, אך התנאים הקשים התישו אותם לגמרי.

אור לבוקר 15 במאי יצאו הכוחות לקרב. הפלוגה בפיקודו של אסף שמחוני הוצבה מעל לכפר קדס (בתל קדש). הפלוגה של ישעיהו ("שייקה") גביש כבשה את המחנה הבריטי. הפלוגה של יצחק ("חקה") חופי כבשה את הכפר המתואלי מלכיה. אבל העניינים הסתבכו. מתנדבים מהצבא הלבנוני, מתנדבים מבוסניה וגדוד דרוזי הצטרפו ל"צבא ההצלה". עד מהרה ספגו לוחמי הגדוד הראשון אבדות כבדות ונאלצו לסגת. המחלקה של רחבעם זאבי ("גנדי") קיבלה פקודה לסגת ל"גבעת העץ" ולחפות על הנסיגה. הגבעה, אז חשופה לגמרי, נקראה כך משום שצמחה בה אלה אטלנטית קשישה. מאוחר יותר העניקו לה את השם "גבעת גנדי".

תוצאות הקרב היו איומות. 24 לוחמי פלמ"ח נהרגו. כשליש מהלוחמים, 120 במספר, נפצעו וחבריהם נשאו אותם ל"עמק הדמים", הלא הוא עמק קדש, ומשם לגבעה שמדרום לרמות נפתלי. אזור זה נראה היטב מהמצפור. לכישלון נוספה גם תחושה של אשמה משום שהנסוגים נאלצו להשאיר את גופות ההרוגים בשטח. לימים אמר "גנדי", שהרגע שבו נאלץ להשאיר את הגופות בגבעה היה הרגע הקשה בחייו.

הקרב השני על מלכיה התנהל באופן שונה לגמרי. בליל 28 במאי עלה למנרה טור משוריין בפיקודו של "חקה", ונכנס ללבנון באורות מלאים. הכוונה הייתה להטעות את הכפריים ולגרום להם לחשוב שמדובר בטור לבנוני. התרגיל הצליח. בינתיים תקף כוח נוסף את מלכיה, כפעולת הסחה.

הטור המשורין החמיץ את הפנייה למלכיה והמשיך בטעות לעייתרון, שם נתקל בתגבורת לבנונית שהוזעקה למלכיה מבנת ג'ביל. הטור הניס את הלבנונים תוך ספיגת שני הרוגים ואחר כך שב למלכיה וכבש את הכפר. המגינים הערבים נואשו מלקבל תגבורת ועזבו את המקום.

הכובשים גילו, לזוועתם, שתי ערימות אבנים שכיסו על גוויות חבריהם מהקרב הראשון. שלוש גוויות התגלו בגומחה קטנה, שכוסתה גם היא באבנים. חללי הפלמ"ח במלכיה, רובם חברי הכשרת "מעוז", הובאו כחצי שנה לאחר מכן לקבורה בקבר אחים בקיבוץ מעוז חיים.

ב-1 ביוני 1948 החליפה פלוגה א' של גדוד 11 מחטיבת עודד את אנשי הפלמ"ח. ארבעה ימים אחר כך תקף צבא לבנון את הפלוגה, כשהוא מתוגבר בשריוניות סוריות ובכוחות "צבא ההצלה" של קאוקג'י, תחילה בהפצצות מהאוויר ובהפגזה ארטילרית ואחר כך בכוחות רגלים. 80 המגינים של פלוגה א', ובהם גם חובשות, לא יכלו לעמוד במערכה. הם נסוגו לרמות נפתלי, כשהם משאירים אחריהם תשעה הרוגים. ב-9 ביוני ערך צבא לבנון מצעד ניצחון בבנת ג'ביל, כשהוא מעניק לקאוקג'י את אות ארז הלבנון.

במשך חמישה חודשים החזיקו הלבנונים במלכיה. רק במבצע "חירם", ב-31 באוקטובר 1948, כבשה חטיבה 7 את מלכיה בהתקפת פתע מכיוון סאסא, בעוד המגינים מצפים למתקפה מכיוון מצודת ישע.

זה הרגע לעזוב את המצפור ולעלות לראש הגבעה, אל אנדרטת הפלמ"ח. לוחמי הפלמ"ח הציבו את האנדרטה במלאת שנה לקרבות. המהומה בקרבות גרמה לכך שנפלו שגיאות בשמות הנופלים ובמספרם.

יוצאי הפלמ"ח, שהקימו בשנת 1949 את קיבוץ מלכיה, בין גבעת גנדי לכפר הערבי, הציבו ליד האלה הקשישה אנדרטה משלהם, לזכר חברי הכשרות מלכיה שנפלו בקרבות הפלמ"ח ברחבי הארץ. כדי להגיע לאלה אין אלא לרדת מהמצבה שבראש הגבעה לעבר הקיבוץ, מהלך דקה בערך. סמוך לאנדרטה נמצאת הגומחה בסלע שבה הוטמנו שלושת החללים.

חללי חטיבת "עודד" נשכחו. חבריהם לא תבעו את עלבונם, אולי משום שחשו כישלון על שלא החזיקו מעמד מול מתקפת האויב. כך נותרו פני הדברים עד שבשנת 2004 התקבל במלכיה מכתב מאסנת דנה, אמו המאמצת של ילד שביקש לעשות עבודת שורשים על מנשה קלוארי, דודה של אסנת שנפל במלכיה. חקירה קצרה חשפה את קורותיה הנשכחות של חטיבת "עודד". בסופו של דבר, בשנת 2009 נחנכה אנדרטה משותפת לכל חללי הקרב על מלכיה.

מפת טיולים וסימון שבילים

הגליל העליון (גיליון מס' 2)

שעות פתיחה

הגבעה פתוחה למטיילים 24 שעות ביממה, ללא תשלום. במצפור פועלת תחנת שמע ובה הסבר על המקום. השביל למצפור והאנדרטה מוארים בלילה והתצפית על אורות היישובים בעמק ובגולן יפה להפליא

הדרכה מקומית

בתיאום מראש עם אורה ערמוני מקיבוץ מלכיה (מומלץ בחום): טל' 04-6946737, 052-5347737 או בדואר אלקטרוני. אורה מדריכה בשמחה גם קבוצות קטנות. התשלום קודש לקידום ולשיפור האתר.

הדרכה באנגלית

איתן אורן, טל' 04-6946784

הדרכה בגרמנית

דניאל דסטר, 052-5347848

התאמה למוגבלים בתנועה

המצפור נגיש לאנשים בעלי מוגבלות בהליכה