נקודת המוצא שלנו היא החניון השוכן בצומת דרכים אסטרטגי. מהחניון מובילה דרך עפר טובה למצפה מודיעין (הדרך שבה באנו). דרך נוספת מובילה לתל חדיד, לאחר שהיא חולפת על פני אנדרטת הזיכרון ליוצאי לוב, פינה יפה ושקטה הראויה גם היא לביקור. הדרך השלישית היא הדרך שבה נצעד לשיזף הגדול. הדרך מוגדרת 4X4.
החניון, שהוקם בתרומת ידידי קק"ל באיטליה, שוכן בצל עצי אורן וברוש, ויש בו מתקני שעשועים מעטים.

דרך עפר מסומנת שחור פונה דרומה ואחר כך מערבה ביער שבצלו נמצא חניון אנה נחום. אחרי כ-250 מ' מגיעים לדרך עפר רחבה, הממשיכה מערבה לצד היער. כרם עצי זית מלווה את הדרך משמאל. צעידה נעימה לאורך כ-200 מ' מביאה את המטיילים לחניון נוסף המנציח את בני משפחת מלניק.

לאחר שחולפים כך על פני 200 מ' נוספים, בקצה כרם הזיתים, מגיעים לצומת נוסף: כאן פונים שמאלה על פי שילוט ההכוונה (סימון שחור) לחניון השיזף העתיק. הדרך חוצה חלקת יער ומטפסת במדרון נמוך ופתוח אל ראש גבעה נמוכה. בשטח הפתוח שולטים שיחי אשחר ארצישראלי וביניהם בולטים עצי שיזף, רמז לבאות. אנחנו ב"ארץ השיזפים", עצים שנמלטים משיני העדרים בזכות הקוצים המאונקלים והאכזרים שהם מפתחים על ענפיהם.

כמה צעדים במורד המדרון המערבי של הגבעה נמצא חניון השיזף העתיק. לפני שיורדים אליו, כדאי להעיף מבט צפונה – כקילומטר אחד מכאן מתנשאת הגבעה הגבוהה של תל חדיד. כביש 6 מגיח מתחתיו במנהרה כדי שלא לפגוע באתר החשוב הזה, שהתגלו בו ממצאים מאז תקופת הברונזה הקדומה (כ-5,000 שנה לפני זמננו) עד לתקופה הביזנטית (המאה ה-5 לספירה).

יישוב בשם חדיד, ליד לוד, נזכר בתנ"ך כאחד המקומות שבהם התיישבו השבים מגלות בבל ליהודה: "בני לוד חדיד ואונו, שבעת מאות עשרים וחמישה" (עזרא ב, לג). מאוחר יותר, בשנת 143 לפנה"ס, ביצר שמעון החשמונאי את חדיד (חשמונאים א, יב, 38) ולמרגלות העיר נלחם עם צבאו של המצביא הסלווקי טריפון. היישוב חדיד נזכר עוד בימי הביניים בכתביו של אשתורי הפרחי. הכפר הערבי חדית'ה ששכן כאן נכבש במלחמת העצמאות במסגרת מבצע דני, שנערך ביולי 1948.

החניון שבמורד הגבעה אהוב מאוד על רוכבי האופניים. יש לכך לפחות שתי סיבות טובות. ראשית כול, זהו חניון אינטימי, מכיוון שרוב מבקרי יער בן שמן אינם מגיעים אליו בגלל קשיי עבירות ורוכבי האופניים יכולים להרגיש שהחניון הזה "שלהם"; ושנית כול ארבעת השולחנות שבחניון מוצבים בצל עץ שיזף מפואר בעל שלוש זרועות מרשימות, שמתפצלות לבני זרועות המטפסים לגובה של 10 מ' בערך. החניון הוקם בתרומת ידידי קק"ל בישראל. יופי של פינה.

אבל העץ הזה, עם כל הכבוד, הוא רק הקדמה לבאות.

שביל מסומן ירוק, סינגל ברור של רוכבי אופניים (סימון ירוק), יורד מחניון השיזף העתיק מערבה (אנא, צעדו לצד השביל כדי להימנע ממפגש עם רוכבי אופניים). אחרי כ-80 מ' השביל מתעקל שמאלה. השיזף הגדול כבר נראה מימין, מרוחק פחות מ-100 מ' מהשביל. לא נרד בשדה אל העץ, אלא נמשיך בשביל עוד כ-200 מ', עד מתחת לקו המתח הגבוה השני. כאן נרד בדרך עפר רחבה היישר אל השיזף הגדול.

שיזף מצוי איננו נחשב בדרך כלל לעץ מרשים. לפעמים הוא איננו אלא שיח קוצני גדול שקורע את בגדיהם או את עורם של מטיילים בלתי זהירים. אין לזה ולא כלום עם השיזף הענק שביער בן שמן. מפליא שעץ כזה, יצירת מופת של הטבע, צומח קרוב כל כך למחלף בן שמן, לקול נהמת המכוניות הדוהרות בו.

זהו עץ מושלם. הוא לא סתם עץ גדול, הוא גם יפה והרמוני. מגזעו החסון, שנדרשים לא פחות משלושה אנשים שלובי זרועות להקיפו, יוצאים שני בדים מדהימים בגודלם, נושאים נוף ירוק ורענן.

חבל על ניסיונות התיאור של העץ המופלא הזה. בואו לראות אותו בעצמכם.