דרך נוף יער מיתר

ביקור מרתק ביער הגדול ביותר שנטעה קק"ל בישראל, דווקא בגבול המדבר...

  • כל השנה
  • 3 ק"מ
  • דרום
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
אנדרטת פסנתר הכנף במצפה נעם רוזטנל. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

אבן הפינה ליישוב מיתר הונחה ב-7 באוקטובר 1980.

על פי אחד העקרונות של הקמת היישוב יהיה שטח נרחב מתחום השיפוט שלו יער, תרומה חשובה לאיכות החיים של תושביו. קק"ל שמחה לאמץ את העיקרון הזה והחלה בנטיעת היער בד בבד עם בניית הבתים הראשונים ביישוב. כך צמח אחד היערות המיוחדים בישראל.

יער מיתר מקיף את היישוב כפרסה משלושה עברים – צפון, מזרח ומערב. בצפון נמצא החלק הוותיק של היער. האזור הדרומי הוא פסיפס של חלקות הנטועות בלימנים בין שדות מעובדים. היער משתרע על פני כ-8,200 דונם. נטועים בו עצי אורן, חלקות של עצי אלת הבוטנה (אלה אמיתית), עצי שיטה סלילנית, מיני איקליפטוס ומינים רבים נוספים.

יער מיתר נמצא בשיפולים הנמוכים של הרי יתיר, ברום של כ-450 מ' מעל פני הים. במרומי הרי יתיר, ברום של 600 עד 850 מ' מעל פני הים, נטוע יער יתיר, הוותיק ממנו. מבחינה אקלימית נמצאים הרי יתיר באזור ספר המדבר. גידול יער באזור שכזה הוא אתגר, אך יער יתיר הוותיק נהנה מתנאי אקלים מעט נוחים יותר, בגלל הרום הרב. גידול יער ביער מיתר הוא אף אתגר גדול יותר.

קק"ל הכשירה ביער חניוני נופש ומצפורים. דרך נוף מסומנת ירוק, עבירה לרכב פרטי, חוצה את היער מצפון לדרום. אורכה כ-13.5 ק"מ. הדרך עוברת בין החניונים והאתרים המרכזיים של היער. ביער גם עובר שביל ישראל. רשימה זו מתארת את דרך הנוף ואתריה מצפון לדרום, כלומר, מהכניסה שבכביש 60.

הוראות הגעה ומידע כללי

אופי הטיול: נסיעה ברכב פרטי במסלול לא מעגלי. אפשרות לטיול רגלי קצר בקטע משביל ישראל (דורש הקפצת רכב קצרה).
אורך מסלול הנסיעה: כ-13.5 ק"מ.
נקודת מוצא: הכניסה לדרך נוף יער מיתר, כביש 60, כ-2 ק"מ מצפון לכניסה לקיבוץ כרמים (כחצי קילומטר לפני מעבר מיתר).
נקודת סיום: כביש חורה–יער יתיר (כביש 316), כקילומטר ממזרח ליישוב חורה.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון מס' 12).

גשר דבמבם

מיד בכניסה לדרך הנוף, ממערב לדרך, מוצב שלט הסבר המספר על שני אירועים קרביים שהתרחשו בנחל חברון, לא הרחק מיער מיתר. כקילומטר וחצי מצפון לכאן (מעבר לקו הירוק ומחוץ לתחום היער), ניצב בעבר המבנה של משטרת א-רהווה הירדנית. ב-11 בספטמבר 1956 תקף גדוד צנחנים ופוצץ את מבנה המשטרה כפעולת תגמול על פעילות מחבלים. הפעולה התפרסמה בזכות ניתוח שדה שביצע ד"ר משה אגמון בלוחם מאיר הר ציון (1934¬-2014). במהלך הקרב יצר הרופא חור בקנה הנשימה של הר ציון, החדיר לתוכו צינור כדי שיוכל לנשום והציל את חייו.

כקילומטר מצפון לשם, בגשר דבמבם, נפצע במלחמת העצמאות סרן גרשון דובנבוים (1927¬-1948), שכינויו היה דֶבַּמְבַּם. למחרת כיבוש באר שבע, ב-23 באוקטובר 1948 פיקד דבמבם על כוח שנשלח לפוצץ את הגשר כדי למנוע מתקפת נגד אפשרית של כוחות הצבא המצרי והלגיון הירדני מכיוון חברון. במהלך הפעולה נפגע מכדור ומת מפצעיו כעבור יומיים.

חניון הפרוזופיס

מהכניסה מכאן נוסעים בדרך נוף יער מיתר, המסומנת בשלב זה בסימון שבילים כחול. כ-700 מ' מנקודת המוצא עוברת הדרך בגיא רחב, נטוע עצי אלת הבוטנה (פיסטוק). קק"ל נטעה מטעי בוטנה בגיאיות רבים ביער. הגידול אינו מסחרי, אך ציפורים נודדות נהנות מהפירות המבשילים בסתיו ומסייעים להם לצבור אנרגיה בעונה דלה במזון. עצי הבוטנה מורכבים על כנות של אלה אטלנטית. מפעם לפעם, כאשר הרוכב (הבוטנה) מתנוון, מתפתחת הכנה לעץ גדול של אלה אטלנטית.

כ-200 מ' משם מגיעה הדרך לחניון הפרוזופיס. השם המבהיל הזה שייך לעץ ששמו העברי הוא ינבוט לבן (בארץ צומח בר ינבוט שיחני, שהוא צמח רע בשדות). באמריקה הינבוט הוא המקבילה של מיני השיטה שלנו, והוא צומח כעץ לכל דבר. ביער מיתר נטעה קק"ל עצי ינבוט שמקורם באמריקה, והם נקלטו יפה כל כך עד שקק"ל הציבה בצילם שולחנות פיקניק.

חניון המאגורה

מחניון הפרוזופיס ממשיכים מזרחה בין עצי היער. ליד הגשר, משמאל לדרך, נטועה חלקה של עצי טטרקליניס מרובע, מין עץ שדומה לברוש הצומח בר בצפון-מערב אפריקה ובדרום ספרד. העץ עמיד יחסית ליובש ולכן ניטע באזור.

כקילומטר אחד מחניון הפרוזופיס מגיעה הדרך לצומת דרכים שלצידו חניון האורן, חניון נחמד ובו שולחנות פיקניק וברזי מים לשתייה. כאן יש לנטוש את הדרך המסומנת כחול, הממשיכה ליער יתיר, ולפנות ימינה בעקבות הסימון הירוק. הדרך מגיעה לאחר כחצי קילומטר לעוד צומת. הדרך למצפה נעם פונה ימינה, אך לפני שנוסעים בה כדאי לפנות שמאלה בעקבות השילוט המכוון לחניון המאגורה, מרחק של כ-150 מ'.

חניון המאגורה הקטן נמצא ליד מאגר מים קדום, בור גדול החצוב במדרון הגיא שהחניון נמצא בו. בור המים הזה נחפר בסלעי קִרטון מתצורת מנוחה, שהחלחול בהם מועט. החוצבים השאירו את הסלע הטבעי כגג ואף הותירו במרכז הבור עמוד סלע בלתי חצוב כדי שיתמוך בגג. בורות מים מטיפוס זה מכונים מאגורות, והם היו נפוצים באזורים הצחיחים של הארץ בתקופה הביזנטית. בפברואר מתמלא הגיא הקטן שמעל לחניון בפריחת כלניות.

גרם המדרגות היורד למאגורה הרוס ולכן הביקור בו מסוכן ואסור. הבור מוקף גדר ויש גם שלטי אזהרה האוסרים להיכנס אליו.

מצפה נעם רוזנטל

מהבור נוסעים בחזרה לצומת. שימו לב לעצי השיטה הסלילנית הנטועים מצפון לצומת. השיטה הסלילנית היא עץ הצומח בר בנגב, ויערני קק"ל משתמשים בו בהצלחה לייעור אזורים מדבריים.

מהצומת ממשיכים בדרך היישר לפנים עוד כקילומטר. בצומת הדרכים יש לפנות שמאלה למצפה נעם רוזנטל (467 מ'), הנראה היטב מהצומת. בראש הגבעה ניצב שחזור של מגדל צופי אש שהיה פעיל בעבר, אך לאחר הרחבת הנטיעות של היער נבנה מגדל חדש במקומו בגבעה דרומית יותר.

הרחבה והעמודים המחופים חלוקי נחל מציינים את מקומו של בית היערן שניצב כאן בעבר. המבט צפונה, לעבר דרום הר חברון והרי יתיר – מרהיב עין. אפשר לזהות מכאן את טֶנֶא-עומרים, דהריה וא-סמוע, הר חירן ויער יתיר. מבט בוחן יגלה את בית היערן ביתיר ואת הר עמשא מאחוריו.

ליד המבנה הישן נמצאת אנדרטה המנציחה את נעם רוזנטל (1993¬-2014), לוחם שריון שנהרג מפגיעת מרגמה במהלך מבצע צוק איתן. נעם, בן היישוב מיתר, אהב להיפגש עם חבריו במקום הזה, לבלות יחד בחיק הטבע ולקבל את השבת בשירה ובניגון.

האנדרטה, יצירתם של האדריכל איתי פידל והפסל חן וינקלר, בנויה כפסנתר כנף, והיא מרמזת על אהבתו של נעם למוזיקה ולכלי נגינה זה. בצל כנף הפסנתר נבנה מקום ישיבה לכ-20 איש, וחקוקות בו אמרות שהיו שגורות בפי נעם. בני נוער ובעיקר צופי מיתר הכינו את המתחם להצבת האנדרטה. שולחן פיקניק אחד משלים את תמונת האתר.

שביל ישראל, העובר כ-50 מ' מצפון לאנדרטה, חופף כאן לסינגל מיתר. הוא עובר ליד המאגורה ומגיע לחניון הפרוזופיס, מהלך 1.5 ק"מ ממצפה נעם, ואפשר ללכת במורדו בין עצי היער.

צמחיית בר של בתות הספר

נמשיך בדרך דרומה כ-1.1 ק"מ. ליד המקום שבו מתפצלת דרך היורדת ליישוב מיתר (לרחוב דרך הבשור) הותירו יערני קק"ל שטח בר המשמר את הצמחייה הטבעית לאזור. שיחי רותם המדבר ניטעו כאן וגם כמה עצי אלון מצוי, אך מלבדם אפשר למצוא כאן את הנציגים האופייניים לבתות הספר ובהם לענת המדבר, מתנן שעיר ונואית קוצנית. בסוף החורף פורחים כאן אחיאירוס (צהרון) מצוי, עירית גדולה, זהבית ושום אשרסון, המצמיח בפברואר-מארס תפרחת סגולה יפה. בולטת נוכחותו של יפרוק המדבר, המנצל את קרקע הלס המצטברת במדרון.

שרידי מצדית וצומת דרכים

נמשיך בנסיעה עוד כ-1.1 ק"מ לצומת ובו דרך עפר מסומנת בסימון שבילים כחול, היורדת שמאלה, לדרום-מערב. בצומת, מאחורי הגדר, נמצאת תלולית ובה שרידי מבנה, כנראה מצדית. נלקטו כאן חרסיות מהתקופה ההלניסטית (מאה 3 לפנה"ס) ומהתקופות הרומית והביזנטית (מאה 1­-6 לספירה).

לא ניסע בדרך "הכחולה" כיוון שהיא מיועדת לרכב 4X4, אבל נציין שבמורד הדרך, במרחק של כ-700 מ' מהצומת, נמצאת חורבת צלית (ח'ירבת צלנתה). המקום נחפר והתגלו בו שרידי יישוב ומצודה שפעלה מסוף המאה ה-1 לפנה"ס עד מרד בר כוכבא. נראה כי המצודה בחורבת צלית והמצדית שלפנינו קשורות לדרך עתיקה שירדה מחברון דרך השלוחה שמפרידה בין נחל אשתמוע לנחל חברון (יער מיתר) וירדה מכאן לעבר באר שבע. אנחנו מזכירים כאן את חורבת צלית בעיקר כדי לומר שאין להיכנס אליה משום שיש בה מערות רבות והביקור בה מסוכן!

תצפית הבריכה והטרסות המשוחזרות

מגדל צופי האש של קק"ל נראה היטב מצומת הדרכים. בעונת היובש יושבים במגדל צופי האש ומתריעים כאשר הם מגלים שריפה בשטח. ליד המגדל ניטעו עצי בוסתן. הטיפוס למגדל אסור מטעמי בטיחות, אך גם מהדרך תוכלו לזכות בתצפית יפהפייה מערבה, שתשלים את התמונה של התצפית שערכנו במצפה נעם. כל שעלינו לעשות הוא להמשיך לנסוע מהמגדל עוד כחצי קילומטר עד לבריכת המים של חברת מקורות. נחנה ממערב לבריכה ונצפה בנוף. למרגלותינו – היישוב מיתר במלוא הדרו.

נשקיף מימין לשמאל ונראה את דהריה, היישוב טנא-עומרים ובתי שבט הרמאדין – כולם מעבר לקו הירוק. ממערב להם יער סנסנה ולמרגלותיו היישובים כרמים וכרמית. למרגלות גבעות גורל פזורים בתי לקיה ודרומה יותר נראים בתי באר שבע. מעבר לגבעת מיתר נראים היטב בתי היישוב חורה.

קטע דרך הנוף היורד מהבריכה דרומה עובר ליד טרסות משוחזרות. בשנות ה-80, כשגל עלייה גדול של יוצאי מדינות חבר העמים ואתיופיה הגיע לארץ, ארגנה קק"ל מבצע תעסוקה. בין השאר נבנו הטרסות האלה וניטעו בהן לניסיון עצי פרי כגון זית, חרוב, תמר ורימון. העצים אכן חיים, אבל תנאי האקלים מקשים עליהם להתפתח היטב ללא השקיה קבועה.

ארץ הלימנים

מכאן יורדת הדרך בנוף יפהפה של גבעות נמוכות וערוצים, הזרוע במקבצים של חורשות קטנות וציוריות. קק"ל יצרה כאן מערך גדול של לימנים – סכרונים שעוצרים את מי הנגר ומרווים את פיסת הקרקע שמאחוריהם. קשה שלא לעצור מפעם לפעם ולצלם את הנוף המיוחד הזה.

הדרך מתעקלת כך כ-4 ק"מ עד לכביש 316, ליד היישוב חורה, הקצה הדרומי של יער מיתר.

פרטים נוספים על צמחים המופיעים בכתבה תמצאו באתר צמח השדה.

צילום: אורנית גינת, קק"ל

מסלול נוסף בסביבה

קרדיטים

כתב וצילם: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך 17/4/2019
עודכן בתאריך 10/11/2020

בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון מס' 12)

מפת גוגל