כ-600 מ' מבריכת המצוק, במקום שהדרך מתעקלת ימינה, הציבה קק"ל בצל עצי איקליפטוס חניון נופש. כדאי לעצור כאן ולצאת לסיור רגלי קטן. מסביב נמצאים שרידי חורבת מדור. סקרים ארכיאולוגיים גילו כאן שרידי יישוב גדול מהתקופה הביזנטית. הארכיאולוג דן גזית, שסקר את האזור, סבור שעד התקופה הביזנטית לא שכן כאן שום יישוב של קבע וכי העיירה הגדולה הזאת שנוסדה הייתה אחת משרשרת העיירות שהתקיימו באותה תקופה במערב הנגב.
היישוב בחורבת מדור השתרע על פני 300 דונם לפחות. מטיילים חדי עין יוכלו להבחין במרכז החורבה בשברי שיש ורעפים, שהיו שייכים ככל הנראה לכנסיית היישוב. בחלק הגבוה יותר של הגבעה נמצאו שרידי מאגר מים מלבני. על פי מיקומו הטופוגרפי, אפשר להסיק שלפחות חלק מהבתים של התקופה הביזנטית זכו לקבל מים זורמים.
בראשית התקופה הערבית הקדומה עמד המקום שומם מאדם. או אז השתלטו עליו בדווים וניצלו את מתקני המים וחומרי הבניין שנותרו שם. שרידי הבתים שנראים כיום בשטח שייכים לכפר מנדור, שנוסד כנראה בסוף המאה ה-19. ישבו בו, מלבד בדווים מקומיים, גם פלחים מצריים שמקורם ברצועת עזה. במפות מלחמת העולם הראשונה מופיע הכפר מנדור דרך קבע.
אם תצעדו כ-100 מ' מהחניון בדרך שפונה מערבה, במקביל לנחל, תגלו שני בורות מים מהתקופה הביזנטית. הבורות האלה, כמו בורות רבים באזור מאותה תקופה, מספרים סיפור מיוחד. מכיוון שהאזור כולו מכוסה תשתית רכה של אדמת לס, לא היה אפשר לחצוב את הבורות בסלע, כפי שנעשה במקומות אחרים בארץ ישראל. התושבים הקדמונים של חורבת מדור התחכמו. הם חפרו בורות באדמה ובנו להם דופנות אבן. בעבר היו שני הבורות שקועים בקרקע עד צוואר, אך התחתרות נחל גרר חשפה את גופם לאוויר העולם.
בחורבת מנדור פעל מוצב בריטי. מכאן יצאו במלחמת העולם הראשונה הלוחמים הבריטים, יחד עם בני בריתם הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים, כדי לנסות ולכבוש את עזה בפעם השנייה. הניסיון נכשל כישלון חרוץ. אחר כך, במשך כחצי שנה, עד לכיבוש באר שבע, היה כאן מוצב של הצבא הבריטי. הבריטים סללו מסילת ברזל קלה, שיצאה מדיר אל-בלח והגיעה למנדור. יחידות ההנדסה של הצבא הבריטי שיפצו את הבורות העתיקים ומילאו אותם מים שהובילו לכאן שיירות של גמלים.