כביש 395, בין היישובים צובה ורמת רזיאל. פונים צפונה על פי השילוט "איתנים עלית" ומגלים את שלט הכניסה לשביל לאחר כ-300 מ', ליד שדרת ברושים.

לפני שיוצאים לדרך כדאי לשים לב לקבוצה הגדולה של צמחים בעלי ענפים רותמיים הצומחים בצל עצי הברוש ומגיעים לגובה של עד כ-80 ס"מ. זהו שבטן לבן, צמח טפיל למחצה. הצמח אמנם מטמיע ומייצר את מזונו בכוחות עצמו, אבל שורשיו נטפלים לשורשי צמחים אחרים ושואבים מהם מים ומינרלים. פרחי השבטן צהבהבים וזעירים ואינם מושכים תשומת לב, אבל אי אפשר להתעלם מכדורי הפירות האדומים שהצמח מפתח. הציפורים להוטות לאכול מן הפירות העסיסיים, ומובן שבכך הן תורמות להפצתו. נראה כי כאן השבטן מנצל יפה את עצי הברוש.
תחילה צועדים בדרך עפר רחבה. משמאל מלווים אותנו עצי חורש, בעיקר אלון מצוי ואלה ארצישראלית. כדאי לשים לב לתופעה מעניינת. ענפים אחדים של האלון המצוי מצמיחים עלים גדולים מאוד, פי שלושה ואף פי ארבעה מעלים רגילים. לדעתנו כדאי שאנשי מקצוע ייתנו את דעתם על העניין.
לא חולפות אלא דקותיים וכבר נפרשים מימין הנופים המרהיבים של הרי ירושלים. כדאי לצפות בהם מהאזור שלמרגלות האנטנה הגבוהה של איתנים. כאן אפשר להתרשם נכונה מההיקף העצום של יערות סטף ורכס שורק ומהערוץ העמוק של נחל שורק שביניהם. באופק נראה הרכס של הרי חברון.

נרד ממרפסת התצפית ונמשיך מערבה ברמה טרשית המפרידה בין נחל דולב לנחל המערה. השביל עובר לאורך טרסת אבן ארוכה, ובין הטרשים צומחים עצי חורש. הצמח המטפס זלזלת הקנוקנות נפוץ כאן מאוד ובין הסלעים צומחות לא מעט רקפות. שביל מסומן כחול פונה שמאלה. מי שמבקש לעצמו מסלול קצר, יכול לשוב בשביל הזה לחניון נס הרים, סמוך למרכז המבקרים בר גיורה.
לאחר כ-800 מ' השביל מגיע לדרך עפר. נפנה בדרך העפר ימינה (סימון אדום). לאחר כ-150 מ' השביל פונה שמאלה, מתגבר על מדרגת סלע שגובהה כ-4 מ' ויורד לגדה הצפונית של נחל המערה. מתחת למדרגת הסלע חפרו בעלי חיים מחילה גדולה.
עתה יש לשים לב היטב לסימונים. סימון "שקוף" (פס ריק בין שני פסי צבע לבנים) מוליך אל רחבה קטנה שבה מונחות שלוש שקתות אבן קטנות. ליד הרחבה ניצב סלע גדול ומבוקע לשניים. הנקיק שבתוכו מגיע אל פתח קטן של מערה, הפוערת את פיה למרגלות מצוק גדול. שורשים של עץ חרוב גדול לופתים את המצוק.
מטיילים אמיצים, רזים ובעלי פנסים, יוכלו להידחק ולזחול מבעד לפתח למערה קטנה וחשוכה. בתוך המערה נובע עין סופלא, שמימיו נקווים לבריכה תת-קרקעית. המעיין מכונה על שם הכפר הערבי הסמוך שהתקיים כאן, אל סופלא (הנמוך), שנקרא כך משום ששכן באוכף טופוגרפי, בין שתי גבעות. אזהרה: הביקור במערה אינו מתאים לבעלי קלאוסטרופוביה. הבוץ – בשפע.

מאזור האנטנה השביל יורד וחושף נופים אחרים: קיבוץ צובה עם ההר הבולט שמעליו והכרמים שבעמק נחל צובה; לידו הכפר עין ראפה ומעבר לכביש 1 נראים היטב קריית ענבים, מעלה החמישה והר אדר. במרחק של כ-250 מ' מהאנטנה אנו עוזבים את דרך העפר ופונים שמאלה בשביל מדרגות המטפס מעט ומאגף את איתנים מצפון.
עצי קטלב רבים מפארים את הקטע הזה של השביל ומעידים שאנו צועדים על השכבה הצהבהבה של תצורת מוצא. אי אפשר שלא לזהות את העץ בעל הקליפה האדומה והדקה, המתקלפת מדי שנה ומותירה תחתיה גזע צהבהב וחלק. תצורת מוצא עשירה בחוואר, סלע דק-גרגיר בעל אוורור לקוי. תנאים אלה משפיעים על משטר החנקן בקרקע, ונראה כי הקטלב מתגבר על הבעיה בזכות שיתוף פעולה עם פטריות קרקע המסייעות להפוך את החנקן לזמין עבור העץ.
שימו לב לטרסה הענקית שיוצרת את שלח המדרגה שהשביל עובר עליו. היא אינה נראית כטרסות שעל פניהן חלפנו בדרך. ייתכן שהטרסה הזו נבנתה בשנות ה-50 על ידי עולים חדשים שהועסקו בעבודות ייעור. עצי האורן והברוש ששרדו מאותם ימים סבלו מאוד מהחורף הקשה של 2015. חלק מהם נעקרו כליל וגם אלה שנותרו יצאו בשן ועין.

מולנו, בראש שלוחה ארוכה, משתרע מושב גבעת יערים. זה המקום להסביר את השם "שביל המטוס". בתחילת מאי 1948, כמה ימים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ניסו הכוחות העבריים לפרוץ את הדרך לירושלים. כדי להגביר את הלחץ על הכוחות הערביים הוחלט להפציץ את עמדותיהם באזור בית מחסיר (כיום בית מאיר) החולש על הדרך. ב-10 במאי יצא המטוס ליעדו. זה היה מטוס מדגם נורסמן, שהגיע לארץ מאיטליה כשבוע קודם לכן. קברניט המטוס היה יריב שיינבאום, לשעבר טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. טייס המשנה היה דניאל בוקשטיין, מפקד שדה דב באותם ימים, והאנשים האחרים בצוות היו האלחוטאי שלמה כהן ושלושה אנשי חימוש – צבי שוסטרמן, יצחק שקלנביץ' ושלמה רוטשטיין. כאשר הגיע המטוס לאזור בית מחסיר הודיע דניאל בקשר: "זיהינו את המטרה, אנו יורדים להפציץ". מאז נותק עמו הקשר, והמטוס נעלם עם כל אנשי צוותו.
במהומת הקרבות לא היה זמן לחפש את שרידי המטוס. החיפושים החלו אחר כחודשיים והתברר כי המטוס התרסק ממש מולנו, במדרון הדרומי של גבעת יערים. אחמד סאמח אל ח'אלדי, שהיה מנהל בית היתומים בדיר עמר וחולה מכדי לברוח עם שאר תושבי הכפר והחווה, הוביל את איסר חלמיש, קמ"ן הגדוד השישי של חטיבת הראל אל מקום ההתרסקות של המטוס.
הגופות נמצאו רק לאחר זמן מה. בעקבות הנחייתם של בני משפחת עַלְיָאן, בני הכפר ח'ירבת אל ג'בעה לשעבר (גבעת יערים של ימינו) המתגוררים כיום באבו ע'וש, הגיע איסר למערה שלרגלי קברו של שיח' עמר. מערה נטמנו תחילה שרידי צוות המטוס וממנה נאספו והובאו לקבורה בקריית ענבים. המערה איננה קיימת כיום. חלק ממנוע המטוס נמצא והוא מוצב לזיכרון באנדרטה המרכזית של חיל האוויר שבהר טייסים וחלק אחר בגן שביישוב גבעת יערים.

תודה ליהודה זיו, הגיאוגרף ואיש הלשון, ולגידי בשן, רכז קהילה ויער באזור ההר, על סיועם בכתיבת הכתבה.

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מפה: מירב דודיאן לאני, רכזת שילוט, מחלקת קהילה ויער מרחב מרכז וקק"ל מרחב מרכז, מחלקת קהילה ויער ואביגדור אורגד מפות
פורסם בתאריך: 9.11.2016