דרך יער יתיר, שאורכה כ-9 ק"מ, סלולה לכל אורכה ממצודת היערנים ועד מבוא הר עמשא שליד חניון מקסיקו. הדרך מסומנת בצבע ירוק והיא חלק מהכביש האזורי 316, המחבר בין חורה לסוסיה.

גישה

מכביש 31, כ-2.3 ק"מ ממזרח לכניסה לחורה, פונים צפונה בכביש 316 ומגיעים לאחר כ-13.5 ק"מ למצודת היערנים.
לאורך הדרך נמצאים האתרים האלה:

מצודת היערנים

מצודת היערנים נחנכה ב-19 באפריל 1967 והיא נועדה לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם. באותם ימים עבר קו שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן בקרבת היער ועל כן המבנה נבנה כמבצר במקום גבוה השולט על סביבתו (687 מ'). מצודת היערנים ממשיכה לשמש את עובדי יער יתיר, אם כי הם אינם מתגוררים בו.

המצודה משמשת גם מרכז שדה ויער לפעולות חינוך והכרת הסביבה. העלייה למצודה מתבצעת בתאום מראש לקבוצות בלבד, את התאום יש לבצע שבועיים לפני ההגעה לאתר בדואר אלקטרוני.

מטיילי שביל ישראל מוזמנים להגיע ללא תיאום במהלך שעות היום, להצטייד במים או להטעין חשמל לנייד.

מצפור ילדי ישראל

המצפור מעניק תצפית יפה על חלקיו המזרחיים של יער יתיר. סמוך למצפור הכשירה קק"ל חניון נופש. במדרון המקביל לכביש 316 יצרה קק"ל טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. האדמה הנאספת מאחורי הטרסות מעניקה לעצים תנאי קרקע ומים משופרים.

חניוני נופש

לצד כביש 316, החודר מכאן ללב יער יתיר, הכשירה קק"ל ארבעה חניוני נופש: חניון יגאל, חניון הבוסתן, חניון סקנדינביה וחניון דבורה. בחניוני הנופש יש מים לשתייה.

חורבת ענים

חורבת ענים היא חורבה גדולה ובה עשרות מערות ששימשו בימי קדם מרתפים ומחסנים. המשקופים של מערות אחדות מעוטרים בתבליטי רוזטות ומסביבן פזורים בורות מים, גדרות אבן ומתקנים חצובים.

הביקור במערות אסור, אך אפשר לבקר בשרידי בית הכנסת הקדום, שהוא גולת הכותרת של הביקור במקום. בית הכנסת הזה נוסד במאה ה-4 לספירה והתקיים עד המאה ה-8. הוא בנוי אבני גזית גדולות ששרידיהן מתנשאים לגובה של שלושה מטרים. בקיר החזית קבועים שני פתחים, סגנון אופייני לבתי הכנסת של הר חברון – אשתמוע (סמוע), סוּסְיָא ומָעוֹן. לאורך הקיר המזרחי נחשפה אכסדרת הכניסה ובחזיתה עמודים וכותרות. בתקופה המוסלמית שימש המבנה מסגד. מדרום לבית הכנסת יורדות מדרגות לבור מים ולמערות מסתור.

בראש חורבת ענים נמצאים שרידי מבנה ריבועי, שעובי קירותיו חמישה מטרים. המבנה שימש מצודה בתקופת מלכי יהודה (מאות 8­-7 לפנה"ס). חלק מאבני המצודה נלקחו לבניין בית הכנסת.

שביל המתקנים החקלאיים

לאורך השביל נמצאים בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה – מתקן המשמש לריסוק הזיתים כשלב בתהליך ההפקה של שמן זית. השביל מסתיים בגיא רדוד, שעובר למרגלות חורבת ענים. שביל המתקנים החקלאיים יוצא מחניון בור המים, ואפשר להגיע אליו בדרך עפר העולה דרומה מדרך יער יתיר, כ-150 מ' מחניית חורבת ענים.

הקמתו של יער יתיר הסתייעה בתרומות מידידי קק"ל ברחבי העולם.

דרך החלמוניות מתחילה בכביש 316 ומסתיימת בדרך הנוף המערבית. אורכה כ-5 ק"מ.

גישה

הכניסה לדרך החלמוניות נמצאת כ-1.5 ק"מ לכיוון חורה (כביש 316).
דרך החלמוניות מסומנת בצבע שחור.

פריחת החלמוניות

האתר נמצא כ-1.5 ק"מ מהכניסה לדרך, לצד חלקה קטנה של עצי בוטנה (פיסטוק), ולידה טרסה הבנויה שבעה נדבכים של אבנים גדולות. ליד הטרסה פורח בסוף אוקטובר ובראשית נובמבר ריכוז גדול של חלמונית גדולה. החלמונית היא צמח בָּצָל המצמיח פרחים גדולים, צמודים לקרקע, בעלי שישה עלי עטיף בצבע צהוב כחלמון.

שביל המערות ובור המים

שביל באורך של כ-600 מ' העובר ליד מערות מגורים נטושות ובור מים קדום. השביל עובר ביער אורנים, במקביל לדרך החלמוניות. תוואי השביל שימש בעבר כתעלה שאספה אליה את מי הגשם שזרמו במדרון והובילה אותם לבור המים.

גישה

דרך המאגר מתחילה כ-400 מ' ממזרח ליישוב שני (לִבְנָה).
הדרך, שאורכה 6.3 ק"מ, עוברת דרך חניון בור המים ושביל המתקנים החקלאיים ומגיעה למאגר יתיר. המאגר הגדול, שקיבולו 650 אלף מ"ק, סיפק בעבר מים לכרמים ולמטעים של יישובי חבל יתיר, אך כיום אינו פעיל עוד. המאגר מוקף גדר והכניסה אליו אסורה. הדרך נמשכת מהמאגר ומסתיימת ליד חניון מקסיקו (מפגש כביש 80 עם כביש 316).
הדרך מסומנת בצבע כחול והיא עבירה לרכב פרטי.

דרך הנוף המזרחית, שאורכה כ-13.5 ק"מ, מעניקה תצפיות מרהיבות על מרחבי היער וגישה לשמורת עמשא, הצופה אל מרחבי מדבר יהודה. קק"ל הכשירה לאורך הדרך טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. מהדרך אפשר להגיע לשביל הרגלי לאורך הדרך הרומית העתיקה שיורדת במעלה דרגות לעבר הכפר דוריג'את. חניון מקסיקו, ליד כביש 80 היורד לבקעת ערד, מציין את קצה דרך הנוף.

גישה

הדרך יוצאת מדרך יער יתיר, כ-50 מ' משלט הכניסה למצודת היערנים.
דרך הנוף המזרחית עבירה לרכב פרטי והיא מסומנת בצבע אדום.

שמורת הר עמשא

השמורה משתרעת במדרון שממזרח לדרך הנוף. זהו אזור מפגש של צמחייה ים-תיכונית, ערבתית ומדברית. בשמורה צומחים שני מינים נדירים – שלהבית הכלאיים, הפורחת באפריל בצבע ורוד; וגביעונית ערבית – מופע מקומי של המין גביעונית הלבנון. הגביעונית מפתחת בחודשים מארס-אפריל עמוד פריחה גבוה, שמקצהו משתלשלים פרחים בצורת גביע, שצבעם חום שוקולד עד וניל.

מצפור קריות

מצפור קריות עשוי כמרפסת נוף הבנויה פרגולה מתכתית. המצפור (860 מ') נמצא בראש שלוחת הר עמשא, האזור הגבוה של חבל יתיר, מיקום המבטיח תצפית מרהיבה על הסביבה. הנוף אכן מרהיב: מדבר יהודה ובקעת ערד נחות למטה, ומעבר לבקע הסורי-אפריקני מתרוממים הרי מואב. המצפור נקרא על שם חורבת קריות, השוכנת למרגלות המצפור, לצד הכביש לערד.

למרגלות מצפור קריות נראים שרידי דרך רומית שנמשכת מכאן דרך הר עמשא ומעלה דרגות לכפר דוריג'את. שרידי הדרך נראים גם סמוך לגדר היישוב הר עמשא. הלאה יותר, בקטע מעלה דרגות הדרך שמורה להפליא.

דרך הפטרולים הישנה, שאורכה כ-5.1 ק"מ, שימשה את כוחות צה"ל עד מלחמת ששת הימים בסיוריהם בקו שביתת הנשק בין ישראל לירדן. הדרך עוברת בשטח מיוער ומסתיימת ליד גדר הביטחון, סמוך למחסום צה"ל.

גישה

הדרך מסתעפת מדרך הנוף המערבית ליד חורבות יתיר.
הדרך עבירה לרכב פרטי ומסומנת בצבע אדום.