הנסיעה בדרך היא חוויה. קרן קימת לישראל השקיעה מאמצים אדירים בהמחשת האווירה ששררה בדרך בורמה, הדרך שעקפה את לטרון ושימשה צינור חמצן לירושלים. צלליות משוריינים, שילוט ואמצעי המחשה אחרים אכן מצליחים לעשות חלק ניכר מהעבודה. ובכל זאת, בנסיעה במכונית הממוזגת, ביער הרענן, קשה לחזור 65 שנים לאחור אל הגבעות החשופות, אל האבק ואל המהמורות של אותם ימים.

ניסינו להוסיף דעת על הדרך המפורסמת מפי יהודה זיו, שניאות בשמחה להקדיש זמן למשימה וללוות אותנו עוד פעם אחת לאורך הציר. כל מה שכתבנו כאן נשאב ממעייני הידיעות שלו.

יהודה זיו התגייס לפלמ"ח ב-1943 והיה סייר בפלוגה ב'. במלחמת העצמאות שב אל שורות הפלמ"ח, נמנה עם לוחמי הגדוד השישי של חטיבת הראל וליווה שיירות עד אפריל 1948. הוא השתתף בפעולת תגמול על הכפר דֵיר אַיוּבּ, שממנו נורתה אש על העוברים בדרך לירושלים. הכוח שב על עקבותיו מבלי לבצע את הפעולה, לאחר שגילה שבבית שנועד לפיצוץ שהו רק נשים וילדים, אך בדרך חזרה שבר יהודה את קרסולו. פציעה זו מנעה ממנו מלהצטרף אל מחלקת הל"ה, שחבריה נהרגו כולם בדרכם לגוש עציון. לאחר שהחלים נעשה יהודה נהג בשיירות.

יהודה זיו עמד בראש מדור חוי"ה (חינוך וידיעת הארץ) בצה"ל וכתב ספרים ומאמרים רבים בנושאי ידיעת הארץ.

על גילויה של דרך בורמה נפוצו מיתוסים רבים. הצורך בדרך החל ב-18 במאי 1948. באותו זמן סיים הלגיון הערבי את היערכותו בגזרת לטרון וחסם את הכביש בין לטרון לשער הגיא. כך החל המצור על ירושלים, וכבר אז החלו החיפושים אחר תוואי דרך שיעקוף את לטרון אל מעלה הכביש לירושלים. על התואר "מגלה דרך בורמה" מתחרים רבים. לדעתו של זיו ראויים לתואר עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש").

כשבוע אחר כך כבשה חטיבת הראל את הכפרים הערבים בית ג'יז ובית סוסין שמדרום ללטרון. בליל 30-29 במאי 1948, בעיצומה של המתקפה על לטרון במסגרת מבצע בן-נון' ב', נפגשו במרומי רכס בית סוסין שני ג'יפים של חטיבת הראל. אחד יצא מקרית ענבים לעבר חולדה בנתיב התלול בעקבות סיירים שעברו בו ברגל לילות אחדים קודם לכן. הג'יפ השני עשה את דרכו בכיוון ההפוך.

ולעניין השם. פה אנו נמצאים על קרקע מוצקה יותר. אנשי חטיבת הראל, מגלי הדרך, כינו אותה "דרך הראל", או "נתיב הג'יפים". אנשי חטיבה שבע, שהכשירו את הדרך, קראו לה "דרך שבע". אך בסופו של דבר התקבע הכינוי שהעניק לדרך העיתונאי האמריקאי קנת בילבי, שסיקר את מלחמת העצמאות. הדרך המקורית נסללה במלחמת העולם השנייה על ידי כוחות בעלות הברית, במטרה לעקוף את הדרך הראשית, שהייתה בידי היפנים.

בכינוי הזה, כך גילה יהודה זיו את אוזנינו, השתמשו במלחמת העצמאות לכנות כל דרך עוקפת, ויש לפחות 12 דרכי בורמה נוספות ובהן דרך בורמה של קאוקג'י' בגבול הצפון ודרך בורמה של הלגיון הערבי בין עִמְוָאס ליָאלוּ (כיום פארק איילון), שלא לדבר על כינויה של פרצה בגדר המחנה, שדרכה מתגנבים אל מחוצה לו בלי "פס"...

בדרך הקצרה העולה מכביש 44 למצפה הראל הציבה קק"ל שלושה חניוני נופש, שניים מימין לדרך והשלישי, האחרון בטור, מצד שמאל. כ-100 מ' אחרי החניון השלישי, בעיקול הדרך שלנו למצפה הראל, מסתעפת שמאלה דרך מסומנת בסימון שבילים אדום, המגיעה לאחר 1.5 ק"מ ל"בית הקשתות" המפורסם, בית אבן גדול שנותר מהכפר בית ג'יז. ליד קיר הבית הזה הוצא להורג מאיר טוביאנסקי, שהורשע על ידי בית דין שדה של ההגנה בבגידה.

משפטו של טוביאנסקי נערך בבית הספר של הכפרים בית ג'יז ובית סוסין, שהוא כיום הבית החרב שנמצא במצפה הראל, אליו מועדות פנינו. בצד המבנה בנתה קק"ל מגדל המשמש בקיץ את צופי האש של קק"ל (הכניסה למבקרים אסורה). במצפה הראל מוצב דגם גדול המציג את נתיב דרך בורמה. ליד הדגם יש כמה שולחנות פיקניק.

הדרך ממצפה הראל יורדת מזרחה ולאחר כ-200 מ' פוגשת שלושה שלטים המוצבים בצד שדה מעובד. השלטים מתארים את הווי דרך בורמה – לוחם פלמ"ח מצויד במגלה מוקשים שמוביל טור לוחמים ושיירת פלמ"ח. השלטים צופים אל חורבת אבימור, המתנשאת מעבר לשדה המעובד. בחורבה התגלו שרידי יישובים שראשיתם בתקופה הכלקוליתית.

הדרך מגיעה חיש קל לעצי האיקליפטוס הגדולים המציינים את מקומו של המעיין המכונה כיום עין סוסין. נראה כי שמו של הכפר הערבי ששכן סמוך אליו, בית סוסין, נגזר מהצמח המכונה בערבית סוּס ובעברית שוּש.

מהצמח הזה מכינים את המשקה הנודע סוס ואת הבסיס לממתק הליקריץ. תושבי הכפר, אגב, כינו את המעיין עין אֻם אַל-בַּקַר (מקום הבקר). בימי מלחמת העצמאות, על רקע הגבעות החשופות, בלטו מאוד הקנים והצמחייה הירוקה שהקיפו את המעיין. ועדת השמות החליפה את הבקר בסוסים וקראה למקום עין סוסים. במפת סימון השבילים נקרא המקום עינות סוסין.

מעין סוסין הדרך עולה במעלה הידוע כיום בשם הציורי "מעלה התאנים". ספק אם עצי התאנה המרוטים שצומחים ליד החניון הנחמד עשויים לשמש עילה לשם המעלה. בכל אופן, יהודה זיו מתעכב מעט אצל צלליות המשורינים שהציבה קק"ל. הוא נהנה ממראה עיניו, אך יש לו הצעה לשיפור.

"הבריטים לא הרשו לצבוע בצבע חאקי את המשוריינים העבריים", הוא אומר, "כדי שהערבים יבחינו ביניהם לבין המשוריינים הבריטיים ויֵדעו במי צריך לירות ובמי לא. לפיכך נצבע המשוריין העברי אפור, ופס לבן ברוחב של כחצי מטר עבר לאורך שני צידי הרכב". לדידו ראוי לצבוע באופן הזה את הצלליות בדרך בורמה וגם את המשוריינים הניצבים גם כיום בשער הגיא.

מפת טיולים וסימון שבילים
מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)

מסלול נוסף בסביבה:
טיול ברכב פרטי ביער אשתאול