מהחניון יורדת דרך עפר משובשת, מסומנת בכחול ("עצלנים" יכולים להמשיך ברכבם במורד הדרך עוד כ-600 מ'). הדרך עוברת ביער אורנים ולאחר כ-600 מ' מגיעה לקצהו. כאן, מול מטע תפוחי עץ, אנו מוצאים את עצמנו בגבולה המזרחי של שמורת יער ברעם. מכאן והלאה דרך העפר, הממשיכה היישר לפנים, מסומנת שחור. אנו נשוב מכיוון זה בתום הטיול. בינתיים נפנה שמאלה בשביל להולכי רגל, מסומן בכחול, הנכנס בגיא קטן לתוך חורש צפוף של עצי אלון מצוי. בזכות הצל הרב מוגנים הסלעים מקרינת השמש והם מכוסים במרבדים ירוקים ורעננים של טחב.
תוך כדי דילוגים מאבן לאבן השביל יורד בגיא ופוגש בערוץ הגדול של נחל דישון (סימון אדום וסימון "שביל ישראל"). נחל דישון, מהארוכים בנחלי הגליל, מתחיל את דרכו במורדות המזרחיים של הרי מירון. הוא חוצה את יער ברעם וממשיך מזרחה בתוך קניון עמוק. הנחל יוצא מהקניון לעמק החולה והוא נשפך לירדן ליד קיבוץ חולתה.
בנחל דישון צועדים מערבה (ימינה), במעלה הנחל. כדאי לשים לב לקיסוס הגדול, צמח מטפס המשתלשל מאחד הסלעים שמשמאל לשביל. הקיסוס נצמד לסלעים באמצעות שורשים קצרים. הקיסוס הוא צמח נדיר יחסית בישראל, משום שהוא דורש לחות רבה. הרבה יותר נפוצים ממנו ביער הם מטפסים אחרים, המוסיפים נופך קסום ליער: קיסוסית קוצנית – מטפס בעל ענפים קוצניים ועלים דמויי לב; זלזלת הקנוקנות – צמח המקדים לפרוח בחורף בפרחים בצבע צהוב בהיר; דלעת הנחש המצויה – צמח ממשפחת הדלועיים המטפס גם הוא באמצעות קנוקנות.
השביל עולה אך מעט בנחל דישון ומיד פונה ימינה ומטפס בתוואי של נחל צבעון. זהו יובל של נחל דישון, המתחיל את דרכו בהר נריה, מהרי מירון. השביל מטפס ביער נהדר. כשהשטח נעשה מישורי יותר, אפשר להבחין בשרידים דלים של מדרגות חקלאיות. בדרך צומחים כמה מיני עצים נשירים, כגון אלון התולע, עוזרר קוצני ואגס סורי.
בקרחת יער קטנטנה יש לעזוב את השביל "האדום" ולפנות צפונה (ימינה) בשביל המסומן שחור. השביל "השחור" עולה תחילה בצל עצי יער, אחר מטפס ויוצא לחורש פתוח ופוגש בדרך עפר. לפנינו קילומטר של הליכה נעימה עד למפגש השבילים כחול-שחור, המוכר לנו מראשית הצעידה. מכאן מעפילים לחניון לאה ויצחק רבין ומסיימים את הטיול.