בדרך כלל אנו לומדים על מאורעות השואה, אך לא על השנים שבאו אחריה. בתום המלחמה הייתה אירופה שרויה בתוהו ובוהו. האש אמנם פסקה, אך הסכנות המשיכו לארוב לניצולים. במזרח אירופה שרר אי-שקט פוליטי, והיהודים שניסו לשוב לבתיהם סבלו מהתנכרות ומאנטישמיות. בשנת 1946, בעיירה הפולנית קיילצה, ערכו פורעים פולנים טבח בניצולים יהודים.
תנועת "הבריחה" שפעלה באירופה משלהי מלחמת העולם השנייה עד הקמתה של מדינת ישראל סייעה להברחתם של כ-300 אלף ניצולי שואה ממזרח אירופה לנמלי הים התיכון ומשם לארץ ישראל.

החניון הגדול והמרווח בצל עצי אורן משמש נקודת מוצא למסלול. כדאי להחנות את הרכב ברחבת החניה שממזרח לחניון ולצעוד כמה צעדים צפונה כדי למצוא את מפת שביל הבריחה ואת הכניסה לשביל בקצה הצפוני-מזרחי של החניון. צעידה של כ-100 מ' בחורש ששולטים בו אלון מצוי ואלת המסטיק מביאה אותנו אל התחנה הראשונה – פינת הבריחה.

בצל עץ אורן יצרה קק"ל רחבה קטנה מרוצפת וסביבה מעגל של ספסלי אבן. שלט מספר בקצרה על ניצולי השואה שיצאו מהמחנות, מהיערות וממקומות המסתור וסייעו זה לזה כמיטב יכולתם. תחילה ניסו לסייע חיילי הבריגדה היהודית של הצבא הבריטי שפגשו את הניצולים; ומאוחר יותר קיבל על עצמו המוסד לעלייה ב' של ההגנה לסייע ליהודים לעלות לארץ ישראל למרות האיסור של שלטונות המנדט הבריטי. שליחי המוסד טוו רשת של נתיבים ומחנות מעבר על פני אירופה כולה, ובמעשיהם הפכה תנועת "הבריחה" לאחד הגורמים החשובים במפעל העלייה לארץ ובמאבק להקמתה של מדינת ישראל.

עד עכשיו השביל התנהל במורד. מפינת הילדים השביל עולה מעט ומגיע לאחר כ-300 מ' לשלט המתאר במפה את נתיבי הבריחה. אנשי היישוב בארץ, ששירתו בבריגדה היהודית ובגדוד התובלה ופעלו במאבק נגד הנאצים במסגרת הצבא הבריטי, ארגנו כלי רכב צבאיים להסעת הפליטים ועזרו בטיפול בשוכני המחנות ובהפעלת תוכניות הכשרה מקצועיות לצורך שיקומם. עם תום המלחמה בחרו רבים מאנשי הבריגדה להישאר זמן-מה באירופה ולהמשיך לפעול למען הבריחה.