מעט לפני חניון מזרחי-טפחות נמצאת הפינה האחרונה בשביל הבריחה. גרם מדרגות יורד כאן לרחבה קטנה מצפון לדרך הנוף בנקודה הצופה על מישור חוף הכרמל והים.
הפינה מוקדשת לחיים במחנות העקורים, מחנות שהקימו בעלות הברית באזורים שבהם שלטו בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה. דייריהם הראשונים היו ניצולי מחנות הריכוז ששוחררו בידי בעלות הברית. מאוחר יותר הגיעו בנתיבי הבריחה יהודים רבים נוספים. במחנות העקורים עברו כרבע מיליון יהודים.
התנאים במחנות היו קשים, בייחוד בהתחלה, מה גם שהניצולים מצאו עצמם שוב מאחורי גדרות תיל, סובלים ממחסור במזון, בביגוד ובתרופות. חרף זאת הצליחו הניצולים בסיוע אנשי הבריחה לארגן לעצמם חיי קהילה ולקיים פעילות חברתית, תרבותית וחינוכית. הניצולים הקימו להקות בידור, פרסמו עיתונים ואף תיעדו את קורותיהם.
בשל פעילות תנועת הבריחה נעו רבבות יהודים ללא בית ברחבי אירופה ויצרו בעיה בינלאומית, שערערה מבחינה מעשית ומוסרית את תוקפה של מדיניות "הספר הלבן" הבריטי, שהגביל את כניסת היהודים לארץ ישראל. המצב הזה בשילוב פעילות ההעפלה תרם להחלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 על חלוקת הארץ למדינה ערבית ולמדינה יהודית.