נוסעים בכביש קריית גת–צומת קמה (כביש 40) ופונים מערבה ליד ק"מ 215, על פי השילוט "שמורת פורה". הפנייה אפשרית לבאים מצפון בלבד (מכיוון קריית גת) ומובילה לרחבה גדולה שממנה מתחילה דרך נחל שקמה.
הערה: החלק המערבי של הדרך, מכביש 232, עביר בשלב זה לרכב 4X4, אם כי חלקים ניכרים ממנו כבר נסללו. אנו מבטיחים ליידע את קוראי e ירוק על כל שינוי במצב הדרך.

נחל שקמה מתחיל את דרכו בספר המדבר, בגבעות הדרומיות של שפלת יהודה, ליד קיבוץ להב. יובלו העיקרי, נחל אדוריים, מנקז את מורדות הרי חברון. נחל שקמה נשפך לים במישור החוף הדרומי, ליד קיבוץ זיקים. נחל שקמה הוא נחל אכזב, למעט קטעים קצרים ליד תל נגילה ותל חסי, שבהם זורמים מי מעיינות. שם הנחל נגזר מעצי השקמה הרבים הצומחים בקטע הנחל העובר במישור החוף.

נחל שקמה עובר דרך מגוון רחב של יחידות נוף ובהן סוגים שונים של מסלע, נביעות מים ואתרים ארכיאולוגיים. שטחים נרחבים בכתפי הנחל מעובדים ואחרים מוקדשים לשמורות טבע, ליערות נטע אדם ולמרעה.

חשיבותו של הנחל נובעת מהיותו "מסדרון אקולוגי" רציף – שדרה לשטחים הפתוחים שמסביב המשמשים בסיס לעולם עשיר של חי וצומח. זהו מקום מפגש מרתק של עולם הטבע ונופי התרבות המאפיינים את ספר המדבר עם אלה של החבל הים תיכוני.

קטע דרך זה עביר לכל רכב.

ברחבת החניה הגדולה שליד שמורת פורה, בצל עצי האיקליפטוס הגדולים, נמצא המזנון הנייד של אבי, "השמורה 215". רוכבי האופניים יוכלו לקבל ממנו את הדפדפת שהפיקה קק"ל על שבילי האופניים במרחב שקמה.

שמורת פורה נמצאת מעבר לאיקליפטוסים, ושלט הסבר גדול מוצב בכניסה אליה. השמורה אינה אלא גבעה קטנה ונמוכה – אי של טבע בין שדות מעובדים. בפברואר לובשת הגבעה "שמלת כלניות", מנוקדת בשלל צמחים פורחים אחרים, אך גם בחודשים מאוחרים יותר אפשר ליהנות כאן מפריחה של צמחים המאפיינים את ספר המדבר כגון שמשון הדור (שמשון השלחופיות) הפורח בוורוד נפלא ולשון-פר סמורה – צמח בעל גבעולים המתנשאים עד לגובה של מטר ומצמיחים פרחים בצבע קרם עד כחול עמוק. בעלי מזל אולי יגלו כאן את הצמח הנדיר וינקה עשבונית, עם פרחיה הכחולים בעלי חמישה עלי כותרת.

שביל הולכי רגל, שהוא קטע משביל ישראל, חוצה את השמורה. לאחר כ-600 מ' השביל פוגש את דרך נחל שקמה ואפשר לשוב בה בחזרה למכוניות. ניסע כ-900 מ' מערבה ונגיע לסכר החוסם את ערוץ נחל פורה, מיובלי נחל שקמה. לאחר חורף ראוי לשמו הסכר אוצר מאחוריו אגם מים נחמד. כ-100 מ' מעבר לסכר נמצא חניון קטן בצל עצי מחט.

שביל הולכי רגל שאורכו כשני ק"מ (סימון ירוק וסימון שביל ישראל) מוביל לגשר הטורקי שעל נחל פורה ולתל נגילה. חלק מהדרך נעשה בתוך יער נטוע. ההולכים ברגל צריכים לשוב לרכב באותה דרך חזרה, אך אפשר להגיע לגשר הטורקי ולתל נגילה ברכב, כמתואר להלן.

ממאגר פורה ניסע בדרך הנוף כ-1.3 ק"מ ונחנה את הרכב. נרד ימינה לערוץ נחל פורה כדי ליהנות ממראה שרידי גשר אבן ישן. הטורקים בנו את הגשר הזה במלחמת העולם הראשונה, כחלק מתוואי המסילה שסללו לעבר באר שבע וסיני. הם בנו את המסילה במהירות אדירה, אך נאלצו להפסיק את בנייתה באזור קציימה שבקדמת סיני לאחר שספגו מפלה צבאית בסיני ונאלצו להסיג את כוחותיהם ולייצבם מחדש בקו עזה-באר שבע.

ניסע בדרך נחל שקמה עוד כ-1.1 ק"מ ונגיע לבאר נגילה – באר ישנה לצד נחל שקמה ולמרגלות סוללה המציינת גם היא את תוואי מסילת הברזל הטורקית. זה איננו שמה הרשמי של הבאר, אך הענקנו לה את השם הזה בשל קרבתה לתל נגילה. בשלהי התקופה העות'מנית, וביתר שאת בתקופת המנדט הבריטי, נהגו השלטונות לחפור בארות כדי לרכז סביבן את הבדווים החיים באזור. הבארות שימשו גם מקומות מפגש בין נציגי השלטון לבדווים. באר נגילה היא אחת מהן. היא נחפרה ונבנתה בתקופת המנדט הבריטי, אך ייתכן שהבריטים רק העמיקו ושכללו באר קדומה יותר. לאחרונה כוסה פי הבאר בבטון ובשבכה.

כ-200 מ' מהבאר, באחת מהחורשות שקק"ל נטעה לאורך הנחל, נמצא חניון נוסף. החניון הזה, כמו שאר החניונים שלאורך הנחל, בנוי מספסלים עשויים גזעים עבים של עצי איקליפטוס ואין בו שולחנות. הספסלים היפהפיים והמקוריים, שתכננה אדריכלית הנוף טל לוטן, מעניקים לחניונים חזות רומנטית.

ניסע עוד 1.2 ק"מ ונגיע לתל נגילה, גבעה נישאה במרחק של כ-1.2 ק"מ מהבאר. התל מתנשא מעל ערוץ נחל שקמה, המתחפר ומגיע כאן למי התהום, כפי שמעידים גבעולי הקנה הממלאים את הנחל. מים אלה הרוו את שוכני התל הקדמונים. סימן הזיהוי של התל הוא עץ אשל יחיד הצומח בראשו, שם נשקפת תצפית נפלאה על הסביבה. היישוב בתל הגיע לשיאו בתקופה הכנענית התיכונה (לפני כ-3,500 שנה). בימי מלחמת העצמאות הפך המקום למשלט ומילא תפקיד במערכה נגד הפולש המצרי.

לאחר חציית כביש 34 עוברת הדרך במישור גדול, שנחל שקמה הרביד בו אדמת סחף. העמק, כמובן, מעובד כולו. אנו חולפים על פני קיבוץ ארז ומגיעים לתחנתנו הבאה – דיר סונייד. למקום הזה נודעה במלחמת העולם הראשונה חשיבות אסטרטגית. הטורקים בנו אז מסילת ברזל לעבר המתחמים שלהם בגזרת עזה. המסילה עברה דרך ואדי צראר (נחל שורק), ירדה לכפר דיר סונייד והגיעה עד בית חנון. מדיר סונייד יצאה שלוחה נוספת של המסילה לבסיסי הטורקים שבאל-הוג' (ממערב לקיבוץ דורות).

כשהבריטים כבשו את ארץ ישראל, הם ניצלו את מסילת הברזל הטורקית, אך הסיטו את התוואי מדיר סונייד צפונה לעבר לוד. כ-100 מ' מצפון לכאן נמצאים שרידי תחנת הרכבת שתפקדה מאז 1920 בקו קנטרה-חיפה. סמוך לתחנה פעל בסיס אימונים גדול של הצבא הבריטי.

במלחמת העצמאות פוצצו יחידות ישראליות את הגשר הנטוי על נחל שקמה, והתחנה חדלה מלפעול. אחרי מלחמת ששת הימים נבנה הגשר מחדש, ורכבות משא ישראליות נסעו עליו בדרכן לסיני. פעילות זו נפסקה בשנת 1973.

מגשר מסילת הברזל הנטוי כאן על הנחל יש תצפית נאה על הסביבה. מעט הלאה במורד הנחל, ליד כביש 4, נמצאים שרידי גשר מהתקופה הממלוכית (מאות 16-13).

נמשיך לנסוע בדרך הנוף עד למפגשה עם כביש 4. ממש לפני הכביש פונה דרך עפר צפונה ומגיעה לאחר כ-1.5 ק"מ לאנדרטה שהציבו הבריטים על קברם המשותף של 192 איש מגדודי העבודה המצריים שמתו בשירות הצבא הבריטי במהלך בניית מסילת הברזל.