נקודת מוצא: כ-350 מ' מהנקודה שבה מסתעף הכביש לנטף מכביש אבו גוש–מעלה החמישה (כביש 425). מעט לפני הכניסה לאזור התעשייה של קיבוץ מעלה החמישה, יוצאת מהכביש מערבה דרך עפר מסומנת בסימון שבילים שחור. אפשר להיכנס מעט עם הרכב ולחנות בצד הדרך במקום נוח. בשל קו לבן רציף על הכביש, יש להמשיך מעט לכניסה להר הרוח ולהגיע למקום משם.

נקודת סיום: דרך עפר מסומנת אדום, המסתעפת מזרחה מרחבת החניה של תחנת הדלק פז שער הגיא. הגישה ברכב לבאים מכיוון ירושלים בלבד, כלומר, בסיום הטיול הרכב המאסף שמחכה כאן צריך לנסוע קודם למחלף לטרון, לפנות בחזרה לכיוון ירושלים ולהגיע לתחילת המסלול.

אורך מסלול ההליכה: כ־10 ק"מ. 
משך הטיול: 5–6 שעות. 
אופי המסלול: הטיול מיועד למיטיבי לכת בלבד. המסלול עובר בדרכי עפר ומתנהל ברובו במורד, פרט למעלה לחורבת מצד, הפרש גובה של כ-130 מ'.

סיפור דרך
ככה סתם, ללא גינונים מיותרים וכמעט ללא סימן מקדים, יוצאת מהכביש מערבה הדרך המסומנת שחור. גם צועדי שבילים שליבם גס בדרכים רחבות ייהנו מהנוף. כ־60 מ' מהכביש צומח אלון תולע מימין לדרך, קטן אבל בכל זאת אלון תולע. צפו לפריחה מרהיבה של רקפות ולשאר פרחים יפים של הרי ירושלים.

משמאל לדרך, מעבר לערוץ העמוק של נחל יתלה, נראים בתי אבו גוש, יד השמונה ונווה אילן. עבודות התשתית הנוגסות על חשבון החורש את המדרון היורד מאבו גוש צובטות את הלב. חלק מיער האורנים נשרף בשריפה הגדולה של שנת 2017 וזו הסיבה לדלילות העצים במדרון שמסביב. שימו לב לעצי הברוש שנותרו בשטח, ייתכן והם עמידים יותר לאש. במורד הדרך אנו חולפים ליד חורשת עצי אורן הצנובר, עצים הניכרים בנופם העגול.

לאחר צעידה של כ-2.5 ק"מ יורדת הדרך "השחורה" לערוץ הנחל. הכלבים הנובחים במעלה הנחל (לא בדרכנו), מלווים עדר עיזים שפועל בשירות קק"ל. אנחנו נמשיך עוד כשני ק"מ במורד הנחל ונעלה שמאלה לדרך סלולה הבאה מנווה אילן. מחסום מונע מכלי רכב להמשיך במורד הדרך, לעבר גשר הרכבת החוצה את נחל יתלה.

נעלה בדרך הסלולה כחצי קילומטר ונפנה ימינה במעלה דרך עפר מסומנת אדום, המגיעה לאחר 750 מ' לחניון בני קפלן, חניון נאה בצל עצי אורן. מהחניון עולה הדרך "האדומה" לחורבת מצד (518 מ'), המשקיפה על גבעות השפלה באזור מודיעין ויער בן שמן, ומעבר להם על אזור רחובות ותל אביב. 

מחורבת מצד נצעד מערבה במורד הדרך המסומנת אדום, העוקבת אחר הדרך הרומית העתיקה. לאחר כחצי קילומטר נגלה שלדים של כמה עצי ארז, שנותרו מהשרפה של 2016.

כ־900 מ' מכאן מגיעה הדרך אל ריכוז מרשים של אבני מיל, חלקן שבורות. מכאן ממשיכים עוד 130 מ', עוזבים את הדרך "האדומה" ופונים שמאלה בדרך מסומנת כחול, היורדת היישר לנחל אילן. כאן פונים במורד הנחל (ימינה, סימון ירוק) ולאחר כ־400 מ' פוגשים את דרך דיפנבייקר (סימון אדום). ממשיכים עוד כ־450 מ'. מימין נמצא חניון קק"ל, אך אנו פונים שמאלה, עוברים את מבנה האבן של חורבת חרסיס ומסיימים את הטיול ליד תחנת הדלק פז שער הגיא, שנמצאת כמה צעדים מהחורבה.

חניון בני קפלן
החניון נמצא בלב יער המכללות, שבו הציבו אומנים פסלים סביבתיים. בחניון, השוכן בצל עצי אורן, יש שולחנות פיקניק, מעגל מדורה ואגן אבן לאיסוף גחלים.

חורבת מצד
מחורבת מצד נותרו על פני השטח שרידי אולם, שמקירותיו הבנויים אבן נותרו על עומדם שניים או שלושה נדבכים. המצד שמר על הדרך העתיקה מאמאוס שבעמק איילון לירושלים. 

החפירות באתר חשפו שבע שכבות משלהי תקופת הברזל ומהתקופה הפרסית (מאה 7 לפנה"ס) עד ימי הביניים. השלבים החשובים ביותר הם מתקופת החשמונאים ומהתקופה הרומית הקדומה. המצד נוסד בתקופה החשמונאית, בימי שלטונו של אלכסנדר ינאי, ומאז ידעה הנוכחות ההתיישבותית במקום עליות ומורדות המשקפים את התנודות בחשיבותה של הדרך. בימי שלטונו של הורדוס נבנה במקום ח'אן גדול (50X25 מ'). המצד הוקף בחצר ונוספו בו חדרי מגורים ומחסנים. בפינה הדרומית-מזרחית נבנה מאגר מים גדול.

היישוב ננטש בימי המרד הראשון (70 לספירה), אך נמצאו בו סימני נוכחות צבאית רומית, המלמדת שיחידות צבאיות השתמשו בו במהלך סיוריהן לאורך הדרך. לאחר המרד דאגו השלטונות הרומיים לפקח על המעברים בין השפלה להר. נראה כי הלגיון החמישי באמאוס והלגיון העשירי בירושלים פיקחו, בין שאר תפקידיהם, על הדרכים הראשיות לירושלים.
בתקופה האומאית (מאה 7 לספירה) נבנה ח'אן מעל מאגר המים. בחפירות שנערכו במקום נמצאה קבורת 22 איש לפחות, כולם עם פניהם למכה ועם תכשיטים לצידם.

אתר אבני המיל
אבני מיל סימנו את המרחקים לאורך הדרכים של האימפריה הרומית. אלה הם עמודי אבן בצורת גליל שגובהם 1.50¬-2.50 מ', עשויים לרוב אבן אחת שבסיסה ריבועי. אבני המיל שימשו תמרורים ונשאו לעתים כתובות בלטינית שציינו את המרחק מהעיר הקרובה, תאריך הצבת האבן והקדשה לקיסר השליט באותה עת. אם נערכו בדרך שיפוצים ושיפורים, הוסיף השליט אבן משלו לאבני הדרך של קודמיו.

אתר אבני המיל מציין את המיל ה-14 מירושלים. אחת האבנים נושאת כתובת לטינית וזה  תרגומה: "לאימפרטור קיסר יוליוס ורוס מקסימיאנוס, ירא שמיים, בר מזל, אוגוסטוס, ולגאיוס יוליוס ורוס מקסימוס, קיסר של מקסימינוס אוגוסטוס, הבלתי מנוצחים, יראי השמיים, בני המזל". הקיסר מקסימיאנוס שלט באימפריה הרומית בשנים 235¬-238 לספירה.

אבני הדרך הוצבו במרחקים של 1,000 פאסום זו מזו (פאסום היא מידת אורך רומית השווה לשני צעדים). אבני דרך הוצבו גם בתקופה הביזנטית, אז נכתבו הכתובות ביוונית, השפה המדוברת בארץ.

חורבת חרסיס
המבנה הוא מגדל שמירה, אחד מ-17 שבנו העו'תמאנים בשנות ה-60 של המאה ה-19 לרגל סלילת הדרך מיפו לירושלים. המגדל שלט על המעבר החשוב בשער הגיא. בחזית המצד נחפר בור מים, ששימש את חיילי המשמר ששהו במקום.

בחורבת חרסיס התגלתה אבן מיל שהציב החליף האומאי עבד אל-מלכ, ששלט בממלכה משנת 646 עד 705. הגיאוגרף יהודה זיו משער שאבן הדרך הובאה לכאן מח'ירבת זונוקלה שלרגלי גבעת משב (משלט 1 מימי מלחמת העצמאות), מקום שבו מתנוססת כיום אנדרטת פורצי הדרך לירושלים. נראה כי עבד אל-מלכ, שבנה את כיפת הסלע ומסגד אל-אקצה, שיפר את הנתיב שכביש אחד עובר בו כיום, כדי להאדיר עוד את המבנים שבנה.  

המשלט המערבי של מעלה החמשה
לפני שיוצאים לדרך כדאי לשים לב למבנה הבטון בן שתי הקומות הנמצא מעבר לגדר אזור התעשייה של מעלה החמישה. על פי המידע שאספנו עד כה, המבנה נבנה תחילה על ידי חברה פרטית שעסקה בחציבות באזור. בימי המרד הערבי (1936¬-1939) נבנתה שם בצרונית בטון ששימשה עמדת שמירה. במשך הזמן נוצר צורך במספר רב של שומרים, והבצרונית הורחבה ושימשה אף ללינה. כשאר העמדות שמסביב לקיבוץ, גם זו שימשה להגנת היישוב במלחמת העצמאות.  

השם יתלה
נחל יִתְלָה נקרא על שם יתלה המקרית, עיר שנזכרת במקרא כיישוב בנחלת שבט דן: "למטֵה בני דן למשפחותם יצא הגורל השביעי ויהיו גבול נחלתם... ושעלבין ואילון, ויתלה" (יהושע יט, מ-מב). יש המזהים את המקום עם ח'ירבת בית תול הנמצאת בשולי הר הרוח.

אפשרות לקיצור המסלול ולהקפצה קצרה

נקודת מוצא: כמו במסלול המלא.
אורך המסלול הרגלי: כ־5.5 ק"מ. בשל המעלה מנחל יתלה המסלול מוגדר למיטיבי לכת.
נקודת סיום: חניון בני קפלן, למרגלות חורבת מצד. גישה לחניון מנווה אילן, באחת משתי הדרכים המסתעפות מערבה מסלע הנצחה  ליהדות בלגיה: א. דרך עפר מסומנת שחור, עבירה לרכב פרטי. ב. דרך עפר מסומנת אדום, עבירה לרכב פרטי.

כתב: יעקב שקולניק
עלה בתאריך 13.3.2019, עודכן פברואר 2025