קטעי הדרכים שייסגרו עשויים להשתנות מיום ליום, ניתן יהיה להתעדכן מהמפה המצורפת כאן ומוצבת בכניסות אל היער וע"י סריקת קוד QR שנמצא על השלטים בשטח ובאתר חברת מקורות.

מרחק נסיעה: כ-10 ק"מ
אופי הטיול: מעגלי לרכב 4X4. הלוך ושוב לרכב פרטי.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)

דרך הגעה: מכביש תל אביב–ירושלים (כביש 1) פונים במחלף חמד, יורדים במחלף נוה אילן ונוסעים בכביש 4115 לקרית ענבים ומשם הלאה לכביש 425, שם פונים ימינה לכיוון הר אדר. תחנתנו הראשונה היא מצפור מרסל לוריא, כחצי קילומטר ממפגש הכבישים.

המצפור שוכן כ-500 מ' מהמפגש של כביש 3975 עם כביש 425, בדרך להר אדר. רחבת תצפית נוחה ומרפסת תצפית מקבלות את פני הבאים. המצפור הוא מלאכת מחשבת של הוצאת מתוק מעז – קק"ל ומע"צ ניצלו את עודפי העפר שנוצרו בעת בניית הכביש והפכו אותם לרחבת תצפית נגישה לנכים. המצפור נקרא על שמו של מרסל לוריא, שכיהן כנשיא קק"ל בלגיה ומימן את המבצע.
מרפסת התצפית, המצוידת בלוחות שיש המציינים את הנקודות הנצפות, צופה על אבו גוש ועל כביש 1, בואכה השכונות המערביות של ירושלים. הקסטל ותל צובה נראים היטב וכמוהם רכס עמינדב. באופק נראה גוש עציון.

נמשיך בנסיעה עוד כ-500 מ'. מיד אחרי קבוצת עמודי ההנצחה של קק"ל נכנסת דרך עפר ימינה ליער החמישה (סימון שבילים אדום). נחנה בחניון הקטן והאינטימי שנמצא בכניסה ליער ונצא לסיור רגלי קצר. זהו חניון משהד, המנציח את יהודי משהד שבאיראן.
אנו נמצאים ברכס הסנטוריום, שמילא תפקיד חשוב במלחמת העצמאות. הרכס נקרא כך משום שנתפס כמקום בעל אוויר טוב שראוי להקים בו בתי הבראה, כפי שאכן עשו הקיבוצים הסמוכים אליו קרית ענבים ומעלה החמישה.
קיבוץ קרית ענבים נוסד במורד ההר כדי להקל עליו את שאיבת המים מעין א-דילב, מעיין שפיכּה בעבר ליד עין חמד של ימינו. בשנת 1928, עם פרוץ מאורעות תרפ"ט, נשלח תצפיתן לראש הגבעה. באותם ימים ההרים היו חשופים, השמש קפחה על ראשי התצפיתנים ללא רחם, והשומרים היו חשופים לעיני כול והעמידו את עצמם בסכנה. הפתרון היה לבנות מחסן קק"ל, שהפך לבִּצְרוֹנית (עמדה מבוצרת, פילבוקס). הבצרונית הראשונה, אם כ-400 בצרוניות שנבנו בעקבותיה ברחבי הארץ, ניצבת עד היום ליד מלון מעלה החמישה.

דרך עפר קצרה פונה מהחניון מזרחה. תחילה חולפים על פני בצרונית קטנה המנציחה את יצחק סקוזה (1930­-1987). במלחמת העולם השנייה, בגיל 13, כבר היה סקוזה פרטיזן לוחם. לאחר שעלה לארץ הצטרף לחטיבת הראל והשתתף במלחמת העצמאות בקרבות הקסטל וסן סימון בקטמון ובניסיון לשחרר את הרובע היהודי. בקרב על מחנה הרדאר השליך בקבוקי מולוטוב על משוריינים ירדניים ועצר את התקדמותם. סקוזה נפצע בקרבות ונותר נכה.

כ-150 מ' הלאה משם מגיעה הדרך אל מבנה בטון גבוה שבראשו מוצב פסל צבי צהוב. בצרונית זו נודעה בשם "עמדת הסנטוריום 2". זו הייתה עמדה גלויה לעין הירדנים בגבעת הרדאר, מקום ש"מושך אש", ורק האמיצים ביותר נשלחו לשם. בעמדה זו נהרג ישראל שפירא (זוסיה), חבר קיבוץ קרית ענבים.
בשנות ה-70 חברו אשתו וילדיו של ישראל שפירא לפסל מיכאל כץ, וזה בנה את הפסל "הצבי ישראל" על פי דגם שהכין מיכאל, בנו של ישראל. הפסל הוצב בראש העמדה והחליד במהלך השנים, וקק"ל שיפצה אותו. ב-2010 בנה יצחק לוי ממסגריית צלם העתק מושלם ועמיד יותר של הפסל, וב-10 בפברואר 2010 הוצב הפסל המחודש במקומו, והוא משקיף בגאון על העמק שלמרגלות היער, האזור שהמשך מסלולנו מתנהל בו.

נשוב לרכב וניסע במורד הדרך המסומנת בסימון שבילים אדום. גוש זה של יער החמישה מכונה יער הסתדרות המורים. לפני החניון מתחילה את דרכה דרך עפר מסומנת אדום. הדרך מסווגת כרכב 4X4, אך אפשר לנסוע בה ברכב פרטי לפחות עד כיתת הלימוד הפתוחה (ראו בהמשך). בשנים האחרונות ניטעו כרמי גפנים בגיאיות שבין ההרים, והם מוסיפים צבע ויופי למראות.

ניסע בדרך. לאחר כ-300 מ' נפרשים לפנינו נופי הרי ירושלים. קרוב לכאן נראים קרית ענבים, מעלה החמישה ואבו גוש. שימו לב להר צובה הבולט מאוד בנוף. מכאן אפשר להבין מדוע בחרו הצלבנים לבנות בו מבצר.
במרחק של כ-900 מ' מהכניסה, בעיקול חד של הדרך, אנו חוצים שביל מסומן ירוק, היורד מהר אדר בדרכו לבית הקברות הצבאי של קרית ענבים (שביל תש"ח). נמשיך במורד דרך העפר בעקבות הסימון האדום עוד 1.3 ק"מ ונגיע לצומת דרכים שבו הציבה קק"ל חניון קטן ובו שני שולחנות. החניון מוקדש לזכרו של המחנך דוד אלוני, הנמנה עם מייסדי מוזיאון בית התנ"ך בתל אביב. אפשר לסטות שמאלה ולצעוד או לנסוע בדרך העפר כ-800 מ' (סימון כחול) ולהגיע למצפור הסתדרות המורים ולכיתת לימוד גדולה בחיק הטבע.
נשוב לדרך העפר הראשית ונמשיך במורדה. לאחר כ-500 מ' נגלה מימין אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק, הרופא, הסופר והמחנך שניהל בית יתומים בוורשה, ולזכרה של שותפתו סטפניה וילצ'ינסקה. בית היתומים התנהל כמוסד דמוקרטי, והילדים ניהלו אותו כממלכה עצמאית עם בית נבחרים, בית משפט ועיתון. במלחמת העולם השנייה בחרו קורצ'אק ווילצ'ינסקה ללכת עם חניכיהם אל מחנה ההשמדה, אף שלא היו חייבים לעשות זאת.
דרך העפר המסומנת אדום מתעקלת ימינה ומגיעה מיד לאנדרטאות לזכרם של המורים שנפלו במערכות ישראל ולאנדרטה לזכרם של 11 הספורטאים שנרצחו באולימפיאדת מינכן (1972). לידם הציבה קק"ל עוד כיתת לימוד בחיק הטבע, כיאה ליער המוקדש לחינוך ולמחנכים.
מי שבא ברכב פרטי, יכול להשאירו כאן. בעלי רכב 4X4 יכולים להמשיך בנסיעה.

נמשיך במורד דרך העפר האדומה. משמאלנו – יער קק"ל. מימיננו – בתה הפורחת בחורף ובאביב בשלל פרחים. לאחר 1.1 ק"מ נגיע לצומת דרכים ובמרכזו עץ אלון מצוי גדול למדי. אנחנו בערוץ נחל כסלון, מהנחלים הארוכים בהרי ירושלים. נעלה שמאלה בדרך עפר המלווה את הנחל בעקבות הסימון הכחול, ונגיע לאחר כ-400 מ' אל עץ תות גדול וסביבו טרסות חקלאיות ישנות ועצי בוסתן. הבתים הנראים בראש המדרון שמימין נמצאים ביישוב מבשרת ירושלים.
עין נקופה היא פינת חמד שראוי להקדיש לה קצת זמן לבילוי. המעיין נובע בתוך מערה קטנה. מימיו דולפים בתעלה קצרה החצובה ברצפת הסלע אל בריכת אגירה קטנה (בערך 2X3 מ'). בשנים שבהן השמים ממטירים גשם כתיקונו, הבריכה מתמלאת למלוא עומקה (כ-1.5 מ'). בריכת האגירה מקורה בקמרון בנוי אבן שחלקו התמוטט. אנו ממליצים מאוד לא לנסות את חוסנו של חלק הקמרון שנותר ולא לעמוד מתחתיו או עליו.
כרגיל במעיינות הרי ירושלים, גם מעיין זה זכה לניקוי ולטיפול (2006). השיפוץ נעשה בידי חבריהם של חללי צה"ל אורי גרוסמן וקיריל גולנשין, והם הקדישו את המקום לזכרם.
לאחר בילוי במעיין נשוב לנקודת המוצא באותה הדרך שבה הגענו.

בעלי רכב שטח יכולים להמשיך במעלה הדרך המסומנת כחול. הדרך מתגברת על מעלה תלול בעזרת שני עיקולים חדים. מראש המדרון יש תצפית יפה על גדר ההפרדה – מצד אחד נמצא היישוב הר אדר, עם האנדרטה הבולטת של גבעת הרדאר, ומהעבר השני של הגדר נראים בתי הכפר בית סוריךּ.
במרחק שני ק"מ מעין נקופה, בצומת שנמצא בין כרמים, מפנה שלט קק"ל למצפור הסתדרות המורים. נסיעה קצרה תביא אתכם אל ספסלים מקורים בפרגולות הצופים אל הנוף ואל אמפי פתוח ובו ספסלי עץ. כ-150 מ' הלאה משם נמצא חניון קטן לפיקניק.
מכאן יש לשוב לדרך המסומנת בכחול ולהמשיך בה עד לחניון לזכרו של דוד אלוני, שכבר ביקרנו בו. נפנה ימינה בדרך האדומה בחזרה לכביש 425.

כתב וצילם: יעקב שקולניק
עלה בתאריך 31.7.2019