מכביש כרמיאל–מעלות (כביש 854), בין אזור התעשייה תפן ללפידות, פונים מזרחה לכפר הדרוזי כיסרר (כביש 8655). נוסעים בכביש כ-2 ק"מ שבמהלכם חוצים את הכפר, ובמעגל התנועה השלישי פונים שמאלה על פי השילוט. נוסעים בשולי החורש של שמורת הר סנה כ-600 מ', בצומת הראשון פונים ימינה ומגיעים לאחד משערי הכניסה לפארק. נקודת המוצא נמצאת כחצי קילומטר משם, ליד תחנת האוטובוס "פארק הסלעים 1". עמוד עץ עגול ועליו סימון שחור מציין את המקום.

שמורת הר סנה, המשתרעת על פני כ-1,000 דונם, משמרת חורש ים תיכוני במיטבו. כרגיל, העץ השולט בשטח הוא אלון מצוי, אך מגוון של מיני עצים ושיחים אחרים מלווה אותו: אלה ארצישראלית, אלון התולע, קטלב, כליל החורש, ער אציל ואחירותם החורש. בצל העצים מתפתחים עצבונית החורש, הניכרת בגבעוליה שמסתיימים בחוד קוצני, והמטפס קיסוסית קוצנית. די בכל אלה כדי להעניק טיול יפה בחיק הטבע, אך פארק הסלעים התברך בתופעת טבע מרשימה: טרשים גדולים וסלעים בלויים בשלל צורות בלתי שגרתיות.

בתחום השמורה נמצאת בריכה עתיקה – בירכת אל-קלעה – שסיפקה בעבר מים לתושבי הכפר כיסרא. הבריכה משמשת אתר רבייה חשוב לבעלי חיים מקבוצת הדו-חיים.

אזור הפארק היה בעבר אתר בלתי חוקי להשלכת פסולת, אך עבודה משותפת של קק"ל, רשות הטבע והגנים והמועצה המקומית כיסרא-סמיע הפכה את המקום לפינת חמד.

תחזוקת הפארק היא באחריות המועצה המקומית כיסרא-סמיע.

שביל מעגלי מסומן בסימון שבילים שחור יוצא מרחבת החניה ומתעקל בתוך מתחם הסלעים. הדרך הנכונה היא לטייל בשביל בנחת, להתיישב על ספסל בצד הדרך, להתעכב מעט לצילום ולבלות כאן כשעה. מי שאצה לו הדרך יוכל לסיים את הביקור ב-20 דקות. זהו שביל סלול, נגיש גם למוגבלים בתנועתם.

הסלעים הבונים את הפארק הם סלעי גיר (CaCO3) שנוצרו כסלעי משקע בים שכיסה את האזור בתקופה גיאולוגית המכונה טורון (לפני כ-90 מיליון שנה). עובייה של שכבת הסלעים באזור הר סנה נע בין 20 ל-60 מ'.

במקומות שבהם יורדות כמויות נכבדות של גשם, המים ממיסים לאט לאט את הסלעים. לטבע יש זמן, ואם הסלעים חשופים זמן רב לתנאים האלה, הם עוברים תהליכי בליה והמסה וזוכים לצורות שונות ומשונות. בליה זו ידועה בשם "קארסט". לנו לא נותר אלא ליהנות ממלאכת הפיסול של הטבע ולהפעיל את הדמיון. יש הרואים בסלעים דינוזאורים, חיות ענק, עמודים, פטריות ועוד שלל צורות מוזרות.

השביל העובר בפארק הסלעים מחולק לשלושה קטעים שזכו לשמות מאפיינים משלהם. הקטע הראשון נקרא "שביל הקטלב", על שם העצים אדומי-הגזע הנפוצים בצדו. מיד בכניסה לשביל תגלו צניר – סלע קעור באורך של כ-10 מ' שמטיילים נהנים לחסות בצלו. צנירים מאפיינים סלעי גיר במערב הגליל, בכרמל ובהרי יהודה, וקיימת מחלוקת בדבר אופן היווצרותם. ברור שמדובר בבליית הסלע, אך יש הטוענים שצנירים נוצרו בעקבות המסה כימית, אחרים סבורים שהם נוצרו כתוצאה מהרס גלי ים ויש הגורסים שהצנירים נוצרו כתוצאה מזרימת מי נחל ששחקו את הסלע שחיקה מכנית.

הקטע המרכזי מכונה "שביל היערון", על שמו של אחד מדייריו – מכרסם קטן ונחמד הניזון מהפירות של האלון המצוי ומנצל את שפע הסלעים למסתור. הקטע השלישי מכונה "שביל הממותות". כאן משוטטים בין גושי סלעים ענקיים וביניהם נקיקים ומקומות מחבוא.

קחו את הזמן, תפסו לכם פינה ותנו לילדים להתרוצץ, לטפס, להיעלם ולהתגלות מחדש.