פארק לילי שרון שוכן בחורשה גדולה ויפה מול תל עכו, מצפון לרחוב בן עמי (כביש 85). קק"ל יצרה כאן מתחם בילוי בחיק הטבע ובו שולחנות פיקניק הפזורים בין העצים. במרכז הפארק, במקום הגבוה ביותר בו, הוצבו מתקני שעשועים להנאת הילדים.

מי שבכל זאת רוצה לקשר את המקום עם תל עכו, המתנשא מדרום לפארק, יכול לחזור יותר משלושת אלפים שנה לאחור "ולהיזכר" בימי תקופת הברונזה המאוחרת, עת שימש המקום בית קברות לתושבי האזור.

אפשר להשאיר את המכונית ברחבת החניה של הפארק, לצעוד ברחוב בן עמי לכיוון מערב עד מעגל התנועה שממנו יוצא רחוב יוסף גדיש, ולחצות את הרחוב בבטחה במעבר חציה לעבר נקודת ההתחלה של המסלול. אפשר גם להחנות את המכונית ברחבת החניה שליד האצטדיון הישן של עכו.

עכו הקדומה שכנה בראש גבעת כורכר שהתנשאה כ-20 מטר מעל הסביבה, כקילומטר וחצי ממזרח לנמל הדייגים של ימינו. התל הגדול משתרע בימינו על פני כ-200 דונם. בתקופת הברונזה הקדומה הוקם שם יישוב חקלאי; יישוב זה התקיים עד שנת 3000 לפנה"ס בערך וננטש.

היישוב התחדש בתקופת הברונזה התיכונה (2000-1500 לפנה"ס). עכו הייתה אז עיר מבוצרת, מוקפת בחומה ובסוללת מגן, וזו קבעה את צורתו של התל עד ימינו. העיר נזכרה בשמה כבר ב"כתבי המארות" – טקסטים בעלי אופי מאגי שנכתבו במצרים העתיקה באותם ימים. נראה כי המלך הכנעני של העיר, תרעמ שמו, הטריד את מושלי מצרים. עכו נזכרה גם בכתבים מצריים מאוחרים יותר.

עכו הכנענית פרחה בתקופת הברונזה המאוחרת (במאות ה-14 וה-13 לפנה"ס). העיר ניצלה עד תום את כל היתרונות שהעניק לה הטבע: נמל, מיקום על דרך הים ונקודת מוצא נוחה לדרך שיצאה מזרחה אל סוריה, קרקעות פוריות ושפע מים. עכו הייתה עיר הנמל המרכזית של ארץ ישראל באותם ימים, ותושביה קיימו קשרי מסחר עם קפריסין ועם ערי הים האגאי. ככל הנראה, עכו הייתה חשובה דיה לתחותמס השלישי, ועל כן נחקק שמהעל קירות מקדש אמון שבכרנךּ, ברשימת הערים שכבש.

בראשית תקופת הברזל (התקופה הישראלית הקדומה, המאה ה-12 לפנה"ס) התיישבה בעיר קבוצה אתנית חדשה מקרב גויי הים, המזוהה עם בני שרדנה. בתנ"ך נזכרת עכו כעיר בנחלת שבט אשר שלא נכבשה בידי הישראלים: "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון..." (שופטים א 31).

היישוב בתל עכו שמר על מעמדו כעיר נמל חשובה עד אמצע המאה ה-7 לפנה"ס, בטרם חרבה ועלתה באש שוב ותושביה גלו ממנה. במאה ה-4 לפנה"ס (התקופה הפרסית) עוד התקיים יישוב גדול בתל, אך המרכז המסחרי של העיר עבר אל חוף הים, במקום שהעיר העתיקה נמצאת בו כיום. בתקופה ההלניסטית עברו גם התושבים להתגורר סמוך לחוף הים ותל עכו שמם. מאז נבנו בו בעיקר מצודות.

עכו התפרסמה כמקום שבו למד האדם לייצר זכוכית מחול קוורץ ובתעשיית הפקת צבע ארגמן מחלזונות ים. "חוף ארגמן", ממערב לתל, מנציח את התעשייה הקדמונית.

תל עכו משנה את מראהו במשך השנה. בסוף הקיץ התל מתקשט בשפע חצבים, והגבעולים הגבוהים צובעים את מדרונותיו בלבן. בחורף נצבע התל באודם כלניות, ובתחילת האביב אלפי חרציות משנות את צבעו לזהוב. הגוון משתנה לצהוב בוהק במשך הקיץ.

החפירות בתל גילו רק חלק מזערי ממנו, ולכן קשה להבחין בו בשרידים ארכיאולוגיים רבים. אורכו של המסע המוצע ברשימה זו הוא כשני קילומטרים, ובסיומו נחזור לנקודת המוצא. אפשר להסתפק בסיור קצר בהרבה. רוב השבילים בתל סלולים, אך הם תלולים מכדי שאדם המרותק לכיסא גלגלים יוכל להתגבר עליהם לבדו. קק"ל הציבה סככות צל נאות בנקודות אסטרטגיות בתל, והן מקלות את השיטוט בו.

מכאן אנחנו יוצאים לדרך. באזור הזה שכן בית הקברות של עכו בתקופה הרומית. החמרה בדיני ההלכה גרמה להגבהת מסילת הברזל במפגש עם כביש עכו-צפת (כביש 85), העובר ליד התל. המסילה אינה גבוהה דיה למעבר אוטובוס או משאית, ורק רכב פרטי יכול לעבור מתחתיה בימינו.

מרחבת החניה נצעד אל הסככה הכחולה שלמרגלותיו הצפוניים של התל. מכאן נראה היטב המדרון הצפוני של תל עכו, תלול וזקוף. מדרון זה הוא תוצר של ביצורי הסוללה הענקית שנבנתה בחלק המאוחר של תקופת הברונזה התיכונה (1750-1550 לפנה"ס), והיא שקבעה את צורתו של התל עד ימינו. מהסככה לא נעלה היישר אל מרומי התל, אלא נמשיך מעט באגפו המערבי בשביל סלול. לאחר כ-80 מטרים נגיע לרחבה קטנה ובה קירות אבן וגרם מדרגות. זהו "שער הים".

השער, שנחשף בחפירות של שנות השמונים בידי משה דותן, פונה לים, ומכאן שמו. השער נבנה בתקופת הברונזה התיכונה והוא מזכיר במבנהו את השערים באשקלון ובתל דן. קירות האבן המשמשים בסיס לשער שוחזרו בידי אנשי רשות העתיקות, ומעליהם נבנה קיר לבני בוץ שגובהו שמונה מטרים. גרם המדרגות הקיים בימינו הוא שחזור של גרם המדרגות המקורי, ואילו מה שנותר מלבני הבוץ מוגן כיום בלוחות עץ, המחקים את צורת הלבנים ומגינים עליהן מפני בליה.

בשלב כלשהו בתקופת הברונזה התיכונה החליטו תושבי העיר להגביה את הסוללות ולבטל את השער. "שער הים" שלפנינו נקבר תחת הסוללה החדשה ולכן השתמר עד ימינו.

נעלה לסככת התצפית ונצעד כ-150 מטרים דרומה לסככת התצפית הדרומית – "תצפית הנמל".

מי שבוחר במסלול הארוך, ירד מ"תצפית הנמל" דרומה בשביל האופניים הסלול. הדרך יורדת למרגלות התל, מתקרבת למסילת הברזל ופונה שמאלה למסלול הפאמפטרק שנהנה מצל חורשת אקליפטוס דלילה. הפאמפטרק בעכו הוא מסלול מעגלי לרכיבה באופני הרים. המסלול, שאורכו 110 מטרים, כולל שיפועים ומעין מכשולים שנועדו לשפר את מיומנויות הרכיבה בשטח. המסלול מוקף מדשאה ולידו כמה שולחנות פיקניק בצל חורשה צעירה.

שביל האופניים הסלול פונה צפונה לתל. בדרך נגלה משוכת פטל גדול. פטל הוא שיח שדורש כמויות ניכרות של מים וייתכן שמקומו כאן הוא תזכורת לערוץ הישן של נחל נעמן שעבר כאן בעבר. כמה צעדים משם מוביל גרם מדרגות עץ אל תלולית קטנה, המשקיפה על המדרון הדרומי של תל עכו.

השביל עולה לסככת תצפית נוספת, בפינתו הדרומית-מזרחית של התל, המעניקה תצפית על הרי הגליל התחתון באזור שמסביב לכרמיאל. בתום התצפית נמשיך בעקבות השביל הסלול לצללית המתכת הגדולה המתארת את המצביא נפוליאון בונפרטה, רוכב על סוסו.

צללית נפוליאון נמצאת בנקודה הגבוהה ביותר בתל. מכאן אפשר לראות את רכס הסולם, את העיר עכו, את הכרמל וחיפה, את נצרת והרי הגליל התחתון – הר גמל, הר עצמון והר כמון.

ליד הפסל, על הרצפה, מצויר עיגול גדול ובו ציור מוגדל של כפתור מעיל של חייל צרפתי מצבאו של נפולאון. כפתור כזה, שנוצר בשנים 1792–1793, נמצא בחפירה ארכיאולוגית באזור בית משפט השלום, ליד שלדים של חיילים צרפתים. בית הקברות הקטן שוקם והוא ידוע כיום כקברו של גנרל קפארלי, ממצביאיו של נפוליאון. הגנרל מת מפצעיו במהלך המצור של צבא נפוליאון על עכו בשנת 1799. צבא צרפת נעצר בעכו, ונפוליאון נאלץ לסגת מארץ ישראל כולה.

למרגלות הפסל נראה החתך הארכיאולוגי שנחפר כאן בשנות השבעים וסייע לחשוף את כל השכבות של תל עכו. כיוון שזהו המקום הגבוה בתל, נבנו כאן מצודות בעת המאוחרת יותר של עכו, כאשר העיר עברה לאזור הנמל של ימינו.

מכאן קצרה הדרך אל נקודת המוצא לסיור בתל.

נא לא להיבהל מהשם. הגן הנושא את השם הזה, בצפונה של עכו, מספק לילדים אתר שעשועים נפלא. הגן משתרע על פני 42 דונם והוא מחולק לשני מתחמים. המתחם המערבי הוא גן שעשועים במלוא מובן המילה. אל חצרות המשחקים שבו מובילים שערים מעוצבים על פי התרבויות ששלטו בעיר – צלבנים, ממלוכים, עות'מאנים ובריטים (בתקופת המנדט). בפינת הגן מוצבים כלי נגינה סביבתיים, והמבקרים מוזמנים לנגן בהם. מסביב למתחם המשחקים – גן צמחים יפה.

המתחם המזרחי מוקדש כמעט כולו לצמחייה ובה מגוון רחב של מינים ממחוזות רבים בעולם: הרי האטלס באפריקה הצפונית, יערות חצי האי האיברי, מגוון מינים מהאיים הקנריים וצמחיית מזרח הים התיכון. יש גם מבוך במבוק קטן, מתקני שעשועים מעץ ומזרקה המתיזה מים בקצב שקובע ע מחשב.

שני המתחמים נגישים לאנשים ולילדים עם מוגבלות.

הגן נמצא ברחוב אהוד מנור בעכו. הוא הוקם בתרומת ידידי קק"ל בטורונטו וקק"ל קנדה ומנציח את זכרם של פרד ולינדה ווקס מקנדה.

תודה לאליעזר שטרן ולשלי אן פלג מרשות העתיקות ולפנינה לבנון, רכזת קהילה ויער בכרמל ובמערב הגליל, על עזרתם הרבה בהכנת הכתבה.

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 29.11.17