בשנת 2016 התחוללה בחלק הזה של יער ירושלים דלקה גדולה, שכילתה חלקים ניכרים מהיער שצמח במדרונות היורדים לנחל עין כרם. הקהילות השכנות ליער ביקשו להיות שותפות לפעולות השיקום ולהשיב לנופי הרי ירושלים את נופי התרבות של חקלאות המדרגות המסורתית. כחלק מפעולות השיקום שוקמו טרסות עתיקות וניטעו בהן עצי בוסתן – תאנה, זית ותות - המפארים את ערוץ הנחל ומעמידים את פירותיהם למטיילים.
בניית טרסות היא החזרת עטרת נופי הרי ירושלים ליושנה. נראה כי הטרסות הראשונות בהרי ירושלים נבנו, אם כי בצורה מצומצמת, כבר בתקופת הברונזה הקדומה (בסביבות 3200 לפנה"ס) וביתר שאת מתקופת הברזל II (1000 לפנה"ס) עד התקופה העבאסית (מאה 9 לספירה). בתקופה הצלבנית מבחינים בשיטות חקלאיות חדשות המתקיימות לצד בנייה מחודשת ובשיפוץ של מדרגות חקלאיות ישנות, אך אי אפשר להצביע על בנייה אינטנסיבית של טרסות. התקופות הממלוכית והעות'מנית מתאפיינות בצמצום הפעילות החקלאית בטרסות ובהתמקדות בשטחים הנוחים לעיבוד.
עיבוד בטרסות היה אמצעי לשמירה על הקרקע מפני סחף ושיטה להרוויית האדמה המעובדת במים וחידוש הטרסות בימינו אכן תורם לשמירה על הקרקע. אבל, בימינו, שילוב בוסתנים ביערות עשוי להביא תועלת גם ככלי יערני יעיל במאבק בהתפשטות אש בעת שרפות יער.
בוסתני חיץ הם פרויקט ייחודי שמקדם אזור ההר בקק"ל. הרעיון הוא לטעת בוסתנים בגבול יישובים, או באזורים רגישים אחרים. עצי בוסתן ניטעים במרווחים גדולים יחסית, כך שבוסתן פחות "דליק" מיער ומחורש. בנוסף לכך, עיבוד השטח, השקייתו בשנים הראשונות לנטיעה וניכוש העשבייה דרך קבע, הם גורמים נוספים שמעכבים התפשטות אש. יתרון נוסף שגלום בבוסתנים הוא גיוון נוף היער. בנוסף לכך, עצי הבוסתן מושכים חרקים, ובעקבותיהם באים לאזור בעלי חיים נוספים.
בוסתני קק"ל הוכיחו את עמידותם לאש. בסטף מיתנו הבוסתנים את התפשטות השרפה שפרצה בהרי ירושלים בשנת 2021, ובאותה שנה ממש בלמו מטעים את התקדמות האש באזור הר הרוח, ליד אבו גוש.