בראשית היה חוג קרמיקה בערבה התיכונה. "היינו ארבע נשים והתחלנו לעבוד ולחלום", מספרת צ'צ'ה פורת מעין יהב, הרוח החיה בקבוצה. "חשבנו שניצור יצירות נהדרות, שנציג אותן בתערוכות ושנוכל למכור אותן בהרבה הרבה כסף". מין פאטה מורגנה מדברית.
"נשים מפסלות במדבר", כך נקראה הקבוצה, שבה היו חברות גם נעמי רותם מעין יהב, סמדר סיגלר מפארן וארזה כהן מצופר. הן עבדו ויצרו, אבל הגשמת החלומות היתה מהן והלאה. עידן התמימות היה יכול להימשך עוד זמן רב, אלמלא הגיע להנחות אותן האמן קוסטיק (מיכאל קובלסקי ז"ל). הוא התבונן במעשה ידיהן ובלי גינונים מיותרים אמר: "מה זה הקרמיקה הזו? אתן פסלות. תתחילו ליצור פסלים".
החבורה נטשה את הקרמיקה והחלה לפסל. הן עבדו שנים, יצקו גבס, הפכו את היציקות ליצירות ברונזה ומדי פעם עצרו להתפעל ממעשה ידיהן. יום אחד סחה ארזה לפי תומה: "אנחנו מפסלות נורא יפה. למה שלא נציג?"
ואמנם, הפסלים זכו להערכה, והקבוצה הציגה בכמה מקומות בתל אביב ובירושלים. פריצת דרך משמעותית התחוללה בעין הוד ונמשכה בגלריה "שורשים" בתל אביב, במוזאון התנ"ך ובמקומות אחרים.
לפני כ-12 שנה קיבלה הקבוצה קריאה מחברת המתנ"סים. על השולחן הונחה הצעה להשתתף בתחרות של קרן קימת לישראל ליצירת מיצג אמנותי. קבוצת הנשים הציעה תכנית למיצג "חיים במדבר לדורותיו". התכנית כללה גם את שיתוף תלמידי בית הספר האזורי "שיטים", שקיבלו על עצמם להשתתף בפרויקט כמשימת בר מצווה. הרעיון היה שמלבד האמניות, כל ילד יציג במיצג פסל משלו. התכנית התקבלה. בפרויקט תמכו גם מועצה אזורית ערבה תיכונה וחמ"ת.
המקום שנבחר הוא שולי פארק ספיר, שקק"ל פיתחה ליד היישוב ספיר. "אין לי מילים לתאר את העבודה שהשקיעה קק"ל בפרויקט", אומרת צ'צ'ה. "הם השקיעו בעבודות עפר כדי להכשיר במקום מעין 'קניון', בנו מערה וערמו אבנים, עד שיצרו את תבנית המדבר שרצינו. הם עשו כל מה שרצינו. קשה להאמין כמה הם משקיעים ועושים כאן בערבה".
במשך שנה, כמעט מדי יום ביומו, בילתה צ'צ'ה במקום. ב-1 ביוני 2002 נחנך פרויקט "חיים במדבר" והציבור מוזמן לבוא וליהנות. אבל צ'צ'ה לא נחה. יצירותיה מוצגות במרכז המבקרים המשפחתי המציג את חיי דבורת הדבש. ויש לה עוד תכנית יפה באמתחתה: מיצג הנסיך הקטן ליד עצי הבאובב והמטוס המוצגים בפארק ספיר. יש למה לחכות...