החלמונית הגדולה היא צמח בעל בצל המפורסם בפריחתו היפה. אין פלא. הפרח הצהוב והגדול של החלמונית בולט מאוד בשטח מכיוון שהוא מגיח מן האדמה בסוף הסתיו, כשמסביב הכול יבש וצהוב. בדרך כלל עונת הפריחה מרוכזת, ורוב הצמחים פורחים יחדיו ויוצרים חגיגה לעיניים.
החלמונית היא בת למשפחת הנרקיסיים. הפרח, הדומה בצורתו למשפך, גדול מאוד ובעל שישה עלי עטיף. בראשית הפריחה צבעו צהוב גופריתי, ובהמשך משתנה הצבע לצהוב חלמון, ומכאן שם הצמח. בחלקו התחתון, מתחת לפני האדמה, עלי העטיף מאוחים (מחוברים) ויוצרים צינור באורך של עד שמונה סנטימטרים. הצינור נפתח בהדרגה לשישה עלי עטיף מפורדים באורך של עד 10 סנטימטרים המסודרים בשני מעגלים בני שלושה עלים. עלי העטיף של המעגל החיצון מצוידים בראשם בבליטה קטנה. בליטה זו היא צבר של שערות שמפריש ריח מרוכז מאוד המושך מאביקים לפרח.
פרחי החלמונית פורחים ללא תלות בגשם. לפיכך, אם הפריחה מתרחשת לפני שירד גשם, נראה את הפרחים לפני העלים הירוקים. העלים בוקעים מן האדמה רק לאחר הגשם.
דגם התפוצה של החלמונית הגדולה מעניין. הצמח גדל באוכלוסיות מבודדות בצפון הנגב, בשומרון וביהודה, בגליל העליון ובגולן. מועד הפריחה חוזר על עצמו בקביעות בכל מקום ומקום. ככלל, במקומות הרמים מַקְדימה הפריחה ואילו במקומות הנמוכים היא מתאחרת. בהר מירון (יותר מ-1,000 מ' מעל פני הים) החלמונית פורחת בראשית חודש אוקטובר. כאן, ביער ביריה (כ-600 מ' מעל פני הים), החלמונית מתחילה לפרוח בראשית נובמבר. נראה כי הסיבה לכך היא "מנות הקור" שהחלמונית זקוקה להן. ככל שהאזור קר יותר, כך תקדים החלמונית לפרוח.
החלמונית הגדולה היא צמח נדיר למדי בישראל. הצמח מוגן ואסור לקוטפו.