טיול במשמר הירדן הישנה

  • רמת קושי:

    בסיסית
  • עונה מומלצת:

    כל השנה
  • אורך המסלול:

    2 ק"מ
  • לפי אזור:

    צפון גליל עליון
  • משך המסלול:

    1-2 שעות
מראה כללי של בית העלמין. צילום: יעקב שקולניק
מראה כללי של בית העלמין. צילום: יעקב שקולניק
  • סוג המסלול

שרידי המושבה שקמה בעלייה הראשונה ניצבים דוממים בצל החורשה הסמוכה לצומת גדות, משקיפים על נהר הירדן. אנדרטה מנציחה את החללים שנפלו על הגנת המקום במלחמת העצמאות.

בשנת 1884 החליט מרדכי לובובסקי, שהתגורר עד אז בשלווה בבוסטון, לעלות ארצה. הוא קנה חלקת אדמה גדולה ליד הירדן ובנה בה חווה בשם "שושנת הירדן". ניסיון ההתיישבות הנועז לא עלה יפה והחווה ננטשה. שריד דל של החווה נמצא כיום סמוך לאתר "רפטינג נהר הירדן".
לניסיון הנועז קמו ממשיכים. בשנת 1890 רכש משה דוד שו"ב מראש פינה את רוב הנחלה. במקום התיישבו 10 משפחות פועלים ממושבות הגליל והקימו את המושבה משמר הירדן. בסיוע יק"א, החברה היהודית להתיישבות שייסד הברון הירש, התבססה המושבה הקטנה שבה חיו 17 משפחות.
המושבה השתרעה משני צדי הדרך הראשית (כיום כביש 91). בצד הדרומי של הדרך, במקום ששימש עד לא מזמן כבסיס של המשטרה הצבאית, נערכות פעולות שימור ובניית מוזאון לתולדות המקום. עד אז, נסתפק בביקור שרידי הרחוב הצפוני של המושבה.

איך מגיעים?

מראש פינה נוסעים צפונה (כביש 90) כ-3 ק"מ ופונים מזרחה בצומת מחניים. בכביש המוביל לגשר בנות יעקב (כביש 91). האתר נמצא בצומת גדות (כביש 918), כ-200 מ' אחרי הכניסה לקיבוץ גדות

סיור בשרידי המושבה

נתחיל את הסיור בקצה המערבי של המושבה, סמוך לכביש 918. שרידי קירות של בית איכרים, שמהם שרדו שני נדבכים לכל היותר, מגלים שבתי המושבה היו קטנים ובנויים אבני בזלת. סמוך לבית ניצב שלט עץ נושא סמל קק"ל ובו שרטוט המתאר את בתי המשפחה. השלט מציג 26 בתים, רובם בתי מגורים וארבעה ששימשו לצורכי הציבור. סמוך לבית נמצאת רחבה גדולה ובה גלעד המנציח את הנופלים בקרב המר שהתחולל כאן עם הסורים במלחמת העצמאות. הסורים תקפו את היישוב ב-6 ביוני 1948, אך נהדפו. במתקפה השנייה, שהתחוללה ארבעה ימים אחר כך, כבשו הסורים את המושבה לאחר קרב קשה, מבית לבית. בקרב נפלו 11 איש מקרב התושבים ושלושה מגינים. תשעה תושבים הצליחו למלט את נפשם ו-29 נפלו בשבי הסורים ושבו ארצה רק אחרי 13 חודשים.
אחד החללים היה כרמי גרבובסקי, שנפל לעיני אמו רבקה. באתר "יזכור", אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל, מסופר שכרמי נלחם עד הכדור האחרון, כאשר הסורים כבר חדרו למושבה והחלו לשרוף את בתיה. בספר "שלושה ימים בסיוון", שכתבה המשפחה, מספרת האם: "כרמי ישב מאחורי גזוזטרה על פח... הסוריים חשבו שאחד משלהם תפס עמדה והתחילו להתקרב אליו. אז שלח בהם כרמי צרור והפיל אחדים מהם. התחננתי לפניו וביקשתיו 'בוא נלך מכאן, יתפסו אותך!' אך הוא באחת: 'איני זז מכאן עד שתבוא התגבורת...'". רבקה ניסתה להימלט לאיילת השחר, אך נתפסה ונפלה בשבי.
סיפורה הכאוב של נפילת משמר הירדן שנוי במחלוקת. אנשי האצ"ל ותושבי משמר הירדן טענו שהתגבורת שהוקצתה להם, גדוד 23 מחטיבת כרמלי, עוכבה על ידי מפקדת חטיבת עודד משיקולים פוליטיים. טענות אלה הוכחשו על ידי אנשי חטיבת עודד, שטענו כי הגדוד מכרמלי, שעבר לגזרה מחזית הגליל המערבי, לא הספיק להתארגן. בעקבות הסכמי שביתת הנשק שבה משמר הירדן לתחום ישראל, אבל המושבה לא נבנתה מחדש. על אדמותיה הוקמו קיבוץ גדות ומושב משמר הירדן.
על עמוד זיכרון, המוצב בצד רחבת ההנצחה, כתובות השורות הראשונות של מילות השיר "משמר הירדן", שכתב נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה": "הלאה ירדן, הלאה זול". אימבר חיבר את השיר בעקבות ביקורו במשמר הירדן.

"שביל הצלליות"

מרחבת ההנצחה סללה קק"ל שביל הפונה מזרחה ועובר בצד שרידי הבתים. כדאי לשים לב לעצי הברוש. קק"ל נטעה אותם בין מגרשי הבתים לאחר מלחמת העצמאות. ייתכן גם שאחדים מעצי האיקליפטוס הגדולים שבצד הכביש שרדו מהשדרה המקורית שניטעה לאורך הרחוב הראשי של משמר הירדן.
הצלליות מתארות דמויות ואירועים הקשורים בתולדות משמר הירדן, החל בימים הראשונים, דרך כיבוש האזור בידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה וכלה במלחמת העצמאות. ממזרח לאנדרטה, בתוך מתחם מגודר, נראה פתחו הקשות של מרתף הבית הציבורי הראשון של המושבה, ששימש כבית ספר, כבית כנסת וכמרפאה. אחרוני הלוחמים במלחמת העצמאות התבצרו במרתף הזה. השביל מגיע לחניון שהציבה קק"ל בצל עץ איקליפטוס גדול. כ-50 מ' הלאה משם מוצבים ספסלים המשקיפים על נוף עמק הירדן והגולן. החניון מוקדש לזכרו של העיתונאי יצחק זיו-אב, שכיהן במשך שנים רבות כיו"ר הוועדה לפיתוח קרקע בקק"ל.

בית העלמין

כדי להגיע לבית העלמין יש לנסוע ממשמר הירדן הישנה מזרחה לכיוון גשר בנות יעקב (כביש 91). הכביש מתעקל ימינה. כ-450 מ' מהעיקול עולה דרך עפר קצרה ימינה ומגיעה לרחבת החניה של בית העלמין.
בצד בית העלמין, ליד הכניסה, ניצב סלע גדול המנציח את ראשוני חלוצי ההתיישבות בגליל. הסלע נמצא בנקודת תצפית מרהיבה על הירדן ועל מורדות הגולן.
בית הקברות זרוע במצבות קברים מימי העלייה הראשונה ובהם גם קברי אנשי "שושנת הירדן". כל קבר וסיפורו, אם כי יש בהם גם כאלה שסיפורם אינו ידוע. שלושה קברים סמוכים של ילדים, שמתו ביום אחד, מלמדים על המאבק במחלת המלריה שהייתה מנת חלקם של מתיישבי משמר הירדן.
מצבה גדולה, של חיים ובנו מנחם גרבובסקי, נוגעת במיוחד ללב. ביום קיץ בשנת תרצ"ח (26 ביולי 1938) ירדו השניים בעגלתם למעיין שנבע בקרבת הירדן. הם נאלצו לעשות זאת משום שהערבים הרסו את מכון המים של היישוב. בדרך חזרה ארבו להם ערבים ותקפו אותם ביריות. חיים דחף את בנו מהעגלה וצעק לו שיסתתר. אף שנפגע מכדור, המשיך להיאבק ואף שבר את הרובה של אחד מתוקפיו. למשמע היריות חשו בני המושבה למקום ומצאו את הבן מת ואת האב פצוע אנוש. האב עוד הספיק לנקוב בשמו של אחד הרוצחים ומת בדרך לבית החולים בטבריה, בעודו סבור שהציל את בנו. זה היה האיש שבנו השני כרמי נפל בגבורה בקרב על הבית במלחמת העצמאות.

מידע נוסף

מפה
מפת טיולים וסימון שבילים הגליל העליון (גיליון מס' 2)

קרדיטים
 
כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
פורסם בתאריך: 7.8.2013

הוספת תגובה

כדי להוסיף תגובה יש להתחבר למערכת

0 תגובות

מפת גוגל