עם סיום ההעפלה אנו מוצאים את עצמנו על מדרגת סלע העוברת למרגלות מצוק סלע זקוף ובו כוכים ומערות. זה הזמן לשאוף מעט אוויר ולהתרשם מהנוף. במזרח נראים עיקולי הכביש העולה לרמת אדמית ולפארק אדמית. חדי-עין יוכלו להבחין במערת קשת המפורסמת, שנמצאת בשולי פארק אדמית. למרגלותינו נראים בתי מושב יערה ומעבר לבקעת שפע נראה מושב עבדון. מערבה יותר נראים קיבוץ מצובה ושלומי ואחריהם הים.
השביל שלנו, המסומן אדום, נמשך מערבה ומגיע אל הצניר, מצוק סלע זקוף שגובהו כ-5 מ' ואורכו כ-50 מ'. מבט בוחן יגלה שהמצוק קעור מעט. צניר, מלשון צינור, הוא מצוק קעור. צורה זאת מופיעה במקומות רבים בכרמל ובשומרון, ומדענים חלוקים בדבר אופן היווצרותה. יש הטוענים שהסלע עבר המסה כימית והתבלה בעיקר באזור החולשה שבין שתי שכבות. אחרים סוברים שהצניר נוצר מגלי הים (גידוד ימי), ועל פי גרסה שלישית ההמסה היא תוצאה של זרימת מי הנחל ששחקו את החלק התחתון של הסלע ועל כן יצרו בו קיעור.
כך או אחרת, בקצה המערבי של הצניר אנו פורשים מהשביל המסומן אדום, שנמשך היישר לפנים לעבר נחל הבאר ואתר חומה ומגדל. אנחנו נפנה שמאלה ונרד בשביל קצר אל חורשת עצי האורן ואל בריכת מקורות. ארכיאולוגים גילו באזור הזה ממצאים המעידים על התיישבות אדם במקום בתקופה הכלקוליתית (לפני כ-5,000 שנה) ובהם כלי צור, כלי בזלת וחרסים.
ממבנה השאיבה של מקורות לא נותר לנו אלא לצעוד במורד הדרך הסלולה אל המקום שבו השארנו את הרכב.