נראה כי תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות, ממרעה ומעיבוד התוצרת החקלאית. ריבוי הגִתוֹת מלמד שגידול גפן לתעשיית היין היה ענף כלכלי חשוב. ממצאים נוספים באתר חושפים מקורות פרנסה נוספים: מתקן קולומבריום מלמד על גידול יונים וניצול הפרשותיהן לזיבול השדות ואילו משקולות הנול והפלך מלמדים על טוויית חוטים ואריגת אריגים.
היישוב הגיע לשיאו במאה ה-1 לספירה, והוא השתרע אז על פני כ-12 דונם. מממצאי החפירות עולה שהיישוב נפגע קשות מידי הרומאים במהלך המרד הגדול (69 לספירה). באתר התגלה חרס הנושא את השם "עתרי", ומדובר בחלק מתעודה ששימשה מעין קבלה ליצוא חקלאי. השם דומה לשמו של יישוב בשם כפר עתרא. יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה הרומית, מזכיר את היישוב בכתביו (מלחמות היהודים ד, ט, ט) ומציין שהרומאים הרסו אותו בתקופת המרד הגדול במהלך מסע צבאי שערך באזור המצביא הרומאי צריאלוס.
לאחר המרד שבו יהודים למקום ושיקמו את רובע המגורים. לקראת מרד בר כוכבא, שפרץ בשנת 132 לספירה, התקינו תושבי המקום מחילות מסתור תת-קרקעיות ומערכות לאיסוף מי גשם. היישוב לקח חלק גם במרד הזה, וסופו שחרב.
לאחר מרד בר כוכבא נותר המקום שומם במשך כ-70 שנה. בסביבות שנת 200 לספירה התיישבה כאן אוכלוסייה פגאנית, ככל הנראה יוצאי הצבא הרומי, ושיקמה חלק מהמבנים באתר.
אנשי תחום שימור ברשות העתיקות בשיתוף עם אנשי קק"ל שימרו ושחזרו מבנים באתר, ואנו, המטיילים, יכולים ליהנות מביקור במקום.