פארק עדולם - צרפת

פארק עדולם-צרפת. צילום: שאטרסטוק
פארק עדולם-צרפת. צילום: Shutterstock

פארק עדולם-צרפת הוא מרחב פתוח המשלב טבע, חקלאות ואתרי עבר. זהו אזור של גבעות עגולות ונמוכות, המכוסות ברובן חורש ים תיכוני. הגיאיות שבין הגבעות מעובדים זה מאות ואלפי שנים, ומגדלים בהן בעיקר חיטה וכרמים. בחורף ובאביב מתכסות הגבעות בפריחה ססגונית, המוסיפה הנאה לביקור במקום. קק"ל הסדירה בפארק שבילי הליכה ברגל ובאופניים ויזמה, בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות, חפירות ארכיאולוגיות באתרי העבר שבו. בצירי התנועה הסלולים יכולים מטיילים להגיע במכונית פרטית לאתרים המרכזיים. קק"ל מפתחת את הפארק בסיוע ידידיה בצרפת. הפארק נקרא על שם עדולם המקראית, המזוהה עם תל עדולם (ח'ירבת א-שיח' מד'כור), שנמצא בתחום הפארק.

תעודת זהות

  • איך להגיע

    הכניסה הראשית לפארק נמצאת בצד כביש בית שמש-בית גוברין (כביש 38). נכנסים מזרחה בכביש הגישה למושב צפרירים ומיד ימינה לדרך הראשית של הפארק.
    הכניסה הצפונית: מכביש 367, כקילומטר ממזרח למושב רוגלית.
    הכניסה הדרומית: מכביש 35, כ-5 ק"מ ממזרח לצומת נחושה.
  • עלות כניסה

    הכניסה לפארק אינה כרוכה בתשלום.
  • מרחב-

    מרכז
  • אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל-

    ההר וירושלים
  • אתרים מיוחדים בפארק-

    הגן הארכיאולוגי, חורבת עתרי, חורבת בורגין, תל עדולם, האלות האטלנטיות, חורש עדולם, חורבת מדרס, שבילי אופניים.
  • אתרים נוספים בסביבה-

    עמק האלה, פארק בריטניה.
  • אתרים מונגשים-

    יש
  • סוג חניון-

    חניונים מונגשים,חניוני פיקניק
  • תחומי עניין-

    מסלולי הליכה,מסלולי אופניים,ארכיאולוגיה

הודעות למטיילים

1. בתאריך 28/9/23 בין השעות 09:00 – 18:00, מתוכנן מסע של תנועת בני עקיבא בפארק עדולם בהשתתפות 1,400 חניכים. רוב המסלול עובר על תוואי סינגל האופניים נחל שוע. רוכבי האופניים מתבקשים להתנהל בהתאם.
2. בכניסה הצפונית לפארק עדולם, מתבצעות עבודות תשתית של הישוב גבעת עדן. הקהל מתבקש לנקוט במשנה זהירות ו/או להכנס לפארק מהכניסות האחרות לפארק
3. מערת הפעמון בבורגין סגורה למטיילים עקב בעיות בטיחות
4. בעקבות ריבוי פריצות לרכבים שחונים בחניה בבורגין, נא הקפידו לנעול את הרכבים ולא להשאיר חפצים יקרי ערך ברכב

גיאוגרפיה

פארק עדולם שוכן בלבה של שפלת יהודה, מדרום לבית שמש. נחל האלה (כביש 375) מציין את גבולו הצפוני של הפארק ונחל גוברין (כביש 35) את גבולו הדרומי. כביש בית גוברין -בית שמש (כביש 38) תוחם את הפארק במערב והקו הירוק מציין את תחומו המזרחי.

פארק עדולם, המשתרע על פני כ-50,000 דונם, בנוי גבעות נמוכות, המתנשאות כ-400 מ' מעל פני הים. חלקו הצפוני של הפארק נמצא באגן הניקוז של נחל האלה ואילו חלקו הדרומי באגן הניקוז של נחל גוברין. שני הנחלים הם יובלים של נחל לכיש, הנשפך לים התיכון בחוף אשדוד.

הנוף הנשקף מהפארק
הנוף הנשקף מהפארק

גיאולוגיה

פארק עדולם כמו שפלת יהודה כולה, הוא קער גיאולוגי. בתקופת האיאוקן (לפני 56 עד 34 מיליון שנה), כאשר המזרח התיכון כולו היה נתון להצפה ימית נרחבת, שקעו באזור סלעי קירטון וחוואר, ובהם כמויות משתנות של צור. סלעים אלה נסחפו ברובם מהקמרים, כגון הקמר של הרי יהודה, אך הם נשמרו בקערים של שפלת יהודה, שבהם כלול פארק עדולם. 

סלעי הקירטון בפארק מתחלקים לשתי תצורות – מרשה ועדולם. תצורת מרשה עשויה סלע מסיבי, בלתי משוכב, המורכב בעיקר מקירטון ומחוואר. העובי המשוער של תצורה זו הוא 180 מטר. תצורת עדולם, הקדומה יותר, נחשפת בעיקר בחלקו המזרחי של הפארק. סלעי תצורת עדולם צהבהבים יחסית והם בנויים קירטון גירי וקירטון ומופיעים בשטח בשכבות דקות לסירוגין, שבהן בולטות עדשות של צור. הסלעים של תצורת עדולם סדוקים ומאפשרים למי הגשם לחלחל לעומק.

התושבים הקדמונים של שפלת יהודה ידעו להבדיל היטב בין שתי התצורות. בסלעי תצורת מרשה אפשר לחצוב בלוקים לבנייה בקלות ומבלי שיתפוררו. לפיכך, מערות הפעמון, ששימשו מחצבות, נחצבו כולן בסלעי תצורת מרשה. המערות בשפלת יהודה הן רובן ככולן מעשה ידי אדם ולא מלאכת הטבע.

באזור תל עדולם נחשפים סלעי תצורה נוספת – תצורת טקיה. סלעי תצורה זו קדומים לסלעי הקירטון (פליאוקן, לפני 65-­55 מיליון שנה). הם בנויים מפצלים קירטוניים אפורים-ירקרקים, שנוצרו משכבות דקות של חרסית שעברו התמרה קלה בלחץ הסלעים שמעליהן. חרסית היא סלע פלסטי שנוטה ליצור קימוטים ולשנות את עוביו כאשר הוא נלחץ בין שכבות קשות. סלעי תצורת טקיה אינם מחלחלים ולעתים נוצרים מעיינות בקו המגע שביניהם ובין סלעי תצורת עדולם שמעליהם. מעיין קטן כזה (עין אל מליח) נבע בעבר למרגלות תל עדולם, ליד בארות עדולם.

צומח וחי

גבעות פארק עדולם מכוסות חורש הכלול בתחום התפוצה של יחידת צומח המאופיינת בעצי חרוב מצוי וביניהם שיחים גדולים של אלת המסטיק. ככלל, החורש נמוך, אך אחדים מעצי החרוב מגיעים לממדים גדולים במיוחד. סוג זה של חורש מאפיין את האזור היבש והחם יחסית של האקלים הים תיכוני.

לאחר מאות שנים של דיכוי ניתנת עתה לחורש הזדמנות לחדש את פניו בפארק עדולם. תופעה זו בולטת במיוחד במדרונות הפונים צפונה, שבהם שוררים תנאי לחות גבוהים יותר. במדרונות אלה מתקיים מעבר לתצורת חורש שבה נפוצים אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית. עצים ושיחים מלווים נפוצים הם אשחר ארצישראלי ובר זית מצוי.

במדרונות התלולים שבהם סלע הנארי הקשה אינו קיים, שולטת בתה של שיחים נמוכים, בעיקר סירה קוצנית. שיחים ובני שיח נפוצים בבתות הם מרווה משולשת ואזוב מצוי. בסוף החורף ובאביב מתכסה הפארק בשפע של פריחה עונתית.

צהרון מצוי. מהצמחים הנפוצים בפארק
צהרון מצוי. מהצמחים הנפוצים בפארק

בתחום הפארק, בעיקר ליד תל עדולם, צומחים עצי אלה אטלנטית גדולים ומרשימים. בשולי הפארק, בעיקר בחלק הצפוני ובחלק הדרומי שלו, צומחים יערות אורן ירושלים שניטעו בשנות ה-50. הגיאיות שבין הגבעות מעובדים כבימי קדם ומגדלים בהם בעיקר חיטה וכרמי גפן.

היונקים הגדולים מיוצגים היטב בפארק. חיים כאן, בין השאר, צבי ארץ ישראלי ותן זהוב, שועל מצוי וחזיר בר, גירית מצויה וארנבת השדה. אליהם מצטרפים המכרסמים קיפוד מצוי, דרבן, גרביל הסלעים וחולד. מבין מיני העופות הרבים בולט בשמי הפארק בקיץ החיוויאי (עיט הנחשים). במערות הפארק מקנן הקאק – ציפור ממשפחת העורבים בעלת צבע גוף שחור מבריק.

דרך הפארק

הדרך הראשית בפארק סלולה כמעט כולה ועבירה לרכב פרטי. בדרך הזו אפשר להגיע לאתרים המרכזיים שבפארק, המתוארים בחוברת זו. אורכה הכולל של הדרך, מהשער הראשי עד לכניסה הצפונית שליד רוגלית הוא כ-12 ק"מ.

הגן הארכיאולוגי שנמצא במשרדי קק"ל ליד גבעת ישעיהו נמצא מחוץ לדרך הפארק. דרך הגישה אליו מסתעפת היישר מכביש 38, כמתואר בהמשך בפרק הדן באתר זה. 

תיאור הדרך והגישה לאתריה

שער הפארק: מכביש הגישה לצפרירים פונים ימינה בדרך סלולה (סימון ירוק) ונוסעים כ-1.4 ק"מ.

חניון פארק עדולם: משער הפארק ממשיכים כ-700 מ'. החניון קטן ואינטימי והוא היחיד בפארק.

חורבת בורגין: ממשיכים מהחניון בדרך סלולה (סימון ירוק) לשער האחורי של מושב צפרירים ("נקודת מוצא" – יציאה למסלולי רכיבה משפחתיים באופניים). אחרי כ-200 מ' חולפים על פני הפנייה ימינה לחורבת מדרס ואחרי עוד כקילומטר מגיעים לצומת קמץ (T). פונים ימינה ואחרי כ-600 מ' חולפים על פני הפנייה לחורבת עתרי. בצומת הבא, לאחר כ-2.3 ק"מ (ליד עץ חרוב גדול), פונים שמאלה לרחבת החניה של חורבת בורגין (סימון כחול), מרחק של כ-800 מ'.

חורבת עתרי: נוסעים כמו לחורבת בורגין ובצומת לחורבת עתרי פונים שמאלה (סימון כחול), נוסעים כקילומטר ומגיעים לרחבת החניה של האתר.

תל עדולם: מחורבת עתרי ממשיכים צפונה כחצי קילומטר ומגיעים לצומת קמץ (T). פונים ימינה, נוסעים כ-2.5 ק"מ ופונים ימינה בדרך עפר (סימון אדום), שהייתה בעבר דרך הפטרולים של צה"ל. לאחר כ-100 מ' פונים שמאלה על פי השילוט המכוון לתל עדולם. הדרך מגיעה לאחר כ-1.5 ק"מ למרגלות התל.

אפשרות נוספת: להמשיך היישר לפנים בדרך הפטרולים עד לשער הפארק הדרומי שבנחל גוברין (כביש 35). הדרך עבירה לרכב פרטי רוב ימות השנה, אך לא אחרי גשם.

אתר האלות האטלנטיות: מהפנייה לתל עדולם ממשיכים עוד כ-1.1 ק"מ בדרך הסלולה  ופונים ימינה בדרך סלולה ומשובשת שהופכת לדרך עפר. הדרך מאגפת "אי" ובו אלות אטלנטיות. האלה הגדולה נמצאת כ-600 מ' מהפנייה.

השער הצפוני: מאתר האלות נוסעים כ-2.5 ק"מ צפונה ומגיעים לשער הצפוני (כביש 367), ליד רוגלית.

מרכז הכפר בחורבת עתרי
מרכז הכפר בחורבת עתרי

אתרים ומסלולים בפארק

הגן ארכיאולוגי, שהוקם בשיתוף עם רשות העתיקות, שוכן במשרדי קק"ל שליד גבעת ישעיהו. מוצגים בו ממצאים ארכיאולוגיים שרובם נלקטו מאתרי פארק עדולם וסביבתו. המוצגים - בתי בד, גִתות, כלי טחינה ודיש, אבני מיל ושחזורים של מערות קבורה – מלמדים על אורח החיים של תושבי השפלה בימי קדם. בצד המתקנים מוצב שילוט הסבר מאיר עיניים.

הכניסה ללא תשלום, בכל ימות השבוע בשעות 16:00-8:00.
בשבת אפשר להחנות את הרכב ברחבה הקטנה שמחוץ לשער ולהיכנס לגן דרך הפשפש המיועד להולכי רגל.

הוראות הגעה
: משרדי קק”ל שוכנים כ-200 מ' מצפון לצומת גבעת ישעיהו (כביש 38, ליד סימן ק”מ 8).

בשער הפארק הציבה קק"ל שילוט ובו מפת הפארק, דברי הסבר כלליים על המקום וקודים של QR, שניתן לסורקם בטלפון חכם ולקבל מידע מפורט על מסלולי הטיול בסביבה.

כ-700 מ' מהשער הראשי נמצא בצל חורשת אורן חניון קטן ויחיד בפארק. קק"ל נמנעת מהקמת חניונים בפארק עדולם כדי לשמור על אופיו כמרחב פתוח למטיילים. מי שמעוניין לערוך פיקניק מוזמן לאחד החניונים הרבים שבפארק בריטניה, הפרושים מצפון לכביש 38, מרחק דקות נסיעה מעטות.

חורבת בורגין (ח'ירבת אום בורג') נמצאת בראש גבעה, אחת מני רבות בפארק עדולם. בחורבה נערכו חפירות ארכיאולוגיות ונחשפו שרידים מרתקים ובהם מערות קבורה, מערות פעמון, שרידי בתי מגורים מהתקופה הרומית, שרידי כנסייה ומחילות מסתור. מראש הגבעה נשקפת תצפית מרהיבה על מרחבי שפלת יהודה.

הארכיאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור מרשות העתיקות זיהו את חורבת בורגין עם כפר ביש. יישוב בשם זה מזכיר יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה הרומית, בספרו מלחמות היהודים. כפר ביש, עיירה גדולה ומבוצרת, נכנעה ללגיון הרומי החמישי שערך מסע צבאי באזור בימי המרד הגדול (מאה 1 לספירה).

משך הסיור: כשעתיים.
ציוד מיוחד: פנס.

הערות:
1. המספרים המצוינים בתיאור המסלול מתייחסים למספרי האתרים המשולטים שבשטח.
2. אין לסטות מהשביל המסומן מחשש לנפילה לבורות פתוחים.
3. הכניסה מותרת רק לאתרים הרשומים בדפדפת זו.
4. הסיור במחילת המסתור מחייב זחילה. מומלץ להצטייד במכנסיים ארוכים ובפנס.

יוצאים לדרך
רחבת החניה נמצאת למרגלותיה הצפוניים של חורבת בורגין. שילוט הסבר ומפה מקֵלים על ההתמצאות בחורבה, שבה נחשפו אתרים רבים.
תחילה נצעד בדרך העפר מזרחה בעקבות סימון ירוק ולאחר כ-200 מ' נפנה ימינה ונעלה למבנה חרב ולידו עץ תמר. זוהי חורבת עראק חיאן (1). כמו רבות מגבעות פארק עדולם-צרפת, גם כאן נמצאו שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית ומהתקופה העות'מנית. בשל הבורות הרבים שבסביבת המבנה לא נשוטט במקום אלא נמשיך הלאה. נעבור ליד עץ חרוב יפה ונגיע למבנה חרב נוסף. ותיקי המטיילים עוד זוכרים את שתי קשתות האבן שפיארו את המבנה בעבר. הקשתות קרסו על כל אבניהן, ומונחות עתה על הארץ. ליד החורבה נמצאים עצי חרוב נותני פרי וצל.

הנקרופוליס

נקרופוליס, ביוונית – עיר המתים, הוא האזור שנבנה מתחת לעיר או בקרבתה ובו נקברו המתים. בעולם הקדום נחפרו קברים מפוארים מתוך אמונה שהדבר ישרת את המתים בעולם הבא ויסייע להם בתחייתם ובחזרתם לעולם הזה.

השביל המסומן ירוק עובר בחלק מהנקרופוליס של היישוב שהתקיים בחורבת בורגין בתקופות הרומית והביזנטית. תחילה נחלוף ליד חציבה בסלע ובה פתח ריבועי המוביל למערת קבורה. נראה כי חציבת המערה נפסקה בשלב כלשהו. הביקור במערה אסור. מכאן והלאה שבילנו עובר בסדרה של מערות קבורה מרשימות.

מערת העמודים (2) – הכניסה אל מערת הקבורה, שנחצבה בתקופה הביזנטית, עוברת במסדרון מדורג (דרומוס). גרם מדרגות ברזל מחליף כיום את המדרגות המקוריות, שנחצבו בסלע. בלב המערה החצובה הותירו החוצבים שני עמודים מעוצבים התומכים בתקרת הסלע הטבעי. החוצבים עיצבו בקפדנות רק את צד העמודים שמול הפתח ולא התאמצו לעצב את חלקיהם האחוריים. כותרת כל עמוד עוטרה בעיגול שקוע ובו צלב (העיטורים נשחקו במשך הזמן).

במערה נחצבו שמונה כוכי קבורה מקומרים, שבהם הניחו את גופות המתים. בשנת 2008 שוקמה המערה לאחר שניזוקה משודדי עתיקות.

מערת קבורה מימי בית שני (3) - גרם מדרגות ברזל, המחליף מדרגות חצובות באבן, יורד לחצר גדולה. מהחצר ממשיכים לחדר שרק חלק מתקרתו נותר. חדר זה מוביל למערת הקבורה. ליד פתח המערה נמצאת אבן הגולל, שבה סתמו בעבר את פתח המערה בכל פעם שהביאו אדם לקבורה. מערת הקבורה שימשה יהודים בימי הבית השני. מתחם מערת קבורה בסגנון זה מכונה "בית המספד" ודומים לו התגלו בירושלים.
בקירות מערת הקבורה נחצבו כוכים שבהם הניחו את גופות המתים. כל כוך נאטם בלוח אבן משלו. בצד המערבי של המערה חפור שקע ברצפה ששימש מאספה – המקום שאליו נאספו עצמות המתים. בתקופת בית שני נהגו לפנות את עצמות המתים לאחר שבשרם התאכל ולהעבירם לארון קבורה שהוצב במאספה.

ביציאה מהמערה כדאי לשים לב לפתח של מנהרה חצובה בדופן החצר. המנהרה שימשה מחילת מסתור בימי מרד בר כוכבא וחציבת החצר פגעה בה. בדופן החצר שמולה הייתה בריכה, שכנראה ניקזה מי גשמים.
מערת הבוקרניום (4) – המערה נמצאת כ-30 מ' מדרום לשביל. קל לזהות אותה על פי מדרגות האבן המקוריות החצובות בסלע שיורדות לתוכה. עיטורי המערה אופייניים לתקופה הרומית. ראש וראשון בהם הוא תבליט של ראש פר (בוקרניום) – עיטור שייצג את ההקרבה לאלים. כוכי קבורה מקומרים חצובים לאורך הקירות, ואחדים מלוחות הכיסוי של הקברים השתמרו עד ימינו. 

אוכף בורגין

בתום הביקור במערת הבוקרניום עוזב השביל את הנקרופוליס ומגיע ל"אוכף בורגין", מקום שבו נמצא צומת שבילים. אנו נוטשים את השביל המסומן ירוק שממשיך דרומה כסינגל עדולם (שביל לרוכבי אופניים).

להולכי הרגל יש כאן שתי אפשרויות:
א. להמשיך בשביל הקצר בעקבות הסימון האדום היישר למרכז האתר ולמחילות המסתור.
ב. להמשיך בעקבות הסימון הכחול, בשביל ארוך מעט יותר, המוביל קודם למערות פעמון ולתצפית מראש חורבת בורגין.

שימו לב לבור הגדול שמתוכו מציץ עץ תאנה. זהו "בור הקאקים" – אתר שבו מקננים חברי הלהקה של הציפור הרעשנית והפעלתנית, בת למשפחת העורבים. סימן הזיהוי של הקאק הוא צבע גופה השחור והמבריק. הקאק הוא ציפור חברותית החיה בלהקות, אך בכל להקה שומרים הקאקים על נאמנות לבני זוגם.

השביל המסומן כחול עובר דרך בריכת מים מהתקופה העות'מנית (5) ומגיע למערת הפעמון.

מערת הפעמון (6) - זהו מכלול של שתי מערות פעמון גדולות המקושרות ביניהן. פרוזדור חצוב בסלע, בעל קירות חלקים ומעובדים ברמה גבוהה, מוביל למערה הראשונה, שרוב תקרתה קרסה.

מערות פעמון נחצבו בשפלת יהודה מאז התקופה ההלניסטית (מאה 3 לפנה"ס) עד התקופה המוסלמית הקדומה (מאה 10 לספירה) ושימשו מחצבות. לעתים, בתום החציבה, ניצלו את המערות לשימושים אחרים ובהם בורות מים ומחסנים. במקרה שלפנינו, בדופן המערה, ליד הפרוזדור, נראים כוכי קולומבריה (כוכים קטנים לגידול יונים). במערה נראים גם קירות בנויים, ונראה כי היא שימשה בשלב כלשהו כמכלאה. פתח במערה מוביל למערת פעמון שנייה שהשתמרה בשלמותה. מומלץ להיכנס אליה מצוידים בפנסים.

ממערות הפעמון השביל עולה לתצפית (7) שבראש חורבת בורגין (417 מ'). הקדישו זמן לנוף היפה. אפשר להבחין כאן בהבדלי הגובה שבין השפלה הנמוכה, השפלה הגבוהה, הרי ירושלים והרי חברון. רשימת האתרים הארוכה שנצפית מכאן כוללת, בין השאר, את תל עזקה שבפארק בריטניה, נחושה, בית שמש וגוש עציון. שרידי המבנים שלמרגלות התצפית מציינים את מקומו של הכפר אום אל-בורג', שהתקיים כאן בתקופה העות'מנית.
השביל המסומן כחול יורד דרומה מראש התל, עובר ליד משוכת הצבר ומגיע לכניסה לאזור נרחב שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות (8). שרידי הכנסייה הביזנטית שהתגלו כאן טרם הוכשרו לביקור קהל, אך אפשר לבקר בשרידי וילה רומית שבה התגלתה גם רצפת פסיפס.
שילוט ההכוונה מוביל מכאן היישר למחילות המסתור.

מחילות המסתור

מערך מחילות המסתור (9), המיוחס לתקופת מרד בר כוכבא, מנצל מחצבות קדומות יותר מהתקופה ההלניסטית. כאשר המחילות נחפרו נמצאו מעליהן בתי מגורים, תופעה מקובלת במערכות המסתור האחרות שבשפלת יהודה. יש להניח שמערך המחילות והחדרים שימש בימי שלום מחסנים ובתי מלאכה, שכן בעומק האדמה נשמרת קרירות מרעננת גם בימי הקיץ. בימי מלחמה העניקו המחילות מסתור ללוחמים.

למערכת מחילות המסתור יש חמישה פתחים המסומנים באותיות א' עד ה'. הכניסה למחילות דרך פתח א'. אם מספר המבקרים במחילות גדול ונוצרים "פקקים", אפשר לצאת דרך הפתחים האחרים ולחסוך זמן. ליד פתח א' מוצבת מפת המחילות.

כיוון ההליכה מסומן בחצים זוהרים. יש להצטייד בפנסים (לא בנרות) ובמכנסיים ארוכים, כדי להגן על הברכיים. הביקור אינו מתאים למי שחושש ממקומות סגורים והוא כולל קטעי זחילה קצרים במחילות צרות.

פתח כניסה א' מוביל למדרגות היורדות דרך פתח מלבני לחלל גדול. ממשיכים בהליכה שפופה לחלל גדול נוסף ובו קירות תמך שבנתה קק"ל (אפשרות יציאה דרך כניסה ב'). אחר כך יורדים מפלס אחד לחלל קובייתי וזוחלים כ-10 מ' לחלל ובו קולומבריום, שממנו זוחלים במחילה נוספת כ-15 מ' לחלל קטן (אפשרות יציאה דרך כניסה ג' לאזור הווילה הרומית).

ממשיכים בזחילה קצרה ויורדים בסולם ברזל למפלס תחתון יותר, שבו נמצא חלל נוסף. עוד זחילה קצרצרה שבה יש "להנדס" קצת את הגוף ולהגיע למצב שבו הרגליים נמצאות מלפנים. עוברים שני חללים נוספים ויורדים בסולם למערת פעמון קטנה, שממנה יוצאים החוצה דרך פתח ד'.
אם ברצונכם לזחול במחילה נוספת המתחברת למערך המחילות, אתם מוזמנים להיכנס דרך כניסה ה' (זהו גם פתרון טוב לחיסכון בזמן אם קיים תור ארוך בכניסה א'). בכניסה ה' מוצב סולם היורד דרך בור צר (אתגר לבעלי מידות גדולות) למערך מחילות נוסף, המסתיים גם הוא ביציאה ד'.
במשך הסיור כדאי לשים לב ל"בקבוקונים" – פתחים עגולים של שקעים חצובים לעומק של מטר ויותר. ייתכן שמקומות אלה שימשו לאחסון יבולים. תופעה מעניינת נוספת היא מחילות משנה שמובילות ל"שום מקום". קשה לדעת מדוע חפרו אותן כך, אך ייתכן שחלק מהן נועדו להטעות אויבים שחודרים למערה.

לאחר שנצא מהמחילות נצעד במורד השביל המסומן כחול בחזרה לנקודת המוצא. בדרך עוד נחלוף על פני גת חצובה (10), שנחשפה בחפירות ארכיאולוגיות. בהמשך מורד הדרך צומח עץ חרוב ענק, מהיפים בשפלת יהודה, ומיד אחריו אנו מגיעים לרחבת החניה שבה השארנו את הרכב.

חורבת עתרי שוכנת בראש גבעה נישאה (406 מ'). בחפירות ארכיאולוגיות התגלו באתר שרידים מרשימים של יישוב יהודי מימי בית שני שהתקיים עד ימי מרד בר כוכבא. תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות, ממרעה ומעיבוד התוצרת החקלאית. ריבוי הגִתוֹת מלמד שגידול גפן לתעשיית היין היה ענף כלכלי חשוב. ממצאים נוספים באתר חושפים מקורות פרנסה נוספים: מתקן קולומבריום מעיד על גידול יונים וניצול הפרשותיהן לזיבול השדות ואילו משקולות הנול והפלך מעידים על טוויית חוטים ואריגת אריגים.

היישוב, שהגיע לשיאו במאה ה-1 לספירה, השתרע אז על פני כ-12 דונם. מממצאי החפירות עולה שהיישוב נפגע קשות מידי הרומאים במהלך המרד הגדול (69 לספירה). באתר התגלה חרס, חלק מתעודת משלוח של יצוא חקלאי, הנושא את השם "עתרי". יוסף בן מתתיהו מזכיר יישוב באזור בשם כפר עתרא ומציין שהרומאים הרסוהו בתקופת המרד הגדול במהלך מסע צבאי שערך באזור המצביא הרומאי צריאלוס (מלחמות היהודים ד, ט, ט).
לאחר המרד הגדול חזרו יהודים למקום ושיקמו את רובע המגורים. לקראת מרד בר כוכבא, שפרץ בשנת 132 לספירה, התקינו תושבי המקום מחילות מסתור תת-קרקעיות ומערכות לאיסוף מי גשם. היישוב לקח חלק גם במרד הזה, וסופו שחרב.

לאחר מרד בר כוכבא נותר המקום שומם במשך כ-70 שנה. בסביבות שנת 200 לספירה התיישבה כאן אוכלוסייה פגאנית, ככל הנראה יוצאי הצבא הרומי, ששיקמו חלק מהמבנים בכפר. אנשי תחום שימור ברשות העתיקות, בשיתוף עם אנשי קק"ל, שימרו ושחזרו מבנים באתר.

הערות:
1. יש להצטייד בפנס לביקור במערת התבליטים ובמערכת המסתור.
2. בחורף מערכת המסתור עלולה להיות מוצפת ובמצב זה הכניסה אליה אסורה.

אל מערת התבליטים

מרחבת החניה צועדים כ-200 מ' בשביל רחב ומסומן ירוק עד לשער הכניסה לאתר, שבו הציבה קק"ל שלט הסבר ומפה של המקום (המספרים בסוגריים מתאימים למספרי האתרים בחורבת עתרי).

משער הכניסה לאתר נטפס לראש הגבעה בשביל המנצל תוואי של דרך מהתקופה הרומית (1). עד מהרה נגיע לצומת שבילים (2). נמשיך היישר לפנים. בצד המערבי (ימני) של השביל נמצא מכלול המגורים הצפוני-מערבי של האתר, המתוארך לימי בית שני, תקופת השיא של המקום. המבנים עשויים טורי חדרים המקיפים חצרות פנימיות. הקירות החיצוניים, הבנויים אבנים גדולות, שימשו מעין חומה כנגד אורחים בלתי קרואים. אזור מגורים זה ננטש בימי המרד הגדול, כפי שמעידות מטבעות מאותה תקופה שנמצאו בו. לאחר המרד לא נושב חלק זה מחדש.

בקצה המעלה נמצא מקווה טהרה גדול (3), חצוב ומטויח לבן. המתקן כולל מבוא מלבני בעל קרקעית מדורגת. נפח האגירה של המקווה עומד על יותר מ-40 מ"ק.

המשך השביל מוביל לפתחה של מערה קטנה המכונה מערת התבליטים (4). כדי ליהנות מביקור בה יש להצטייד בפנס. בדפנות המערה נחצבו שלושה מקמרים (כוכי קבורה). חזית הכוכים מעוטרת בחריתות דגמים המאפיינים את התרבות הרומית ובהם אמפורה (כלי קיבול צר וארוך עשוי חרס בעל שתי ידיות) ועמודים המדמים חזית של מקדש ומזבח. בראשית דרכה שימשה המערה למסתור ומאוחר יותר הפכה מקום קבורה.

מרכז הכפר

לפני מרכז הכפר נמצאת נקודה הצופה אליו (5) ולידה שלט המשחזר את מראה הכפר בעבר. בכניסה לרחוב הראשי, מימין, נמצאים שרידי מקווה טהרה (6), שלקרקעיתו יורדות מדרגות חצובות. במקווה הזה נמצאו עצמותיהם של 15 אנשים. על פי הסימנים שעל העצמות נראה כי הוצאו להורג בחרב, עדות זעזעת לחורבן. השלד של אחד הנקברים מעיד שראשו נכרת. מקווה הטהרה, כמו כלי אבן, מטבעות מימי המרד הגדול ונרות חרס בעלי עיטורים יהודיים, אינם מותירים ספק באשר לאופייה של האוכלוסייה שהתגוררה במקום.

הממצא המרכזי במרכז הכפר הוא המבנה הציבורי (7). במבנה נחשפו שלוש אוֹמְנוֹת ריבועיות שנשאו עמודים וכותרות. בחצר שלמרגלות המבנה התגלה ספסל. חופרי האתר משערים שזהו בית כנסת קדום או מבנה קהילתי שבו התכנסו התושבים למטרות חברתיות ואולי עסקו כאן גם בקריאת כתבים דתיים. זהו ייעוד יוצא דופן למבנה קהילתי שהיה בשימוש לפני חורבן בית שני, או במועד קרוב לחורבן. רוב בתי הכנסת והמבנים הקהילתיים בארץ ישראל נבנו לאחר חורבן הבית.

בפינה הצפונית-מערבית של המבנה פעור פתחה של מערכת מסתור (8). מדרגות חצובות יורדות למחילה באורך כ-20 מ'. אפשר לזחול דרכה (פנס חובה) ולצאת במבנה מגורים אחר. המחילה היא חלק ממערכת מסתור גדולה שנחצבה כהכנה למרד בר כוכבא. הגישה למערכות המסתור נעשתה דרך פירים שנחצבו ברצפות החדרים והוסוו בלוחות אבן. במהלך המסלול הקצר יורדים מפלס חצוב אחד לחדר גדול למדי וממנו עולים בסולם יתדות קצר ומסיימים את המסלול. בחורף המערכת מוצפת מים ואין להיכנס אליה.

הגת

בקצה הדרומי של רובע המגורים (9) נמצאת גת חצובה גדולה (10). במרכז משטח הדריכה נחצב שקע לבורג שנועד לסחוט את המיץ מהענבים עד הטיפה האחרונה.

הדרך הנוחה לחזור מהגת לנקודת המוצא עוברת בשביל המאגף את האתר ממזרח. כדאי לשים לב לחורש העשיר המלווה את האתר, שבו נפוצים העצים אלון מצוי, אלת מסטיק ואשחר ארצישראלי והשיחים שלהבית דביקה וסירה קוצנית.

תל עדולם (חי'רבת א-שיח' מד'כור) מזוהה עם עדולם המקראית, הנזכרת ברשימת 63 מלכי כנען שהיכה יהושע. המקום חולש על הדרך שעוברת בנחל האלה ומכאן חשיבותו. עד מלחמת ששת הימים עבר קו שביתת הנשק בין ירדן וישראל בראש תל עדולם. קק"ל ייערה בשנות ה-50 את חלק התל שהיה בתחום ישראל.

אפשר להגיע למרגלות התל ברכב ולעלות לראשו בשביל רגלי מסומן בצבע שחור. התצפית מראש התל מזרחה, אל השפלה, הרי חברון והרי ירושלים – מרהיבה.

הערה: המערות שבתל ובסביבתו אינן מוסדרות לביקור קהל. אין להיכנס למערות ואין לסטות מהשביל המסומן.

טיול רגלי בתל עדולם

נחנה למרגלות התל, ליד חורשת ברוש מצוי, במקום שבו הדרך הופכת סלולה. הטעם לכך הוא שכאן נסיים את הטיול הרגלי, בשביל המסומן שחור שבא מצפון (מי שמעוניין בביקור רק בראש התל יוכל להמשיך ולנסוע בדרך הסלולה עד ראש התל כמעט. בעלי רכב שטח יוכלו לנסוע ברכבם לראש התל ללא כל מאמץ).

נצעד בדרך הסלולה בין עצי ברוש ולאחר כ-100 מ' נפנה ימינה בשביל מסומן ירוק. השביל מתפתל במעלה הגבעה ומתקרב לגדר הביטחון, שיוצרת כאן פיתול כדי להותיר גיא ובו כרמי זית בתחומי הרשות הפלשתינאית. כרמי זית אחרים נותרו בכל זאת מחוץ לגדר. כשהשביל "הירוק" מגיע כמעט לראש התל, ליד גדר אבן גדולה, הוא פוגש שביל מסומן שחור. נמשיך בשביל "השחור" כ-100 מ' ונמצא את עצמנו בלב הרמה הגדולה והשטוחה שבראש הגבעה.

כאן, ברחבה שבלב ראש התל, בין כמה עצי ברוש שחלקם מתו ורק שלדיהם נותרו למעצבה, כדאי לפנות מזרחה ולצעוד בשביל "שקוף" כ-50 מ' לשולי התל. אפשר לשבת בצל אלה קטנה (אולי אלת כלאיים) ולצפות בנוף המרהיב שממול: למרגלותינו עובר נחל האלה ומעבר לו ולגדר הביטחון משתרעים השדות וכרמי הזית של יישובי השפלה - תרקומיה, בית אולה, צוריף ואחרים. הלאה מהם נראים יישובי הר חברון ובהם גוש עציון ואף פיסות מהרי ירושלים. בצד הישראלי נראים היטב אדרת, נווה מיכאל ויישובים נוספים.

תל עדולם מזוהה עם עדולם המקראית, שנזכרה ברשימת הערים הכנעניות שהורישו ישראל (יהושע יב 15). על פי המקרא, יהודה נשא לאישה את בתו של שוע, איש עדולם, וממנה נולדו לו בניו עֵר, אוֹנָן ושֵלָה (על שמו נחל בפארק עדולם). במערת עדולם מצאו דוד, 400 אנשיו ומשפחתו מקלט מפני שאול (שמואל א' כ"ב21-).

המלך רחבעם ביצר את עדולם (דברי הימים ב, יא 7) ונקודת התצפית ממחישה היטב מדוע עשה זאת. עדולם חולשת על קטע מנחל האלה שבו עברה דרך חשובה לעבר קעילה ומשם לבית צור.

עדולם חרבה במסע סנחריב האשורי. שבי ציון התיישבו ובנו אותה מחדש. במקום התקיים יישוב גם בתקופה החשמונאית. לפני הקרב נגד גורגיאס, שהתנהל ליד מרשה, אסף יהודה המקבי את אנשיו בעדולם (מקבים ב, יב 38).

בתום התצפית נשוב לשביל המסומן שחור ונצעד במורד דרך רחבה בין עצי היער שנטעה קק"ל צומחים כמה עצי אלה אטלנטית נאים. הדרך מתעקלת שמאלה, מלווה גיא מעובד מימין ויער קק"ל משמאל ומגיעה למרגלות תל עדולם, למקום שבו המלצנו להשאיר את המכונית.

אלות אטלנטיות ליד תל עדולם

האלות האטלנטיות צומחות ליד חורבה נמוכה, שנקראה בערבית עיד אל-מא, או עיד אל מיאה (חג המאה). בחורבה נמצאים בורות מים, שרידי מבנים קדומים ומערות  המעידים על יישוב שהתקיים כאן בתקופות הרומית והביזנטית, במקומו של היישוב ששכן עד אז בתל עדולם. היישוב נזכר באונומסטיקון, רשימת היישובים של אוסביוס, בישוף קיסריה מהמאה ה-4 לספירה: "יש היום כפר גדול למאוד כעשרה מילים מבית גוברין מזרחה". תושבי היישוב לא היו יהודים.

נראה כי צליל השם הערבי, עיד אל-מא, שומר על השם הקדום עדולם. הערבים, שבימיהם היישוב היה חרב, קשרו אגדה משלהם לשמו ולגורלו. על פי המסופר, מקורו במריבה גדולה שפרצה ביום חג ובמהלכה נהרגו מאה איש והיישוב נהרס.

ליד החורבה צומחים עצים גדולים של אלה אטלנטית. הגזע האדיר של האלה הגדולה מכולן מבקע סלע גדול לשניים ומצמיח כמה בדים מרשימים שיוצרים עץ נהדר. מבחינה אקלימית עדולם נמצאת בספר הים התיכון. אקלים זה מאפיין את רצועת הביניים שבין החבל הים תיכוני הטיפוסי לאזורים היבשים יותר של הארץ. האלה האטלנטית מאפיינת את הרצועה הזו בגולן ובמזרח הגליל העליון, בעמק החולה ובגליל התחתון, בירושלים ובשפלת יהודה וגם בערוצי הנחלים שבהר הנגב.

שבילי אופניים

קק"ל פיתחה בפארק שבילי אופניים לרוכבים מיומנים ושבילים לכל המשפחה. אלה הם השבילים:

שביל אופניים עדולם - מסלול קווי (לא מעגלי) באורך 23 ק"מ. יוצאים מתחנת הדלק שבצומת האלה ועוברים בחורבת ריבוא, חורבת עתרי, חורבת בורגין, יער נחושה ומסיימים בכביש 35 ליד זוהרים. מתאים לרוכבים ברמת רכיבה בינונית.

שביל אופניים קנים
– מסלול מעגלי באורך 23 ק"מ. יוצאים מרחבת החניה שליד משרדי קק"ל בגבעת ישעיהו (הגן הארכיאולוגי) ועובר בחורבת קנים, תל עדולם, דרך הפטרולים הישנה, חורבת בורגין, חורבת עתרי, חורבת שוע וחזרה לנקודת ההתחלה. מתאים לרוכבים ברמת רכיבה בינונית.

שבילי אופניים למשפחות
- שני שבילים מעגליים, ברמת רכיבה בסיסית, שיוצאים ממרכז האופניים "נקודת מוצא", ליד השער האחורי של מושב צפרירים. השבילים מובילים לעבר חורבת עתרי ושם הם מתפצלים: שביל נחל שוע ("עממי צפוני", כ-7.5 ק"מ), יוצא צפונה; ושביל נחל חכליל ("עממי דרומי", כ-11.5 ק"מ), פונה דרומה, עובר בפאתי שמורת טבע חורש עדולם וליד חורבת מדרס. שני השבילים שבים לנקודת ההתחלה.

רוכבי אופניים בפארק
רוכבי אופניים בפארק

הידעת? מים לדוד המלך

למערת עדולם, מקום מוכר לו משכבר הימים, נמלט דוד המלך מפני פלשתים, שכוחותיהם שהו באותה עת בבית לחם (שמואל ב' כ"ג 13-17). 30 מאנשי דוד באו אליו לעדולם ומצאו אותו מתגעגע לטעם המים שבבור בית לחם. שלושה מגיבוריו ביקשו לשמחו, הבקיעו את דרכם אל הבור, שאבו ממנו מים ושבו לדוד, אך המלך סירב לשתות מהמים ובמקום זאת ניסך אותם לה'. דוד סבר שאין זה ראוי שאנשים יסכנו את נפשם רק כדי להשביע את רצונו. עלילה זו שימשה נושא לשיר "מים לדוד המלך", שכתב והלחין עקיבא נוף וביצעה שלישיית הגשש החיוור.

פארק עדולם ומרחבים ביוספריים

ההנחה ששמורות הטבע מספיקות כדי לשמור על הטבע, אינה עומדת במבחן המציאות. קק"ל מובילה בישראל גישה חדשה וכוללנית, המתייחסת לאדם כחלק מהסביבה והטבע. גישה זו באה לידי ביטוי בהקמתם של מרחבים ביוספריים והיא רואה באדם חלק מהסביבה וצרכן ככל הצרכנים שנזקקים לשירותים שהסביבה מספקת. עיקרון חשוב בגישה זו הוא העלאת המודעות של הקהילות לסביבתן ואכן, תושבי האזור וקק"ל משתפים פעולה בתכנון פארק עדולם-צרפת. שיתוף פעולה זה בא לידי ביטוי במאבק נגד הפקת פצלי שמן בחבל עדולם. לוּ התממש איום זה, היה מעמיד בסכנה את אופיו של האזור כולו.

קק"ל תכננה את פארק עדולם-צרפת על פי עקרונות המרחב הביוספרי. יחד עם פארק בריטניה, פארק עצמאות ארה"ב ופארק רבין, יוצר פארק עדולם מרחב ירוק ורציף בלבה של ישראל.

התוכן בעמוד זה עודכן בתאריך 21.9.2022.
הצילומים בעמוד זה באדיבות: יעקב שקולניק, גידי בשן, מירה חן וארכיון הצילומים של קק"ל.
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן.