פארק עדולם - צרפת

הגן ארכיאולוגי, שהוקם בשיתוף עם רשות העתיקות, שוכן במשרדי קק"ל שליד גבעת ישעיהו. מוצגים בו ממצאים ארכיאולוגיים שרובם נלקטו מאתרי פארק עדולם וסביבתו. המוצגים - בתי בד, גִתות, כלי טחינה ודיש, אבני מיל ושחזורים של מערות קבורה – מלמדים על אורח החיים של תושבי השפלה בימי קדם. בצד המתקנים מוצב שילוט הסבר מאיר עיניים.

הכניסה ללא תשלום, בכל ימות השבוע בשעות 16:00-8:00.
בשבת אפשר להחנות את הרכב ברחבה הקטנה שמחוץ לשער ולהיכנס לגן דרך הפשפש המיועד להולכי רגל.

הוראות הגעה: משרדי קק”ל שוכנים כ-200 מ' מצפון לצומת גבעת ישעיהו (כביש 38, ליד סימן ק”מ 8).

בשער הפארק הציבה קק"ל שילוט ובו מפת הפארק, דברי הסבר כלליים על המקום וקודים של QR, שניתן לסורקם בטלפון חכם ולקבל מידע מפורט על מסלולי הטיול בסביבה.

כ-700 מ' מהשער הראשי נמצא בצל חורשת אורן חניון קטן ויחיד בפארק. קק"ל נמנעת מהקמת חניונים בפארק עדולם כדי לשמור על אופיו כמרחב פתוח למטיילים. מי שמעוניין לערוך פיקניק מוזמן לאחד החניונים הרבים שבפארק בריטניה, הפרושים מצפון לכביש 38, מרחק דקות נסיעה מעטות.

חורבת בורגין (ח'ירבת אום בורג') נמצאת בראש גבעה, אחת מני רבות בפארק עדולם. בחורבה נערכו חפירות ארכיאולוגיות ונחשפו שרידים מרתקים ובהם מערות קבורה, מערות פעמון, שרידי בתי מגורים מהתקופה הרומית, שרידי כנסייה ומחילות מסתור. מראש הגבעה נשקפת תצפית מרהיבה על מרחבי שפלת יהודה.

הארכיאולוגים בועז זיסו ואמיר גנור מרשות העתיקות זיהו את חורבת בורגין עם כפר ביש. יישוב בשם זה מזכיר יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון בן התקופה הרומית, בספרו מלחמות היהודים. כפר ביש, עיירה גדולה ומבוצרת, נכנעה ללגיון הרומי החמישי שערך מסע צבאי באזור בימי המרד הגדול (מאה 1 לספירה).

משך הסיור: כשעתיים.
ציוד מיוחד: פנס.

הערות:
1. המספרים המצוינים בתיאור המסלול מתייחסים למספרי האתרים המשולטים שבשטח.
2. אין לסטות מהשביל המסומן מחשש לנפילה לבורות פתוחים.
3. הכניסה מותרת רק לאתרים הרשומים בדפדפת זו.
4. הסיור במחילת המסתור מחייב זחילה. מומלץ להצטייד במכנסיים ארוכים ובפנס.

יוצאים לדרך
רחבת החניה נמצאת למרגלותיה הצפוניים של חורבת בורגין. שילוט הסבר ומפה מקֵלים על ההתמצאות בחורבה, שבה נחשפו אתרים רבים.
תחילה נצעד בדרך העפר מזרחה בעקבות סימון ירוק ולאחר כ-200 מ' נפנה ימינה ונעלה למבנה חרב ולידו עץ תמר. זוהי חורבת עראק חיאן (1). כמו רבות מגבעות פארק עדולם-צרפת, גם כאן נמצאו שרידי יישוב מהתקופה הביזנטית ומהתקופה העות'מנית. בשל הבורות הרבים שבסביבת המבנה לא נשוטט במקום אלא נמשיך הלאה. נעבור ליד עץ חרוב יפה ונגיע למבנה חרב נוסף. ותיקי המטיילים עוד זוכרים את שתי קשתות האבן שפיארו את המבנה בעבר. הקשתות קרסו על כל אבניהן, ומונחות עתה על הארץ. ליד החורבה נמצאים עצי חרוב נותני פרי וצל.

הנקרופוליס

נקרופוליס, ביוונית – עיר המתים, הוא האזור שנבנה מתחת לעיר או בקרבתה ובו נקברו המתים. בעולם הקדום נחפרו קברים מפוארים מתוך אמונה שהדבר ישרת את המתים בעולם הבא ויסייע להם בתחייתם ובחזרתם לעולם הזה.

השביל המסומן ירוק עובר בחלק מהנקרופוליס של היישוב שהתקיים בחורבת בורגין בתקופות הרומית והביזנטית. תחילה נחלוף ליד חציבה בסלע ובה פתח ריבועי המוביל למערת קבורה. נראה כי חציבת המערה נפסקה בשלב כלשהו. הביקור במערה אסור. מכאן והלאה שבילנו עובר בסדרה של מערות קבורה מרשימות.

מערת העמודים (2) – הכניסה אל מערת הקבורה, שנחצבה בתקופה הביזנטית, עוברת במסדרון מדורג (דרומוס). גרם מדרגות ברזל מחליף כיום את המדרגות המקוריות, שנחצבו בסלע. בלב המערה החצובה הותירו החוצבים שני עמודים מעוצבים התומכים בתקרת הסלע הטבעי. החוצבים עיצבו בקפדנות רק את צד העמודים שמול הפתח ולא התאמצו לעצב את חלקיהם האחוריים. כותרת כל עמוד עוטרה בעיגול שקוע ובו צלב (העיטורים נשחקו במשך הזמן).

במערה נחצבו שמונה כוכי קבורה מקומרים, שבהם הניחו את גופות המתים. בשנת 2008 שוקמה המערה לאחר שניזוקה משודדי עתיקות.

מערת קבורה מימי בית שני (3) - גרם מדרגות ברזל, המחליף מדרגות חצובות באבן, יורד לחצר גדולה. מהחצר ממשיכים לחדר שרק חלק מתקרתו נותר. חדר זה מוביל למערת הקבורה. ליד פתח המערה נמצאת אבן הגולל, שבה סתמו בעבר את פתח המערה בכל פעם שהביאו אדם לקבורה. מערת הקבורה שימשה יהודים בימי הבית השני. מתחם מערת קבורה בסגנון זה מכונה "בית המספד" ודומים לו התגלו בירושלים.
בקירות מערת הקבורה נחצבו כוכים שבהם הניחו את גופות המתים. כל כוך נאטם בלוח אבן משלו. בצד המערבי של המערה חפור שקע ברצפה ששימש מאספה – המקום שאליו נאספו עצמות המתים. בתקופת בית שני נהגו לפנות את עצמות המתים לאחר שבשרם התאכל ולהעבירם לארון קבורה שהוצב במאספה.

ביציאה מהמערה כדאי לשים לב לפתח של מנהרה חצובה בדופן החצר. המנהרה שימשה מחילת מסתור בימי מרד בר כוכבא וחציבת החצר פגעה בה. בדופן החצר שמולה הייתה בריכה, שכנראה ניקזה מי גשמים.
מערת הבוקרניום (4) – המערה נמצאת כ-30 מ' מדרום לשביל. קל לזהות אותה על פי מדרגות האבן המקוריות החצובות בסלע שיורדות לתוכה. עיטורי המערה אופייניים לתקופה הרומית. ראש וראשון בהם הוא תבליט של ראש פר (בוקרניום) – עיטור שייצג את ההקרבה לאלים. כוכי קבורה מקומרים חצובים לאורך הקירות, ואחדים מלוחות הכיסוי של הקברים השתמרו עד ימינו. 

אוכף בורגין

בתום הביקור במערת הבוקרניום עוזב השביל את הנקרופוליס ומגיע ל"אוכף בורגין", מקום שבו נמצא צומת שבילים. אנו נוטשים את השביל המסומן ירוק שממשיך דרומה כסינגל עדולם (שביל לרוכבי אופניים).

להולכי הרגל יש כאן שתי אפשרויות:
א. להמשיך בשביל הקצר בעקבות הסימון האדום היישר למרכז האתר ולמחילות המסתור.
ב. להמשיך בעקבות הסימון הכחול, בשביל ארוך מעט יותר, המוביל קודם למערות פעמון ולתצפית מראש חורבת בורגין.

שימו לב לבור הגדול שמתוכו מציץ עץ תאנה. זהו "בור הקאקים" – אתר שבו מקננים חברי הלהקה של הציפור הרעשנית והפעלתנית, בת למשפחת העורבים. סימן הזיהוי של הקאק הוא צבע גופה השחור והמבריק. הקאק הוא ציפור חברותית החיה בלהקות, אך בכל להקה שומרים הקאקים על נאמנות לבני זוגם.

השביל המסומן כחול עובר דרך בריכת מים מהתקופה העות'מנית (5) ומגיע למערת הפעמון.

מערת הפעמון (6) - זהו מכלול של שתי מערות פעמון גדולות המקושרות ביניהן. פרוזדור חצוב בסלע, בעל קירות חלקים ומעובדים ברמה גבוהה, מוביל למערה הראשונה, שרוב תקרתה קרסה.

מערות פעמון נחצבו בשפלת יהודה מאז התקופה ההלניסטית (מאה 3 לפנה"ס) עד התקופה המוסלמית הקדומה (מאה 10 לספירה) ושימשו מחצבות. לעתים, בתום החציבה, ניצלו את המערות לשימושים אחרים ובהם בורות מים ומחסנים. במקרה שלפנינו, בדופן המערה, ליד הפרוזדור, נראים כוכי קולומבריה (כוכים קטנים לגידול יונים). במערה נראים גם קירות בנויים, ונראה כי היא שימשה בשלב כלשהו כמכלאה. פתח במערה מוביל למערת פעמון שנייה שהשתמרה בשלמותה. מומלץ להיכנס אליה מצוידים בפנסים.

ממערות הפעמון השביל עולה לתצפית (7) שבראש חורבת בורגין (417 מ'). הקדישו זמן לנוף היפה. אפשר להבחין כאן בהבדלי הגובה שבין השפלה הנמוכה, השפלה הגבוהה, הרי ירושלים והרי חברון. רשימת האתרים הארוכה שנצפית מכאן כוללת, בין השאר, את תל עזקה שבפארק בריטניה, נחושה, בית שמש וגוש עציון. שרידי המבנים שלמרגלות התצפית מציינים את מקומו של הכפר אום אל-בורג', שהתקיים כאן בתקופה העות'מנית.
השביל המסומן כחול יורד דרומה מראש התל, עובר ליד משוכת הצבר ומגיע לכניסה לאזור נרחב שנחשף בחפירות ארכיאולוגיות (8). שרידי הכנסייה הביזנטית שהתגלו כאן טרם הוכשרו לביקור קהל, אך אפשר לבקר בשרידי וילה רומית שבה התגלתה גם רצפת פסיפס.
שילוט ההכוונה מוביל מכאן היישר למחילות המסתור.

מחילות המסתור

מערך מחילות המסתור (9), המיוחס לתקופת מרד בר כוכבא, מנצל מחצבות קדומות יותר מהתקופה ההלניסטית. כאשר המחילות נחפרו נמצאו מעליהן בתי מגורים, תופעה מקובלת במערכות המסתור האחרות שבשפלת יהודה. יש להניח שמערך המחילות והחדרים שימש בימי שלום מחסנים ובתי מלאכה, שכן בעומק האדמה נשמרת קרירות מרעננת גם בימי הקיץ. בימי מלחמה העניקו המחילות מסתור ללוחמים.

למערכת מחילות המסתור יש חמישה פתחים המסומנים באותיות א' עד ה'. הכניסה למחילות דרך פתח א'. אם מספר המבקרים במחילות גדול ונוצרים "פקקים", אפשר לצאת דרך הפתחים האחרים ולחסוך זמן. ליד פתח א' מוצבת מפת המחילות.

כיוון ההליכה מסומן בחצים זוהרים. יש להצטייד בפנסים (לא בנרות) ובמכנסיים ארוכים, כדי להגן על הברכיים. הביקור אינו מתאים למי שחושש ממקומות סגורים והוא כולל קטעי זחילה קצרים במחילות צרות.

פתח כניסה א' מוביל למדרגות היורדות דרך פתח מלבני לחלל גדול. ממשיכים בהליכה שפופה לחלל גדול נוסף ובו קירות תמך שבנתה קק"ל (אפשרות יציאה דרך כניסה ב'). אחר כך יורדים מפלס אחד לחלל קובייתי וזוחלים כ-10 מ' לחלל ובו קולומבריום, שממנו זוחלים במחילה נוספת כ-15 מ' לחלל קטן (אפשרות יציאה דרך כניסה ג' לאזור הווילה הרומית).

ממשיכים בזחילה קצרה ויורדים בסולם ברזל למפלס תחתון יותר, שבו נמצא חלל נוסף. עוד זחילה קצרצרה שבה יש "להנדס" קצת את הגוף ולהגיע למצב שבו הרגליים נמצאות מלפנים. עוברים שני חללים נוספים ויורדים בסולם למערת פעמון קטנה, שממנה יוצאים החוצה דרך פתח ד'.
אם ברצונכם לזחול במחילה נוספת המתחברת למערך המחילות, אתם מוזמנים להיכנס דרך כניסה ה' (זהו גם פתרון טוב לחיסכון בזמן אם קיים תור ארוך בכניסה א'). בכניסה ה' מוצב סולם היורד דרך בור צר (אתגר לבעלי מידות גדולות) למערך מחילות נוסף, המסתיים גם הוא ביציאה ד'.
במשך הסיור כדאי לשים לב ל"בקבוקונים" – פתחים עגולים של שקעים חצובים לעומק של מטר ויותר. ייתכן שמקומות אלה שימשו לאחסון יבולים. תופעה מעניינת נוספת היא מחילות משנה שמובילות ל"שום מקום". קשה לדעת מדוע חפרו אותן כך, אך ייתכן שחלק מהן נועדו להטעות אויבים שחודרים למערה.

לאחר שנצא מהמחילות נצעד במורד השביל המסומן כחול בחזרה לנקודת המוצא. בדרך עוד נחלוף על פני גת חצובה (10), שנחשפה בחפירות ארכיאולוגיות. בהמשך מורד הדרך צומח עץ חרוב ענק, מהיפים בשפלת יהודה, ומיד אחריו אנו מגיעים לרחבת החניה שבה השארנו את הרכב.

חורבת עתרי שוכנת בראש גבעה נישאה (406 מ'). בחפירות ארכיאולוגיות התגלו באתר שרידים מרשימים של יישוב יהודי מימי בית שני שהתקיים עד ימי מרד בר כוכבא. תושבי הכפר התפרנסו מחקלאות, ממרעה ומעיבוד התוצרת החקלאית. ריבוי הגִתוֹת מלמד שגידול גפן לתעשיית היין היה ענף כלכלי חשוב. ממצאים נוספים באתר חושפים מקורות פרנסה נוספים: מתקן קולומבריום מעיד על גידול יונים וניצול הפרשותיהן לזיבול השדות ואילו משקולות הנול והפלך מעידים על טוויית חוטים ואריגת אריגים.

היישוב, שהגיע לשיאו במאה ה-1 לספירה, השתרע אז על פני כ-12 דונם. מממצאי החפירות עולה שהיישוב נפגע קשות מידי הרומאים במהלך המרד הגדול (69 לספירה). באתר התגלה חרס, חלק מתעודת משלוח של יצוא חקלאי, הנושא את השם "עתרי". יוסף בן מתתיהו מזכיר יישוב באזור בשם כפר עתרא ומציין שהרומאים הרסוהו בתקופת המרד הגדול במהלך מסע צבאי שערך באזור המצביא הרומאי צריאלוס (מלחמות היהודים ד, ט, ט).
לאחר המרד הגדול חזרו יהודים למקום ושיקמו את רובע המגורים. לקראת מרד בר כוכבא, שפרץ בשנת 132 לספירה, התקינו תושבי המקום מחילות מסתור תת-קרקעיות ומערכות לאיסוף מי גשם. היישוב לקח חלק גם במרד הזה, וסופו שחרב.

לאחר מרד בר כוכבא נותר המקום שומם במשך כ-70 שנה. בסביבות שנת 200 לספירה התיישבה כאן אוכלוסייה פגאנית, ככל הנראה יוצאי הצבא הרומי, ששיקמו חלק מהמבנים בכפר. אנשי תחום שימור ברשות העתיקות, בשיתוף עם אנשי קק"ל, שימרו ושחזרו מבנים באתר.

הערות:
1. יש להצטייד בפנס לביקור במערת התבליטים ובמערכת המסתור.
2. בחורף מערכת המסתור עלולה להיות מוצפת ובמצב זה הכניסה אליה אסורה.

אל מערת התבליטים

מרחבת החניה צועדים כ-200 מ' בשביל רחב ומסומן ירוק עד לשער הכניסה לאתר, שבו הציבה קק"ל שלט הסבר ומפה של המקום (המספרים בסוגריים מתאימים למספרי האתרים בחורבת עתרי).

משער הכניסה לאתר נטפס לראש הגבעה בשביל המנצל תוואי של דרך מהתקופה הרומית (1). עד מהרה נגיע לצומת שבילים (2). נמשיך היישר לפנים. בצד המערבי (ימני) של השביל נמצא מכלול המגורים הצפוני-מערבי של האתר, המתוארך לימי בית שני, תקופת השיא של המקום. המבנים עשויים טורי חדרים המקיפים חצרות פנימיות. הקירות החיצוניים, הבנויים אבנים גדולות, שימשו מעין חומה כנגד אורחים בלתי קרואים. אזור מגורים זה ננטש בימי המרד הגדול, כפי שמעידות מטבעות מאותה תקופה שנמצאו בו. לאחר המרד לא נושב חלק זה מחדש.

בקצה המעלה נמצא מקווה טהרה גדול (3), חצוב ומטויח לבן. המתקן כולל מבוא מלבני בעל קרקעית מדורגת. נפח האגירה של המקווה עומד על יותר מ-40 מ"ק.

המשך השביל מוביל לפתחה של מערה קטנה המכונה מערת התבליטים (4). כדי ליהנות מביקור בה יש להצטייד בפנס. בדפנות המערה נחצבו שלושה מקמרים (כוכי קבורה). חזית הכוכים מעוטרת בחריתות דגמים המאפיינים את התרבות הרומית ובהם אמפורה (כלי קיבול צר וארוך עשוי חרס בעל שתי ידיות) ועמודים המדמים חזית של מקדש ומזבח. בראשית דרכה שימשה המערה למסתור ומאוחר יותר הפכה מקום קבורה.

מרכז הכפר

לפני מרכז הכפר נמצאת נקודה הצופה אליו (5) ולידה שלט המשחזר את מראה הכפר בעבר. בכניסה לרחוב הראשי, מימין, נמצאים שרידי מקווה טהרה (6), שלקרקעיתו יורדות מדרגות חצובות. במקווה הזה נמצאו עצמותיהם של 15 אנשים. על פי הסימנים שעל העצמות נראה כי הוצאו להורג בחרב, עדות זעזעת לחורבן. השלד של אחד הנקברים מעיד שראשו נכרת. מקווה הטהרה, כמו כלי אבן, מטבעות מימי המרד הגדול ונרות חרס בעלי עיטורים יהודיים, אינם מותירים ספק באשר לאופייה של האוכלוסייה שהתגוררה במקום.

הממצא המרכזי במרכז הכפר הוא המבנה הציבורי (7). במבנה נחשפו שלוש אוֹמְנוֹת ריבועיות שנשאו עמודים וכותרות. בחצר שלמרגלות המבנה התגלה ספסל. חופרי האתר משערים שזהו בית כנסת קדום או מבנה קהילתי שבו התכנסו התושבים למטרות חברתיות ואולי עסקו כאן גם בקריאת כתבים דתיים. זהו ייעוד יוצא דופן למבנה קהילתי שהיה בשימוש לפני חורבן בית שני, או במועד קרוב לחורבן. רוב בתי הכנסת והמבנים הקהילתיים בארץ ישראל נבנו לאחר חורבן הבית.

בפינה הצפונית-מערבית של המבנה פעור פתחה של מערכת מסתור (8). מדרגות חצובות יורדות למחילה באורך כ-20 מ'. אפשר לזחול דרכה (פנס חובה) ולצאת במבנה מגורים אחר. המחילה היא חלק ממערכת מסתור גדולה שנחצבה כהכנה למרד בר כוכבא. הגישה למערכות המסתור נעשתה דרך פירים שנחצבו ברצפות החדרים והוסוו בלוחות אבן. במהלך המסלול הקצר יורדים מפלס חצוב אחד לחדר גדול למדי וממנו עולים בסולם יתדות קצר ומסיימים את המסלול. בחורף המערכת מוצפת מים ואין להיכנס אליה.

הגת

בקצה הדרומי של רובע המגורים (9) נמצאת גת חצובה גדולה (10). במרכז משטח הדריכה נחצב שקע לבורג שנועד לסחוט את המיץ מהענבים עד הטיפה האחרונה.

הדרך הנוחה לחזור מהגת לנקודת המוצא עוברת בשביל המאגף את האתר ממזרח. כדאי לשים לב לחורש העשיר המלווה את האתר, שבו נפוצים העצים אלון מצוי, אלת מסטיק ואשחר ארצישראלי והשיחים שלהבית דביקה וסירה קוצנית.

תל עדולם (חי'רבת א-שיח' מד'כור) מזוהה עם עדולם המקראית, הנזכרת ברשימת 63 מלכי כנען שהיכה יהושע. המקום חולש על הדרך שעוברת בנחל האלה ומכאן חשיבותו. עד מלחמת ששת הימים עבר קו שביתת הנשק בין ירדן וישראל בראש תל עדולם. קק"ל ייערה בשנות ה-50 את חלק התל שהיה בתחום ישראל.

אפשר להגיע למרגלות התל ברכב ולעלות לראשו בשביל רגלי מסומן בצבע שחור. התצפית מראש התל מזרחה, אל השפלה, הרי חברון והרי ירושלים – מרהיבה.

הערה: המערות שבתל ובסביבתו אינן מוסדרות לביקור קהל. אין להיכנס למערות ואין לסטות מהשביל המסומן.

טיול רגלי בתל עדולם

נחנה למרגלות התל, ליד חורשת ברוש מצוי, במקום שבו הדרך הופכת סלולה. הטעם לכך הוא שכאן נסיים את הטיול הרגלי, בשביל המסומן שחור שבא מצפון (מי שמעוניין בביקור רק בראש התל יוכל להמשיך ולנסוע בדרך הסלולה עד ראש התל כמעט. בעלי רכב שטח יוכלו לנסוע ברכבם לראש התל ללא כל מאמץ).

נצעד בדרך הסלולה בין עצי ברוש ולאחר כ-100 מ' נפנה ימינה בשביל מסומן ירוק. השביל מתפתל במעלה הגבעה ומתקרב לגדר הביטחון, שיוצרת כאן פיתול כדי להותיר גיא ובו כרמי זית בתחומי הרשות הפלשתינאית. כרמי זית אחרים נותרו בכל זאת מחוץ לגדר. כשהשביל "הירוק" מגיע כמעט לראש התל, ליד גדר אבן גדולה, הוא פוגש שביל מסומן שחור. נמשיך בשביל "השחור" כ-100 מ' ונמצא את עצמנו בלב הרמה הגדולה והשטוחה שבראש הגבעה.

כאן, ברחבה שבלב ראש התל, בין כמה עצי ברוש שחלקם מתו ורק שלדיהם נותרו למעצבה, כדאי לפנות מזרחה ולצעוד בשביל "שקוף" כ-50 מ' לשולי התל. אפשר לשבת בצל אלה קטנה (אולי אלת כלאיים) ולצפות בנוף המרהיב שממול: למרגלותינו עובר נחל האלה ומעבר לו ולגדר הביטחון משתרעים השדות וכרמי הזית של יישובי השפלה - תרקומיה, בית אולה, צוריף ואחרים. הלאה מהם נראים יישובי הר חברון ובהם גוש עציון ואף פיסות מהרי ירושלים. בצד הישראלי נראים היטב אדרת, נווה מיכאל ויישובים נוספים.

תל עדולם מזוהה עם עדולם המקראית, שנזכרה ברשימת הערים הכנעניות שהורישו ישראל (יהושע יב 15). על פי המקרא, יהודה נשא לאישה את בתו של שוע, איש עדולם, וממנה נולדו לו בניו עֵר, אוֹנָן ושֵלָה (על שמו נחל בפארק עדולם). במערת עדולם מצאו דוד, 400 אנשיו ומשפחתו מקלט מפני שאול (שמואל א' כ"ב21-).

המלך רחבעם ביצר את עדולם (דברי הימים ב, יא 7) ונקודת התצפית ממחישה היטב מדוע עשה זאת. עדולם חולשת על קטע מנחל האלה שבו עברה דרך חשובה לעבר קעילה ומשם לבית צור.

עדולם חרבה במסע סנחריב האשורי. שבי ציון התיישבו ובנו אותה מחדש. במקום התקיים יישוב גם בתקופה החשמונאית. לפני הקרב נגד גורגיאס, שהתנהל ליד מרשה, אסף יהודה המקבי את אנשיו בעדולם (מקבים ב, יב 38).

בתום התצפית נשוב לשביל המסומן שחור ונצעד במורד דרך רחבה בין עצי היער שנטעה קק"ל צומחים כמה עצי אלה אטלנטית נאים. הדרך מתעקלת שמאלה, מלווה גיא מעובד מימין ויער קק"ל משמאל ומגיעה למרגלות תל עדולם, למקום שבו המלצנו להשאיר את המכונית.

אלות אטלנטיות ליד תל עדולם

האלות האטלנטיות צומחות ליד חורבה נמוכה, שנקראה בערבית עיד אל-מא, או עיד אל מיאה (חג המאה). בחורבה נמצאים בורות מים, שרידי מבנים קדומים ומערות  המעידים על יישוב שהתקיים כאן בתקופות הרומית והביזנטית, במקומו של היישוב ששכן עד אז בתל עדולם. היישוב נזכר באונומסטיקון, רשימת היישובים של אוסביוס, בישוף קיסריה מהמאה ה-4 לספירה: "יש היום כפר גדול למאוד כעשרה מילים מבית גוברין מזרחה". תושבי היישוב לא היו יהודים.

נראה כי צליל השם הערבי, עיד אל-מא, שומר על השם הקדום עדולם. הערבים, שבימיהם היישוב היה חרב, קשרו אגדה משלהם לשמו ולגורלו. על פי המסופר, מקורו במריבה גדולה שפרצה ביום חג ובמהלכה נהרגו מאה איש והיישוב נהרס.

ליד החורבה צומחים עצים גדולים של אלה אטלנטית. הגזע האדיר של האלה הגדולה מכולן מבקע סלע גדול לשניים ומצמיח כמה בדים מרשימים שיוצרים עץ נהדר. מבחינה אקלימית עדולם נמצאת בספר הים התיכון. אקלים זה מאפיין את רצועת הביניים שבין החבל הים תיכוני הטיפוסי לאזורים היבשים יותר של הארץ. האלה האטלנטית מאפיינת את הרצועה הזו בגולן ובמזרח הגליל העליון, בעמק החולה ובגליל התחתון, בירושלים ובשפלת יהודה וגם בערוצי הנחלים שבהר הנגב.