חווית לימוד סיפורי המקרא מן הר הגלבוע אינה דומה לשום אזור אחר בארץ. רבים מחלקי ההר זכו לשמות של גיבורים מקראיים. מלחמת גדעון תרמה את השמות להר לפידים והר יצפור. משפחת שאול - את הר שאול, גבעת יהונתן, הר גיבורים, הר אבינדב, הר מלכישוע, הר אחינועם והר אבנר.
הר הגלבוע היה עד גם למאורעות שאינם שייכים להיסטוריה העברית. האירוע שנחשב אולי למשמעותי ביותר הוא "קרב הג'לוד", שנערך לרגלי הר הגלבוע בשנת 1260, ובו ניצח הצבא הממלוכי המוסלמי בראשות ביברס את הצבא המונגולי. מפלת המונגולים בקרב זה עצרה את מרוצתם מערבה, וייתכן שאם תוצאותיו היו שונות, היה דבר זה משפיע על המשך ההיסטוריה של עמי יבשת אירופה.
היסטוריה של התיישבות
בתקופה הרומית ידע ההר תנופה של התיישבות ממשית. בכפר פקועה נמצאו מערות קבורה מתקופה זו, וכן בכפרים מוטילה ומוע'יר, הממוקמים בגדה הצפונית של נחל בזק. שרידי יישובים קדומים נמצאו גם בתחומי הכפר הערבי נוריס (מעל לגדעונה), בחורבת גדודה (מעל לקיבוץ חפצי-בה) ובאתרים נוספים. יישובי הר הגלבוע התפרנסו בעיקר מחקלאות. הגתות הרבות שבשטח מעידות כי גידול הגפן תפס מקום חשוב בכלכלת התושבים. בעת הכיבוש הערבי (636 לספירה) ניטש הגלבוע לחלוטין, ורק לפני 250 שנה נוסדו בו מספר כפרים ערביים.
בשנות העשרים של המאה העשרים החלה קרן קימת לישראל לרכוש אדמות בעמק חרוד שלרגלי ההר. על אדמות אלה נוסדו ארבעה יישובים – עין חרוד, תל יוסף, חפצי-בה ובית אלפא. הכפרים הערבים שבגלבוע לא רוו נחת מהתפתחות זו, והנוכחות היהודית בהר הייתה כרוכה בסכנת נפשות.
ב-1935 רצחו ערביי הכפר מזר סמל יהודי ששרת במשטרת המנדט, משה רוזנפלד, פעולה שסימלה את האות לפתיחת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. "עין הסמל", ליד "העמק הנעלם", נקרא על שמו של רוזנפלד.
במלחמת העצמאות הפכו הכפרים הערביים שבגלבוע לבסיסים לצבא העיראקי ולאנשי כנופיות שהתנכלו ליישובי העמק. בתקופות מסוימות אף הייתה התנועה על כביש גבע-מרחביה אפשרית רק במשוריינים.
כיבוש הכפר הערבי זרעין בשלהי מאי 1948 גרם לנטישת יישובים ערביים בגלבוע ובמזרחו של עמק יזרעאל. אך ב-10 ביולי כבש הצבא העיראקי את הרכס עד לכפר מזר. אנשי העמק ערכו גיוס כללי ובלילה שלפני ההפוגה, אשר בעקבותיה נקבע הגבול בין ישראל וירדן, ערכו טיפוס מייגע לפסגת הר ברקן והעניקו למדינת ישראל את ראשו של הר הגלבוע. אלא שההר היה ישראלי להלכה בלבד, והמטיילים לא העזו לעלות לראש הר הגלבוע ללא כוח אבטחה.
בשנת 1958 התגייסה קק"ל ליצור תנאים שיאפשרו שיפור במצב הביטחון בהר. ראשית דבר פרצה קק"ל את הדרך הפטרולים שלאורך הקו הירוק, מצנדלה שבדרום-מערב, דרך הר ברקן, פקועה וג'ילבון, ועד להר מלכישוע והמורד לבקעת בית שאן. סעיף דרך צפוני נפרץ מנורית והתחבר עם דרך הפטרולים שממערב להר ברקן. העבודות נערכו בחירוף נפש ממש, בחסות כוחות משמר הגבול. התקפות הערבים גבו מחיר דמים: אחד מפורצי הדרך נהרג, וכן אחדים מאנשי משמר הגבול. נקודת המפגש של שתי הדרכים נקראה בפי פורצי הדרך בשם "שער הזהב", ממנה היו יישובי העמק בקו ראייה, ומי ששב מן ההר והגיע לצומת הנכסף ראה עצמו בטוח מהתקפות פורעים.
לאחר סלילת הדרכים נטלה קק"ל על עצמה את האתגר של ייעור הר הגלבוע. ניסיונות ייעור ראשונים נערכו על ידי הבריטים בשנות העשרים ליד מעיין חרוד, אך הם לא עלו יפה, והדעה המקובלת גרסה כי בגלבוע לא יצלח יער. בזכות מאמציה ומיומנותה של קק"ל נקלטו הפעם עצי היער היטב, ועתה הם מפארים בגלבוע שטח העולה על 20 אלף דונם. בהמשך נפרצו דרכי יער והוכשרו חניונים ומצפורים. עם הזמן הוצבו גם שלטי הדרכה
למסלולי טיולים ושלטי הסבר להנאת עשרות אלפי אנשים הפוקדים את ההר מדי שנה.
קק"ל לא הסתפקה בכל אלה. היא פרצה גם דרכים והכשירה קרקעות לקיבוץ מעלה גלבוע, שנוסד ב-1962, וליישובים החדשים שקמו באזור לאחר מלחמת ששת הימים – מירב ומלכישוע וזאת בסיוע תרומותיהם של יהודי העולם, באמצעות הסוכנות היהודית. כמיליון עצים נתרמו על ידי תורמים מאירופה, דרום-אפריקה, ארה"ב , דרום אמריקה, אנגליה ומישראל. מעבר לתרומה לנטיעות עצים פותחו חניונים, גינות משחקים, פינות מרגוע ושבילי טיול מתרומותיהם של יהודי העולם.