בד בבד נעשית גם מלאכת שיקום אקולוגי. עיקר שיקום היער יתבסס על תהליכי ההתחדשות הטבעית של העצים ושל המערכת האקולוגית כולה. רק במקומות שבהם לא תהיה ברירה מתוכננת תוספת נטיעות של עצים רחבי עלים, שיסייעו למנוע סחף קרקע מהמדרונות.

עד כה הצליחה קק"ל לטפל במחצית משטח היער. היער עוד לא הספיק להתאושש לגמרי, והנה פרצה בו דליקה גדולה. אחרי שהאש כובתה יצאנו לבדוק איזה נזק נגרם ועד כמה הדליקה משפיעה על מי שמבקש לטייל ביער.

השריפה פרצה בצהרי 25 ביוני 2014, בחלקו הדרומי של היער. האש התפשטה במהירות בכתפיים התלולות של נחל עין כרם, ערוץ העולה מעין כרם לעבר הר הרצל; היא התקדמה לעבר יד ושם מצד אחד, ולעבר רחוב עין כרם ושורת הבתים הראשונה של קריית היובל מצד אחר.

בצד הצפוני, סביב יד ושם, "חיכה" לשריפה קו חיץ שקק"ל הכינה מראש. קו החיץ הזה סייע מאוד לצוותי הכיבוי לעצור את האש בטרם תגיע ליד ושם. הצד הדרומי של הוואדי נמצא מחוץ לתחומי האחריות של קק"ל. כוחות הכיבוי נאלצו להתמודד עם אש חזקה שליחכה את הצמחייה במדרון והזיקה לבתים אחדים.

המטייל המצוי, מכל מקום, יכול לשוב ולבלות ביער בלי חשש. ברובו המכריע אין מורגשת כלל השפעת האש. האש פגעה בכ-200 דונם, פחות מ-10% משטחו, במקומות שבהם אין חניונים אלא שביל טיול רגלי בלבד. ברשימה זו נציע לכם טיול הצופה בשטח הפגוע וגם מבקר בשניים מאתרי יער ירושלים.

נכנסים ליער בכניסת יד ושם: מכיכר הולנד, בשדרות הרצל, פונים ליד ושם. לאחר כ-300 מ' מגיעים לצומת. הכביש הממשיך היישר לפנים מגיע לרחבת החניה של יד ושם. אנו נפנה שמאלה בדרך ישראל שוכמן, היורדת ליער ירושלים (יש שילוט).

ניסע בדרך ישראל שוכמן הנכנסת לעבי יער ירושלים. הדרך, סלולה כולה, מפרידה בין אזור השריפה בנחל עין כרם (משמאל) וחלק היער הגובל ביד ושם (מימין).

לאחר כ-1.1 ק"מ נעצור ליד חניון קק"ל שניצב מימין לדרך. כאן אפשר לצפות היטב בשטח השרוף. האש הגיע בנקודה זו עד לצד הכביש, כפי שמעיד ברוש אריזוני שחלקו עלה באש, אך לא חצתה אותו.

נמשיך בנסיעה עוד כ-300 מ' ונגלה שלט קק"ל בצדה השמאלי של הדרך הסלולה. השלט מפנה ימינה – לארז בן גוריון, ושמאלה – לשביל הארז, היורד כאן לחניון נוסף של קק"ל. השביל, בשני הכיוונים, מסומן כחול.

מגמת פנינו היא ארז בן גוריון, אך כדאי להמשיך בנסיעה עוד כ-200 מ', לפנות שמאלה (בכיוון מרכז ציפורי), לחנות בצד החניון ולצעוד בשביל הכחול בחזרה לדרך ישראל שוכמן ולארז בן גוריון.

שביל שאורכו כ-300 מ' יוביל אתכם אל רחבה צנועה ובלבה עץ ארז שגובהו כ-5 מ'. דוד בן גוריון נטע את העץ במו ידיו ב-2 בפברואר 1958. היום הארז מוקף עצים, אך בשעתו זה היה מעשה חלוצי, שכן העץ הראשון ביער ניטע רק שנתיים קודם לכן בידי יצחק בן צבי, הנשיא השני של ישראל. בנטיעת העצים ביקשו השניים להדגיש את החשיבות של שמירה על מרחבים פתוחים מסביב לבירת ישראל.

מי שיציץ במעלה המדרון יגלה בו מעקה המציין את מצפה כרם. לשם מועדות פנינו, אך אין לעלות היישר במדרון התלול, אלא להמשיך מעט הלאה ולמצוא שבילון נוח יותר (השביל אינו מסומן) המגיע ביתר נוחיות למקום.

רחבה גדולה הצופה על הסביבה ושני שלטים חדשים שקק"ל הציבה מציינים את מקומו של מצפה כרם ושל חורבת כרם הסמוכה (ח'ירבת חמאמה). השלטים מעניקים את הכבוד הראוי לפלוגה ירושלמית מיוחדת במינה שפעלה במלחמת העצמאות. כיוון שימיה של הפלוגה היו קצרים, נדחקו עליות הפלוגה לשולי ההיסטוריה.

פלוגת יהונתן היתה הפלוגה היחידה במלחמת העצמאות שלוחמיה כולם היו בני פחות מ-18 שנה. הפלוגה הוקמה ביוזמתו של יהושע אריאלי, בשעתו מפקד הגדנ"ע בירושלים ולימים פרופסור להיסטוריה וחתן פרס ישראל. הפלוגה העניקה תוספת משמעותית לארגון ההגנה בירושלים הנצורה. מפקדי הפלוגה, עודד חי וסגנו אלי זוהר (ליכטנשטיין), נמנו עם בוגרי קורס קצינים של ההגנה. הם שבו לעיר בשיירה שפרצה את המצור באפריל 1948.

ב-19 במאי השתתפו חיילי הפלוגה בקרבות קשים שנערכו ליד מנזר נוטרדאם, ובמהלכם סייעו לבלום פלישה של טור שריון ירדני, שניסה לפרוץ לעיר המערבית. בקרב נהרג לוחם מהיחידה ורבים נפצעו, בהם מפקד המחלקה אלי זוהר. מחלקה שנייה, בפיקודו של עודד חי, עלתה להר ציון תחת אש הלגיון והחזיקה בו מעמד. פלוגה שלישית, שלוחמיה היו בעלי כושר לקוי, ביצעו תפקידי שמירה.

בתום ההפוגה הראשונה, ב-9 ביולי, החליט פיקוד המחוז לכבוש את ח'ירבת חמאמה, שבו ישב כוח ערבי. הכוח הערבי ניצל תעלות קשר שהטורקים חפרו בגבעה במלחמת העולם הראשונה, כאשר הקימו קו הגנה נגד הצבא הבריטי שעלה אל ירושלים. תעלות קשר אלה נראות במקום גם בימינו.

המשימה הוטלה על פלוגת יהונתן. הפלוגה התארגנה ב"שראפה" (כיום הר הרצל) ויצאה לקרב בחצות הליל, אך התגלתה עד מהרה בגלל דרדור אבנים. האויב פתח מיד באש ועודד חי, מפקד הכוח, נהרג. אלי זוהר המשיך בקרב, אף שלא הכיר את השטח. הוא ונעריו אספו אבנים והתבצרו מאחוריהן במשך הלילה, כשהם מתכוונים לכבוש את המקום לאור היום.

בבוקר ספגו לוחמי הפלוגה אש מהכוח הערבי במשך כמה שעות. כשהערבים כבר היו מוכנים להסתערות, הפגיז אותם זוהר בפגזי מרגמה 52 מ"מ והתמיד בכך עד שקנה המרגמה התפרק. הערבים נסוגו וח'ירבת חמאמה נכבשה. בקרב איבדה הפלוגה 6 מלוחמיה.

מאוחר יותר השתתפה הפלוגה בקרבות נוספים על הכפר מלחה, על עין כרם ועל ארמון הנציב. במהלך הקרבות האלה ספגו חיילי הפלוגה עוד כ-16 הרוגים ופצועים רבים נוספים. הקרבות שבהם לחמו נערי פלוגת יהונתן הרחיבו את גבולה של מדינת ישראל בגזרת דרום ירושלים, אך ההרוגים והפצועים דלדלו מאוד את שורותיה. באוגוסט 1948 פורקה הפלוגה ולוחמיה הנותרים התפזרו ביחידות צה"ל.

בגבעת כרם נותרו טרסות, שרידי שומרה, חציבות ועצי בוסתן מעטים. בסיום הביקור באתר נשוב לרכב בדרך שבה באנו למקום. נוכל להמשיך בבילוי באחד מחניוני היער.