פלוגת יהונתן
פלוגת יהונתן, שהשתתפה במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות, הייתה אחת הפלוגות המיוחדות של ההגנה. יהושע אריאלי, מפקד הגדנ"ע בירושלים, הקים את הפלוגה באפריל 1948 ובשל מחסור בלוחמים גייס אליה נערים צעירים מגיל גיוס. מפקדי הפלוגה גויסו מכל הבא ליד - צעירים יוצאי גדנ"ע, מורים, יוצאי הצבא הבריטי שלחמו במלחמת העולם השנייה ואנשים מקרב כוחות ההגנה, בשנות ה-20 ואף ה-30 לחייהם.
אחת ממחלקות הפלוגה, בפיקודו של אליהו זוהר, השתתפה בהגנה על העיר ואף בלמה כוח שריוניות ירדני שניסה לחדור למערב ירושלים ליד מנזר נוטרדאם. מחלקה שנייה החזיקה מעמד בהר ציון מול הלגיון הירדני וערבים מהעיר העתיקה. לאחר כניעת הרובע היהודי בעיר העתיקה היו אלה חיילי הפלוגה שקיבלו את פני התושבים שלא נשבו בידי הירדנים אל האוטובוסים שחנו ליד הר ציון, ומשם הועברו למקום בטוח בשכונת קטמון. מחלקה אחרת של הפלוגה השתתפה בהגנה על רמת רחל ולחמה באזור ארנונה. מחלקה שלישית, שלוחמיה היו בעלי כושר לקוי, ביצעו תפקידי שמירה.
ב־9 ביולי 1948, בתום ההפוגה ועם חידוש הקרבות, הוטלה על הפלוגה המשימה של כיבוש ח'ירבת חמאמה, הגבעה השולטת על הכפר הערבי עין כרם. בליל ה־10 ביולי כבשה הפלוגה את ח'ירבת חמאמה (מצפה כרם) במחיר של עשרות פצועים ושישה הרוגים, ובהם מפקד הפלוגה עודד חי. לאחר מותו התמנה למפקד הפלוגה אליהו זוהר (ליכטנשטיין), שנפצע בקרב.
ב־14 ביולי השתתפה הפלוגה בכיבוש מלחה, בשיתוף עם כוח אצ"ל. הכוחות הערבים ניסו לכבוש בחזרה את המוצבים, ולאחר קרבות מרים נכשלו בניסיונותיהם וארבעה ימים אחר השתלטה ללא קרב על הכפר עין כרם. הפלוגה סבלה אבדות כבדות ועל כן פורקה באוגוסט 1948, ארבעה חודשים לאחר שנוסדה. הלוחמים הנותרים המשיכו להילחם ביחידות אחרות. חלק מהם, שלחמו בקרב ארמון הנציב, נפלו בשבי הלגיון הירדני.
בוסתנים כמענה לשריפות יער
בוסתנים של עצי פרי, בייחוד עצי פרי שאינם זקוקים לתוספת השקיה, הם ממאפייני התרבות החקלאית המסורתית של הרי ירושלים. נטיעתם בטרסות הייתה אמצעי לשמירה על הקרקע מפני סחף ושיטה להרוויית האדמה המעובדת במים. בימינו, שילוב בוסתנים כאלה ביערות, עשוי להביא תועלת נוספת.
יישובים רבים נמצאים כיום בסמיכות ליערות ותושביהם נהנים מהשירותים האקולוגיים והחברתיים שהיערות האלה מעניקים כגון מקום בילוי בשעות הפנאי, שימור ערכי מורשת, ויסות נגר ומיתון החום בקיץ, דבר חשוב ביותר בעידן שינוי האקלים. מצד שני, היערות עלולים להידלק ולסכן את היישובים. קק"ל נוקטת במגוון רחב של אמצעים כדי להפחית את סכנת הדלקות – דילול היערות, יצירת קווי חיץ בין היער ליישוב הסמוך, בחירת מיני עצים עמידים יחסית לאש, גיזום והקמת מערך תצפיות וכיבוי.
בנחל עין כרם שביער ירושלים, למרגלות הדרך המובילה למצפה כרם, שיקמה קק"ל טרסות עתיקות ונטעה בהם עצי בוסתן, פעילות שנעשתה בשיתוף פעולה עם קהילת עין כרם. הטרסות האלה משיבות את נוף התרבות להרי ירושלים והמטיילים יכולים ליהנות מפירות עצי הבוסתן. והנה, באים יערני אזור ההר של קק"ל ומלמדים אותנו שהבוסתנים עשויים להיות כלי יערני יעיל במאבק בהתפשטות אש בעת שרפות יער.
בוסתני חיץ הם פרויקט ייחודי שמקדם אזור ההר בקק"ל. הרעיון הוא לטעת בוסתנים בגבול יישובים, או באזורים רגישים אחרים. עצי הבוסתן עמידים יותר לאש. בנוסף לכך, עיבוד השטח השקייתו בשנים הראשונות לנטיעה וניכוש העשבייה דרך קבע, הם גורמים נוספים שמעכבים את הבערה. עצי בוסתן ניטעים במרווחים גדולים יחסית, כך שבוסתן פחות "דליק" מיער ומחורש. יתרון נוסף הוא שהבוסתנים מגוונים את היער, מעניקים פירות ומושכים חרקים, ובעקבותיהם באים לאזור בעלי חיים נוספים.
יש לכך הוכחות בשטח. בוסתני סטף מיתנו את התפשטות השרפה שפרצה בהרי ירושלים בשנת 2021, ובאותה שנה ממש בלמו מטעים את התקדמות האש באזור הר הרוח, ליד אבו גוש.