חורבת חנות

  • בסיסית
  • כל השנה
  • מרכז הרי ירושלים
  • 1-2 שעות
  • עומס קל
  • 0
חורבת חנות. צילום: עדי טנא נתן, קק"ל
  • סוג המסלול

חניון קק"ל שבחורבת חנות אהוב מאוד על המטיילים בהרי ירושלים. קק"ל פיתחה במקום חניון ובו שולחנות פיקניק נגישים ומי שתייה.  החניון שבמקום מאושר ללינת שטח. מהחניון יוצאים שבילי טיולי מסומנים לאתרים רבים בסביבה.

גולת הכותרת של האתר היא חפירה ארכיאולוגית שנעשתה בו וחשפה את שרידיו המרתקים. בצד הממצאים – כנסייה וגת מהתקופה הביזנטית ובריכת אגירה קדומה – נקבע שילוט הסבר, ויש גם שביל נגיש המוביל אליהם.

רקע כללי

חורבת חנות (ח'ירבת אל ח'אן) נמצאת לצד כביש 375, מעט ממערב לכניסה למושב מטע. הכביש בן ימינו עובר בתוואי דרך קדומה, שהובילה מנמלי עזה ואשקלון דרך בית גוברין ועמק האלה לבית לחם ולירושלים. שרידי מדרגות חצובות מהתקופה הרומית נראים פה ושם בצד הכביש הסלול, שמכסה מדרגות חצובות רבות. נראה כי בדרך הזו צעד במאה ה-2 לספירה הקיסר הרומי אדריאנוס כאשר עלה לירושלים.

קירות האבן של המבנה שנראה כיום במרכז האתר שייכים לאחד מחדרי ח'אן שפעל כאן בתקופה הממלוכית (מאות 13 - 16 לספירה). בשנת 1985, לקראת הרחבת כביש 375, נערכו באתר חפירות הצלה שחשפו במקום רצפת פסיפס. הרצפה כוסתה בחול כדי לשומרה. במשך שנים נהגו מדריכי טיולים להסתיר בפינה נידחת מטאטא קטן, לחשוף בעזרתו לחניכיהם קטעים מהפסיפס ואז לכסותו שוב.

בשנים 2015 - 2016 נחפר האתר שוב בידי רשות העתיקות. בחפירות נחשפה הקריפטה של הכנסייה (חלל תת-קרקעי המשמש בדרך כלל לקבורה). עוד נחשפו רצפת הפסיפס של האולם המרכזי בכנסייה, בית גיתות גדול ובריכה גדולה לאגירת מים. המתחם גודר ושולט במטרה לשמור על הפסיפסים ולספר את סיפור המקום לקהל המבקרים.

הח'אן הממלוכי

בוני הח'אן הממלוכי הכירו את רצפת הפסיפס, אך התייחסו אליה כמשטח מפולס ולא הממלוכים פיתחו בארץ ישראל רשת מסועפת של דרכים שסייעה להם לקשר בין מרכזי השלטון שלהם במצרים ובסוריה. רשת דרכים זו הייתה הכלי שלהם לקיים שלטון יעיל ולהעניק ביטחון לשיירות הדרכים ולנתיבי המסחר, ופונדקי הדרכים היו חלק בלתי נפרד ממערך הדרכים הזה.

לירושלים, כעיר מקודשת, נודע כוח משיכה רב בעיני צליינים ועולי רגל מוסלמים ונוצרים. יש להניח שהפונדק בחורבת חנות שירת את עולי הרגל שעשו את דרכם לירושלים.

קירות החדר של המבנה הממלוכי נבנו על שולי הפסיפס עצמו. הבונים לא השחיתו את חלקי הפסיפס שנותרו גלויים. ייתכן שנהנו לראותם, ואם הפריעו להם מבחינה דתית, אולי כיסו אותם בשטיחים או בטיח, מנהג שהיה מקובל בתקופות מאוחרות יותר ונהוג גם בימינו.

שרידי מנזר

נראה כי הכנסייה והגת שנמצאו במקום הם חלק ממכלול מנזר שפעל כאן בתקופה הביזנטית ואף בראשית התקופה האסלאמית. רוב מבני המנזר, ששמו אינו ידוע לנו, קבורים כנראה מתחת לפני האדמה.

השתלטותה של הנצרות על ארץ ישראל התנהלה באיטיות, ורק במאה ה-6 נעשתה האוכלוסייה ברובה נוצרית. בניית כנסיות ומנזרים, בראש ובראשונה בירושלים, נועדה להקנות משמעות ותוכן נוצריים לארץ ישראל. הנזירוּת מילאה תפקיד חשוב בתולדות הנצרות בתקופה זו, הן כגורם דתי והן כגורם חקלאי ויישובי.

זה הרקע להקמתו של המנזר בחורבת חנות. ההנחה היא שהמנזר היה יחידה כלכלית שעמדה בפני עצמה. סביר להניח שהנזירים התפרנסו ממתן שירות לעולי רגל נוצרים שעשו את דרכם לירושלים וגם מעיבוד אדמותיהם. לא תמיד קל להבדיל בין בית אחוזה למנזר. בעלי אחוזות גדולות נהגו לעיתים לבנות כנסיות בנחלותיהם כאמצעי להאדרת כוחם ושליטתם על האוכלוסייה שמסביבם.

הכנסייה

החפירות בכנסייה חשפו בצדה המזרחי קריפטה ואת גרם המדרגות שיורד אליה. משיקולים של בטיחות הקריפטה מולאה עפר, ובימים אלה מתכננים לפתוח לפחות חלק ממנה לקראת הצגתה לציבור.

גולת הכותרת של החפירות היא רצפת הפסיפס של הנרתקס (אולם המבוא) ושל האולם המרכזי של הכנסייה (4.2X10 מ'). הרצפה מעוטרת בעיטורים גיאומטריים ובמדליונים המתארים דמויות של בעלי חיים.

מבט בוחן בפסיפס מגלה שכמה מהדמויות בפסיפס מטושטשות, כאילו מישהו פירק את אבני הפסיפס, ערבב אותן והחזיר אותן לרצפה ללא סדר. דבר זה נעשה במאה ה-8 על ידי אנשי המנזר עצמו. באותה תקופה, כנראה בהשפעת עליית האסלאם, נתגלעה מחלוקת בנצרות בדבר הסגידה לתמונות, והיו שראו בזאת צורה של עבודת אלילים.

הקיסר ליאו השלישי הטיל בשנת 730 איסור מוחלט על הצגת דמויות בכנסיות. בתקופתו הושמדו איקונות רבים, תקופה הידועה בכינוי איקונוקלאזם. ייתכן שההוראה הגיעה גם למנזר שבחורבת חנות, אך הנזירים מילאו אותה רק באופן חלקי משום שחסו על יצירת האמנות היפה שלהם.

בקצה המזרחי של הפסיפס התגלתה כתובת הקדשה ביוונית. זה תרגומה: "בזמנו של הכומר וראש המנזר תיאודורוס, החסיד האהוב שעולה על כולם, נעשתה הגומחה, נרכש הציוד והונחו הלוחות של קצה הכנסייה והדיאקוניקון (החדר הדרומי-מזרחי בכנסייה) מן היסוד בחודש אפריל של האינדיקציה ה-12" (אינדיקציה היא יחידת זמן בת 15 שנה. בשיטה זו השתמשה הנצרות במשך מאות שנים). הכתובת נכתבה במאה ה-6 לספירה.

הפסיפס גלוי עתה למבקרים במלוא תפארתו. הוא עבר ריפוי ושיקום במעבדות רשות העתיקות לאחר שאיקונוקלסטים בני ימינו פגעו בו קשות. הכתובת שבפסיפס שוחזרה על פי תצלומים ותיעוד קודם. השלמות של עיטורים שלא באבני הפסיפס המקוריות נעשו בצבעי שחור-לבן. ברשות העתיקות מקווים להשלים בעתיד עוד חלקים מהפסיפס.

בית הגיתות

בית הגיתות הגדול (8.0X14.8 מ') פעל בתקופה הביזנטית, כנראה בתקופה שבה פעל גם המנזר. תחילה הייתה כאן גת קטנה ובה משטח דריכה ובור איגום. מאוחר יותר הותקן במקום בית הגיתות הגדול, הכולל שלושה מפלסים. גת הוא מקום שבו דורכים על ענבים כדי להפיק מהם את התירוש לקראת התססתו ליין.

המפלס התחתון הוא משטח הדריכה שבו דרכו על הענבים. במרכז המשטח נחפר בור קטן שבו סחטו בכוח בעזרת בורג את שארית התירוש שנשאר בענבים לאחר שדרכו עליהם.

ממשטח הדריכה התנקז התירוש אל בור איגום שעומקו 1.75 מ'. שרידים שהתגלו בסביבתו מעידים שהבור היה מקורה. שרידי פסיפס במפלס העליון מלמדים שבית הגיתות כלל מפלס נוסף שגם בו דרכו ענבים. במפלס העליון נבנו חדרי התסיסה, שבהם הפך התירוש ליין.

בריכת האגירה

אין הוכחה ארכיאולוגית שבריכת האגירה הגדולה (6.5X12.5 מ') שנמצאת בכניסה לחורבת חנות נבנתה בתקופה הביזנטית, אבל יש להניח שאנשי המנזר הם שבנו אותה. הבריכה מרשימה מאוד. הדפנות העבות שלה נבנו אבנים גדולות, והחללים שביניהן נסתמו באבנים קטנות יותר ובמלט שחיזק את הדפנות. אחר כך הן טויחו ונאטמו כדי שמימי הבריכה לא יחלחלו החוצה. בתקופה הביזנטית נבנו בהרי יהודה בריכות אגירה רבות, שמימיהן שימשו לשתייה ולהשקיית בוסתנים וגינות ירק.

"קבר גוליית"

ליד בריכת האגירה נמצא גל אבנים גדול בגובה שבעה מטרים שכמה עצי אורן צומחים עליו. גל אבנים גדול בדרך היורדת מירושלים לעזה ולאשקלון מתואר על ידי נוסע אלמוני בן המאה ה-6 לספירה, הידוע בכינויו הנוסע מפיאצ'נצה (או מסע אנטונינוס). הנוסע כותב על גל אבנים גדול המציין את קברו של גוליית. תלולית האבנים נוצרה, על פי עדות הנוסע, ממנהגם של עוברים ושבים להשליך אבנים על הקבר, עד שתל גדול של אבנים כיסה אותו. ייתכן בהחלט שגל האבנים הניצב בימינו בפתחו של חניון חורבת חנות הוא אותו גל אבנים קדום.

חורבת חנות כמוקד טיולים

חניון לילה: חורבת חנות הוא מקום מאושר ללינת לילה (לקבוצות בתיאום מראש).

מהחניון יוצאים שבילי טיול רבים. אפשר לצאת מכאן למסלול המוביל לעין מטע ולעין תנור הנובעים בנחל זנוח. מכאן גם אפשר לנסוע במכונית פרטית כ-1.8 ק"מ עד מרגלות מצוק זנוח, מצוק מאושר לגלישה ולטיפוס צוקים. אפשר גם לרדת בשביל ישראל דרך נחל זנוח לעמק האלה.

מול הכניסה לחורבת חנות, מצדו הדרומי של כביש 375, יוצאת דרך להר  יערן. לאחר כ-800 מ' מגיעה הדרך לכניסה לשביל הקיסר – שביל טיולים להולכי רגל באורך כ-2 ק"מ. חציית הכביש ברגל מסוכנת. כניסה לדרך של הר יערן במכונית - מכיוון מערב בלבד.
קרדיטים

הכתבה הוכנה בעזרתו של גידי בשן, מנהל אזור ההר, קק"ל ועדי טנא נתן רכזת קליטת קהל באזור ההר.
כתיבה: יעקב שקולניק.
צילום: מיקי דוידוב, שמוליק פרירייך, עדי טנא נתן ויעקב שקולניק.
תודה מיוחדת לרשות העתיקות על הסיוע והצילומים.
פורסם בתאריך: 23.01.18.
עודכן בתאריך: אפריל 2024.
בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.
למעבר לעמוד ובו כל הדיווחים העדכניים לחצו כאן

מפת גוגל

מפת טיולים וסימון שבילים מבואות ירושלים (גיליון מס' 9)