פארק בגין

פארק בגין
צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

פארק בגין משתרע על פני כ-8,000 דונם בלב הרי ירושלים. קק"ל מפתחת את הפארק בראייה אקולוגית ומייעדת אותו לשטח מיוער פתוח, חוליה במרחב הירוק של הרי יהודה (הליבה השמורה) – פארקים, יערות ושמורות טבע ובהם פארק עצמאות ארצות הברית, יער עמינדב, יער סטף, יער הקדושים ושמורת נחל שורק. המרחב הפתוח הגדול זה הוא הריאה הירוקה של לבה של מדינת ישראל.

תעודת זהות

  • איך להגיע

    לפארק יש שני שערי כניסה ראשיים:
    1. שער בר גיורא - השער נמצא ליד התחנה לכיבוי אש, כקילומטר ממזרח לכניסה ליישוב בר גיורא (כביש 386 ליד סימן ק"מ 15).
    2. שער מבוא ביתר – השער נמצא כ-700 מ' ממזרח לכניסה ליישוב מבוא ביתר (כביש 375 ליד סימן ק"מ 8).

  • עלות כניסה

    הכניסה לפארק אינה כרוכה בתשלום.
  • מרחב-

    מרכז
  • אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל-

    ההר וירושלים
  • אתרים מיוחדים בפארק-

    שער בר גיורא, עין יואל, עין קובי, מצפור הנוף ע" ש עליזה ומנחם בגין, מוקד מידע.
  • חניונים-

    חניון בר גיורא, חניון עין קובי, חניון ע"ש קפלן, מצפור הנוף ע"ש עליזה ומנחם בגין, חניון ע"ש תוסיה כהן.
  • אתרים נוספים בסביבה-

    פארק עצמאות ארה"ב, נחל קטלב, הר הטייסים, יד קנדי, רכס עמינדב, הר איתן, סטף.
  • סוג חניון-

    חניונים מונגשים,חניוני לינת לילה,חניוני פיקניק
  • תחומי עניין-

    ארכיאולוגיה

דרך הרכב בפארק

נחל רפאים, מיובלי נחל שורק, מציין את גבולו הצפוני של הפארק. בערוץ הנחל עוברת מסילת הברזל הישנה בתוואי ההיסטורי שהוביל מיפו לירושלים. בדרום גובל הפארק בכביש 375 (אזור צור הדסה ומבוא ביתר) ובמערב בכביש 386, המוביל מבר גיורא לנחל רפאים. הקו הירוק מציין, פחות או יותר, את גבולו המזרחי של הפארק.

פארק בגין מתאפיין בהרים ששיאיהם מתנשאים לרום של יותר מ-700 מ' מעל פני הים. ערוצים עמוקים מבתרים את ההרים ומעניקים לנוף נופך דרמטי. בתחום הפארק כלולים יערות נטע אדם וחורשים טבעיים, טרסות חקלאיות ישנות, אתרי עתיקות, חניונים ומצפורים, בוסתנים ומעיינות הרריים קטנים, שמימיהם נאספו בעבר לבריכות אגירה ומשם הובלו לחלקות שלחין.

הפארק מנציח את זכרם של מנחם בגין, ראש הממשלה השישי של ישראל, ושל רעייתו עליזה.

קק"ל פרצה ושילטה דרך רכב באורך כ-11 ק"מ, החוצה את פארק בגין למלוא אורכו. הדרך לעין קובי משער מבוא ביתר עבירה לרכב פרטי וכן גם הגישה לחניון הלילה בר גיורא. שאר הדרכים בפארק הן רב-תכליתיות ומותאמות לרכב פרטי (עבירות קשה בחורף) וכמובן לרוכבי אופניים ולהולכי רגל. בדפדפת זו נתאר את אתרי הפארק לאורך דרך הרכב משער בר גיורא לעבר עין קובי.

שער בר גיורא וחניון הלילה

במרחק כמה צעדים מהכניסה לדרך הנוף נמצא חניון על שם מילטון יעקובי – מיועד לשהיית יום ומאושר ללינת לילה (לקבוצות בתיאום מראש). בחניון יש שולחנות פיקניק, ברזיות מים לשתייה, מתקני שעשועים לילדים ומשטחים ללינת שטח. החניון מונגש לבעלי צרכים מיוחדים.

המקום נודע במלחמת העצמאות כ"צומת המזלג", על שום מפגש הכביש העולה מעמק האלה לבית לחם עם דרך העפר שבה עלו כוחות פלמ"ח הראל מהשפלה (כיום הכביש לבר גיורא). האזור נכבש במבצע ההר, שנפתח ב-19 באוקטובר 1948 והסתיים שלושה ימים לאחר מכן. כוחות צה"ל נעו מכפר לכפר וכבשו אותם מידי שרידי הכוחות המצריים ששלטו עד אז בשטח. במהלך המבצע נכבש גם הכפר חוסאן, אך צה"ל נסוג ממנו והכפר נותר בתחומי ממלכת ירדן.

דרך היער, מסומנת בסימון שבילים שחור ובשילוט הכוונה של קק"ל, יוצאת מהחניון מזרחה. הדרך עוברת בלב יער נטע אדם מעורב בחורש טבעי. לאחר כקילומטר, ליד עמוד מתח גבוה, הדרך פונה שמאלה, וקטע קצר ממנה חופף לשביל ישראל. לאחר כ-250 מ' הדרך "השחורה" נוטשת את שביל ישראל, פונה שמאלה בחדות ויורדת לשולי כרם הצומח בעמק קטן.

הדרך נפרדת מהכרם חולפת על פני דרך מסומנת אדום (משמאל) ופוגשת את הקצה השני של הדרך "האדומה" כחצי קילומטר הלאה, אחרי עיקול חד. מכאן אפשר לצאת צפונה בדרך "האדומה" (ברגל או בנסיעה) ולהגיע אחרי כקילומטר אל נקודת המוצא לשביל מסומן ירוק המוביל לראש הר גיורא (ראו בהמשך).

חורבת כפר צום

מקום בשם כפר צום נזכר כעיירה שחרבה בימי מרד בר כוכבא, ויש להניח שהשרידים הקדומים שנמצאו באתר מהתקופה הרומית שייכים לעיירה הזו. באתר נחפרו שני מקווי טהרה המעידים על יישוב יהודי שהיה במקום בתקופה הרומית. עוד התגלו כאן שרידי מבנים, בורות מים, מתקנים חצובים בסלע ובריכה גדולה. החורבה נמצאת לא הרחק מביתר, מפקדתו של בר כוכבא וכקילומטר מהדרך הרומית שקישרה בין ירושלים לבית גוברין. בשלהי התקופה העותמ'אנית היה כאן כפר ערבי קטן ובו קבר שיח' אבו מוצאפיר.

האתר עדיין אינו מוסדר לביקור הקהל. קק"ל מתכוונת בעתיד לפתח את המקום ולחשוף את השרידים הקדומים לציבור.

שמורת טבע הר גיורא

שביל מעגלי מסומן ירוק מוביל את המטיילים לפסגת ההר. השביל מטפס במתינות בלב חורש יפה, מנוקד בעצי יער. לקראת הפסגה המעלה תלול מעט יותר. בראש ההר (723 מ') נמצא קברו של שיח' מרזוק – מבנה אבן קטן בעל תא אחד, מקורה בכיפה. כדי ללגום את מלוא ההנאה מהנוף יש לרדת כמה מטרים ממבנה הקבר צפונה ולצפות בערוצים הגדולים של נחל רפאים ונחל שורק המתאחדים למרגלות ההר. מעל נחל רפאים מתנשאים רכס שלמון ורכס שורק, ואילו מערבה משם, מעל ערוץ נחל שורק, נראים הר פיתולים ושלוחת יער, ולמרגלותיהם מתנשאת הגבעה המבודדת של חורבת טורה ובה שרידי מבצר מהתקופה החשמונאית.

השביל "הירוק" יורד דרומה, עובר ליד גת חצובה בסלע ושב לדרך "האדומה". כאן פונים שמאלה וצועדים בנחת עוד כחצי קילומטר מזרחה למקום שהשארנו בו את הרכב (מפגש דרכים אדום-שחור). 

המפשר: שיח' מרזוק

שיח' מרזוק היה עוזרו הנאמן של סולטן באדר, דרוויש שהקים בית מדרש (זאוויה) בכפר דיר א-שיח, לא הרחק מהר גיורא. האגדה מספרת שיום אחד ראה סולטן באדר את המלך בראש צבאו האדיר דוהרים בעמק נחל שורק. ירד הסולטן והזמין את המלך לארח את צבאו. המלך לא האמין שהדרוויש הדל יכול לארח את כל צבאו ולכן העמיד אותו במבחן וביקש מים לסוסיו. נתן סולטן באדר כד בידי מרזוק עוזרו ואמר לו לעלות לראש הר גיורא ולצעוק משם: "הו סולטן באדר". עשה מרזוק כמצוותו והנה הופיע לפניו סולטן באדר ופקד עליו להשליך את הכד למטה בכל כוחו. הכד התנפץ לרסיסים ובכל מקום שפגע נבעו מים והפרשים השקו בהם את סוסיהם. אחר כך לקח הסולטן שק שעורה והאכיל בו את כל הסוסים, ולבסוף האכיל במעט אורז את כל הלוחמים.

בזכות המעשה נעשה שיח' מרזוק קדוש ונקבר על פסגת הר גיורא יש אומרים שהשיח' זה ידע לעשות את הקשה מכול - לפשר בין בני זוג שנקלעו למריבה ולהחזיר אותם הביתה בשלום.

עין מסלע

כ-200 מ' לאחר ששביל ישראל מצטרף לדרך, במקום שהדרך "השחורה" פונה שמאלה (צפונה), יש כרם ענבים. הכרם, כמרבית הכרמים באזור, צומח בגיא מרופד קרקע נוחה לעיבוד, רובה משכבת חוואר מוצא. זהו סלע צהבהב, רך ואטום יחסית לחלחול מים. לפיכך, במקום שסלעי חוואר מוצא נחשפים לאוויר העולם נובעים מעיינות שנוכחותם מורגשת בעיקר בשנים ברוכות גשם.

אחד המעיינות האלה הוא עין מסלע, הנובע ממזרח לכרם בשטח שצומחים בו עצים ששרדו מבוסתנים מסורתיים וממטעים שגידלו מתיישבי מבוא ביתר בשנות ה-50 וה-60. כמה נביעות קטנות מתנקזות כאן אל בריכה נאה. הבריכה הישנה, ששימשה בעבר את תושבי כפר צום, שוקמה בידי נערים מתושבי הקהילות הסמוכות. בריכה נוספת, שבעבר אגרה מים גם היא, נהרסה בזדון.

המעיין הוא אחת מפינות החמד של פארק בגין. פינה זו נמצאת בסכנה קיומית משום שהיישוב מבוא ביתר עתיד על פי התוכניות להתרחב כמעט עד המעיין.

בוסתן עין יואל

מול הכרם, כ-100 מ' בהמשך דרך הרכב, במקום שהיא חוצה את נחל יואל, מציין גרם מדרגות קטן את מקום המוצא של שביל הולכי רגל מסומן כחול. מבנה האבן ששרד כאן נבנה בימי המנדט הבריטי. זה היה בית הספר של ילדי האזור, רובם תושבי הכפר ראס אבו עמר. בתחילת השביל, מצד ימין, נראה פתחה המסותת של מערת קבורה. לאורך הגיא שמשמאל לשביל צומח אחד הבוסתנים היפים בהרי ירושלים ובו שפע של עצי אגס, חבוש וגפנים שדליותיהן משתרגות על ענפי עצי תאנה ושקד. בוסתן זה ניטע בשנות ה-50 על ידי מתיישבי מבוא ביתר, שהיה אז מושב שיתופי.

המתיישבים ניצלו מערכת טרסות מרשימה מתקופות קדומות יותר. כיום הבוסתן אינו מעובד, אך העצים שנותרו בו הם מקור הנאה למטיילים.

לאחר כחצי קילומטר מגיעים לעין יואל – מעיין קטן הנובע מתוך סבך משוכות פטל קדוש. בריכת בטון עגולה מציינת את מקומו של המעיין. מימיו שימשו את תושבי הכפר ראס אבו עמר, ששכן בגבעה שמצפון לגיא. השם "עין יואל" מנציח את יואל בן יהודה פוטופוביץ', חבר בגרעין שעלה למושב מבוא ביתר. הוא נרצח בשנת 1959 כשיצא עם חברו לשאוב מים מהמעיין. בימינו המעיין נובע כמה חודשים בשנה מתוך סבך פטל.

לאחר הביקור בעין יואל שבים בשביל "הכחול" לרכב.

עין קובי

מיד אחרי הפנייה לעין יואל מגיעים לצומת עם דרך מסומנת ירוק. כדאי להמשיך בדרך הירוקה (הפונה שמאלה), הנוחה יותר למעבר. הדרך עוברת ביער קק"ל ומתחברת לאחר כ-3 ק"מ שוב עם הדרך המסומנת שחור. הלאה משם הדרך חולפת על פני תצפית נוף וחניון שממנו נשקפים נופי רכס עמינדב.

כ-400 מ' מהמצפור נמצא עין קובי - פארק של ממש בזכות עצמו. כאן נובע אחד ממעיינות הנקבה היפים בהרי ירושלים. מי המעיין זורמים בנקבה שאורכה כ-12 מ' אל בריכת איגום תת-קרקעית גדולה, שעליה מכסה מבנה אבן. מבריכת האיגום המשיכו המים לזרום בנקבה שאורכה 17 מ' אל בריכה חיצונית. מהמאגר העבירו את המים בתעלות לחלקות השלחין.

קק"ל, בשיתוף עם רשות העתיקות, שיקמה את מערכת המים ופתחה אותה לציבור, נטעה במקום עצי בוסתן והוסיפה חניון נופש וחניון לילה קטן ממזרח לדרך הפארק. אפשר לרדת בזהירות לבריכה התת-קרקעית בגרם מדרגות מתכת. מי שמבקש להגיע לבריכה בדרך הרפתקנית יותר מוזמן לרדת בסולם ברזל מאובטח דרך פיר שיורד לנביעה ונמצא כ-20 מ' מדרום לבריכה. בזחילה קצרה ורטובה במורד הנקבה מגיעים אל הבריכה
התת-קרקעית ואל סיפון ברזל שמוביל למדרגות וליציאה. יש להצטייד בפנסים, בנעליים להליכה במים וברוח נעורים.

ספיקת המעיין נמצאת בירידה מתמדת בשל מיעוט המשקעים הפוקד בשנים האחרונות את ישראל וגם בגלל הפסקת העיבוד והחריש המסורתי של הטרסות הישנות, פעולה שהגבירה בעבר את חידור המים לקרקע ולאגן הניקוז של המעיין. ליד בריכת האיגום ניצב מבנה שיסודותיו בתקופה הרומית או הביזנטית. במהלך השנים הפך המבנה לבית תפילה מוסלמי.

בקרבת מקום התגלו גם שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית. בחפירות ארכיאולוגיות נחשף בה פרסקו (ציור קיר על טיח לח) מרשים שכוסה כדי לשמור עליו מפגעי הזמן. הציורים ששרדו מתארים דמות לבושה גלימה אדומה ואוחזת ידית, רגל של בעל חיים וחלק תחתון של אדם לובש בגד קצר בצבע אדום. ייתכן שזה מה שנותר מסצנה המתארת את מרים הולכת לבית לחם, או את המשפחה הקדושה בדרכה למצרים. מבנה ח'אן בעל אופי דומה התגלה בחורבת חנות (ליד מושב מטע) וייתכן שגם כאן הבית היה פונדק דרכים שהעניק שירותים לעולי הרגל לירושלים.

ממזרח למעיין, בין עצי היער, שוכנת חורבת קובי ובה שרידי מבנים קדומים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע. ביניהם פזורים גם חורבות הכפר הערבי אל קאבו, שננטש במלחמת העצמאות. יש המזהים את המקום עם כַּבּוֹן המקראית, שנזכרה כעיר בנחלת יהודה (יהושע טו, מ). יישוב בשם כבו נזכר גם במסעו של המלך האשורי סנחריב ליהודה. בתקופת המשנה נקרא היישוב קוֹבֵי (סנהדרין צא, ה).

מצפור נוף על שם מנחם ועליזה בגין

בעין קובי עומדות בפנינו שתי אפשרויות. אפשר לנסוע צפונה בדרך עפר מסומנת ירוק במורד נחל רפאים ובגשר קובי לפנות ליער עמינדב וליד קנדי. אורכה של דרך זו הוא כ-10 ק"מ והיא מיועדת לרכב 4X4.

אפשרות שנייה היא להמשיך בדרך הסלולה דרומה ולצאת לאחר כ-1.5 ק"מ לכביש 375, ליד מבוא ביתר. מי שיעשה זאת יחלוף על פני חניון נוסף ויגיע למצפור נוף על שם מנחם ועליזה בגין. סימן ההיכר של המצפור הוא סככת ברזל צבועה כחול. עץ אלון מצל על מרפסת התצפית ועל אבנים הנושאות ציטוטים מאמרותיו של בגין. סמוך למצפור מוצבים שולחנות לפיקניק. המצפור והחניון נגישים לאנשים עם מוגבלויות.

מנחם בגין

מנחם בגין נולד ב-16 באוגוסט 1913. נעוריו וצעירותו עברו עליו בפולין ושם התבלט כבר מגיל צעיר כמנהיג בתנועת בית"ר. בתחילת מלחמת העולם השנייה, לאחר שנמלט מפולין, נאסר בידי הסובייטים. הוא השתחרר כדי לשרת בצבא פולין החופשית – צבא נאמן לממשלה הפולנית הגולה בלונדון, כוח שפעל בפיקודו של הגנרל ולדיסלב אנדרס. בשנת 1943, בדרכו למלחמה באיטליה, הגיע צבא אנדרס לארץ ישראל. מנחם בגין עזב את הצבא והפך למפקד האצ"ל.

לאחר קום המדינה הפך בגין למנהיג תנועת החירות ונבחר להיות ראש ממשלה בשנת 1977. שנתיים אחר כך חתם על הסכם השלום עם מצרים. בגין ייחס חשיבות רבה לרשות השופטת ולשמירה על חוקי מדינת ישראל וראה בהן אבן יסוד בדמוקרטיה הישראלית. מלחמת לבנון (1982) דכדכה את רוחו. אחרי המלחמה התפטר מראשות הממשלה והסתגר בביתו עד יום מותו (9 במארס 1992).

קק”ל למען הקהילה

פארק כגשר בין קהילות

קרן קימת לישראל רואה בפארקים, ביערות ובשטחים הפתוחים שבאחריותה מרחבים לשמירת הטבע והנוף, אך בה בשעה היא מועידה להם גם תפקיד חברתי. במקומות רבים מקדמת קק"ל חיבור בין הקהילה לשטח הפתוח שבקרבתה.

בפארק בגין מתכננת קק"ל לסלול שביל שיחבר בין הקהילות לפארק וגם בין הקהילות לבין עצמן. השביל שייסלל יחבר בין קהילות צור הדסה, בר גיורא ונס הרים והוא מיועד להולכי רגל ולרוכבי אופניים. השביל יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלויות והוא יצטרף לשביל ולמתקנים נגישים שכבר קיימים ליד מוקד מידע "בר בהר" (ליד חניון נס הרים). במוקד המידע פועל בית קפה ויש לוחות מידע על האזור, דפדפות המספרות על מסלולים ואתרים בסביבה, שביל נופי נגיש, שירותים ומים לשתייה.