רכס הרי נפתלי מתנשא מעל עמק החולה במזרחו של הגליל העליון. נחל דישון מציין את גבולו הדרומי של הרכס, ואילו נהר ליטני שבלבנון מציין את קצהו הצפוני. אגפו המערבי של הרכס, שאורכו כ-25 ק"מ ורוחבו כ-10 ק"מ, כלול בתחום לבנון. לא נותר לנו אלא להתנחם בהר שנאן שמצפון למנרה (902 מ'), הנקודה הגבוהה שברכס. הגבול בין ישראל ולבנון עובר בקו פרשת המים של הרכס. ישראל קיבלה את חלק ההר שבו הנחלים יורדים מזרחה לנהר הירדן, ובתחום לבנון נכלל חלק ההר שבו הנחלים מתנקזים לים התיכון.
העתקים גיאולוגיים צעירים הקשורים בבקע ים המלח הרימו את הרי נפתלי ויצרו באגפו המזרחי מתלול זקוף המתנשא מעל עמק החולה. שכבות הסלע נטויות מערבה, ולכן חלק ההר שנמצא בתחום אגן הניקוז של הים התיכון מתון ורחב יותר מהאגף המזרחי התלול של הרכס. הגיאולוגיה, אם כן, "גרמה" לכך שרוב שטח ההר נמצא בתחום לבנון.
בסוף שנות ה-30, בתגובה ל"ספר הלבן" הבריטי, עיבה היישוב העברי את ההתיישבות באצבע הגליל והמשיך בכך מאוחר יותר בשל שיקולים ביטחוניים. שלוש נקודות הוקמו בהרי נפתלי: מנרה ב-1943 ושנתיים אחר כך משגב עם ורמות נפתלי, היאחזויות פלמ"ח שהפכו ליישובים.
במלחמת לבנון השנייה עלו באש עצים רבים באזור כתוצאה מפגיעת קטיושות. בתום המלחמה החלה קק"ל בשיקום היער השרוף במבצע שכותרתו "מחזירים את הירוק לעיניים". במסגרת פעולות שיקום אלה סולקו עצים שנשרפו וניטעו עצים חדשים במקומם, בעיקר במדרונות שמסביב למצפה, במגוון רחב של מינים, ובהם ארזים, מיני אלונים ואלות, כליל החורש, שקד, אורן ברוטיה, אורן קנרי ואורן ירושלים.