נוסעים לדרומה של טבריה, ומרחוב הגליל, הרחוב הראשי של טבריה, עולים ברחוב הנטור לרחוב השילוח, פונים ימינה ומטפסים מיד ברחוב טולדנו המתעקל שמאלה ומטפס עד שמגיע לדרך עפר. הדרך, העבירה לכל רכב, מעפילה במרומי ההר כ-1.5 ק"מ, עד לרחבת החניה הקטנה שליד שרידי המנזר בהר ברניקי.

במאה השישית לספירה החליט הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס, מהבנאים הגדולים בהיסטוריה, לעשות מעשה גם בטבריה. הוא ציווה להקיף את העיר בחומה. הקיסר הבנאי, שבנה את כנסיית הקבר בירושלים, את כנסיית המולד בבית לחם ואת כנסיית איה סופיה המפורסמת בקונסטנטינופוליס, בנה בטבריה חומה אדירה, שגוננה על העיר במשך מאות שנים, עד בוא הצלבנים.

החומה שבנה לא רק הקיפה את בתי המגורים של טבריה, אלא גם טיפסה במדרון ההר התלול וכללה בתחומיה את הפסגה של הר ברניקי, המתנוססת ברום של כ-190 מ' מעל הכנרת. שרידי החומה, שאורכה היה כמעט 3 ק"מ, התגלו גם באזור מתחם בתי המלון שליד הטיילת ובמקומות אחרים בעיר, אך בהר ברניקי נותרו השרידים המרשימים ביותר שלה: חומה בעובי 3.2 מ', עם שרידי מגדלים שאחדים מהם השתמרו לגובה כ-5 מ'. במורדות ההר היורדים דרומה נראים גם שרידי שער, השער המערבי של טבריה הביזנטית.

מדוע השקיעו בוני חומת טבריה הביזנטית מאמצים כה אדירים בבניית חומה שכזו? ברור שלתוספת לא הייתה משמעות הגנתית מיוחדת על העיר. הסיבה לכך היא כנראה המנזר והכנסייה המיוחדים שניצבו בפסגה המזרחית שבראש ההר. מהכנסייה היה אפשר להשקיף על "ארצו של ישו" – האזור שבו פעל ישו הנוצרי, הטיף את תורתו וביצע ניסים רבים המתוארים בברית החדשה. מכאן נראים היטב כפר נחום, בית ציידה, כורזים, שפך הירדן לכנרת, כנסיית עין שבע (טבח'ה) וכורסיף למרגלות הגולן.

המבנים שבנה יוסטיניאנוס חרבו ברעש אדמה שהתחולל במקום בשנת 749 לספירה. נותרו מהם רק בור מים ממערב למבנה ויסודות של קיר מתחת למבנה מאוחר יותר.

הכנסייה זכתה לשם "כנסיית העוגן", משום שמתחת למזבח הכנסייה התגלתה אבן בזלת בדמות עוגן, שמשקלה כחצי טון. נראה כי האבן נחשבה בתקופה הביזנטית לחפץ מקודש, שנקשר בפעילותו של ישו בכנרת.

מבנה הכנסייה שנראה כיום במקום נבנה במחצית השנייה של המאה השמינית, תחת שלטון האסלאם. זו הייתה כנסייה גדולה, שאורכה עמד על 28 מ'.

הכנסייה נבנתה במתכונת של בזיליקה, כלומר היא בעלת אולם תווך ושתי סיטראות משני צדדיו. התקרה נתמכה בשני טורים של עמודים, שבעה זוגות עמודים בכל טור, ששרדו באתר יחד עם הכותרות שלהם. רצפת הכנסייה הייתה עשויה טיח לבן, ששולבו בו קטעי פסיפס. גם החצר, ממערב לפתח, הייתה מעוטרת ברצפת פסיפס בצבעים שחור ולבן. במרכז החצר נחצב בור מים ריבועי, שאסף מים מגגות המבנה. הכנסייה פעלה עד סוף התקופה הצלבנית (המאה ה-13), או עד ראשית המאה ה-14.

מכאן מומלץ לבקר ביער שווייץ, שמצפורי הנוף הרבים שבו צופים אל הכנרת. היער, שנקרא כך על שום תרומת ידידי קק"ל בשווייץ, משתרע לאורך חמישה ק"מ, בין טבריה עילית בצפון לאכסניית "פוריה" בדרום.
מומלץ להגיע גם לעין פוריה הנמצא במתלול המזרחי של הר פוריה, כקילומטר ממזרח לפוריה עילית.

מפות

1. מפת טיולים וסימון שבילים הגליל התחתון, הגלבוע והעמקים (גיליון 3).
2. מפת העיר טבריה

התאמה למוגבלים בתנועה

בחניון על שם קסטנבאום, ביער שווייץ, יש שולחנות נגישים לנכים. שבילי הגישה למרפסות התצפית ביער שווייץ נגישים

דרך הנוף של יער שווייץ

הדרך מסתעפת מכביש הגישה לאכסניית פוריה. הכביש יורד בתלילות מפוריה הישנה לכנרת (כביש 7677). מגיעים אליו מהכביש הפונה צפונה מצומת אלומות לפורייה (כביש 768), או מכיוון הכנרת, ליד חוף ברניקי. בסמוך לאכסניית פוריה פונים לפי השלט המכוון ליער שווייץ. אפשר להגיע ליער שווייץ גם מכיוון טבריה, בכביש שנפרץ כחלק מדרך הנוף מבית הספר "הר נוף" (הכניסה מכביש צומת פוריה לטבריה ליד תחנת כיבוי אש)