בשנות ה-50 שכן כאן גן אקלום העצים של ישראל. אנשי המחלקה לחקר היער של משרד החקלאות שתלו כאן כ-700 מיני עצים שנאספו מרחבי העולם ובדקו את מידת התאמתם לתנאי האקלים של ישראל ואת האפשרויות לנצלם כעצי יער.

בשנת 1986 הפעילות באילנות נפסקה והמקום ננטש. על הגן המיוחד והעצים הנהדרים שבו ריחפה סכנת כליה. קרן קימת לישראל קיבלה על עצמה את האחריות לאתר. עתה שבילים סלולים באורך של 2.5 ק"מ מובילים את המטיילים בין כ-300 מיני עצים. בתרומת ידידי קק"ל בארצות הברית הפך הגן נגיש לאנשים בעלי מגבלות גופניות, ובשנת 2015 אף זכה על כך בפרס מטעם עמותת נגישות ישראל.

ממזרח לגן הבוטני נמצא יער אילנות ובו חורשות איקליפטוס ושטחים פתוחים של קרקעות חמרה. בקרקעות החמרה פורחים בחורף ובאביב מינים רבים של פרחים. באמצע פברואר פורח כאן אירוס הארגמן, המצמיח את אחד הפרחים היפים בישראל. קק"ל העתיקה ליער עצי אלון התבור ממקומות שבהם נשקפה להם סכנה בגלל בינוי. אלון התבור היה בעבר עץ הבר הנפוץ בשרון.

שטחי החמרה הצטמצמו מאוד בעקבות תהליכי פיתוח של בנייה ותשתיות, ושביל האירוסים מעניק הזדמנות להכיר את נופי החמרה של השרון.

יער אילנות שוכן בצדו המזרחי של כביש תל אביב–חיפה "הישן" (כביש 4), בין צומת דרור לצומת השרון (צומת בית ליד), ואפשר להיכנס אליו הן מדרום הן מצפון. יש לחנות ברחבת החניה ומכאן והלאה הטיול מתנהל ברגל.

מרחבת החניה של יער אילנות נצעד בדרך כבושה מזרחה בעקבות שלט הכוונה גדול מעץ. נעבור את שער המתחם ונמשיך לצעוד לצד גדר, שמאחוריה נמצא בית אור אביבה - מרכז גמילה לנפגעי סמים ואלכוהול (משמאל). לאחר שנחלוף על פני המתחם, מעט לפני מגדל מים ישן, נפנה שמאלה בדרך כורכר שנכנסת לתוך חורשת איקליפטוס.

כדאי לעצור כאן לרגע, לפנות שמאלה ולחפש את האזוביון הדגול, שיח קטן ועדין הפורח בחודש מארס. הפרחים הסגולים שלו זעירים ופורחים בתפרחת צפופה שבראשה "דגל" – עלים סגולים ובולטים. לעלי האזוביון יש ריח נעים המזכיר לָבֶנְדֶר. אכן, ממין אחר של אזוביון מפיקים את הריח הבשום הזה.

אחרי כ-200 מ' נגיע לצומת שבילים. אנו נמשיך היישר לפנים (נשוב לכאן בשביל שמגיע מימין). הדרך נמשכת בחורשת האיקליפטוסים עוד כ-500 מ' (גם בחלק החורשה שמשמאל צומחים אירוסים) ומגיעה לצומת המתפצל לארבע דרכים. כאן, מימין למפגש הדרכים, נגלה את שביל האירוסים. אי אפשר להתבלבל. שביל ששוליו תחומים בכבלים מראה בדיוק את הדרך. אנא הישארו על השביל כדי שלא לפגוע בפריחה.

הצמח השולט בשטח הפתוח הוא חילף החולות, הניכר בעליו הארוכים. שולי העלים חדים כסכין ומכאן שמו (חַלָּף/חליף הוא סכין לשחיטה). צמח זה, בן למשפחת הדגניים, מעדיף קרקעות חמרה קלות. בעבר הוא סימן את השטחים הטובים לנטיעת הדרים. מבין הצמחים העשבוניים בולטים עצי אלון תבור צעירים יחסית שלא הגיעו לשיא גודלם.

נסו לחפש תוך כדי התקדמות בשביל כמה מהצמחים האופייניים לקרקעות החמרה ובהם בן חצב יקינתוני המצמיח עמוד פריחה גבוה ופרחים תכולים; תורמוס ארץ ישראל – צמח בעל פרחים פרפרניים בצבע קרם הצומח רק בקרקעות החמרה של מישור החוף ולא בשום מקום אחר בעולם; ושום תל אביב, מין בלעדי נוסף למישור החוף שלנו הניכר בתפרחת סגולה.

הצמח הבולט ביותר הוא אירוס הארגמן – גם הוא אנדמי לקרקעות החמרה של מישור החוף של ארץ ישראל. הצמח צומח בקרקעות חמרה קלות של השרון ופלשת. זהו צמח בעל פרח גדול ומפואר המורכב משישה עלי עטיף ארגמניים, שלושה פנימיים זקופים ושלושה חיצוניים, מכופפים כלפי חוץ. עלי העטיף החיצוניים הם בעלי כתם כהה במרכזם שממנו צומחות שערות צהובות. לעתים רחוקות אפשר למצוא פרחים בעלי גוון צהבהב.
אירוס הארגמן מתרבה לא רק מזרעים אלא גם מקני השורש שלו, ולכן בדרך כלל רואים אותו בקבוצות. יש להניח שלכל קבוצה צפופה של פרחים היה אב משותף. מידע נוסף על הצמחייה המיוחדת ביער אילנות מחכה לכם באתר צמח השדה.

השביל מתעקל, חוצה דרך עפר ונכנס לחורשת האיקליפטוס שבה כבר היינו, הפעם מצדה המזרחי. כאן אנו פוגשים קטע חמרה בעל צבע אדום עז. ייתכן שהקרקע כאן חרסיתית יותר. לא נמצא כאן את חילף החולות. במקומו נקבל שיחי קידה שעירה – שיחים קוצניים בעלי פריחה צהובה מרהיבה ושיחים של לוטם מרווני הפורחים בפרחים לבנים ובמרכזם אבקנים צהובים.
מכאן לא נותרו לנו אלא כמה צעדים כדי להגיע לצומת השבילים שהזכרנו קודם ומכאן נשוב על עקבותינו בדרך הכבושה חזרה לחניון שביער אילנות.

כתיבה, צילומים ומפה: יעקב שקולניק
תאריך פרסום: 10.2.2016