ח'ירבת עבאס
שרידים דלים של מבני אבן, עצי זית וכמה בורות מים מציינים את מקומה של ח'ירבת עבאס. אדמות החורבה היו שייכות למשפחת האפנדי עבדול האדי, שישב בשכם. החורבה נקראת על שמו של עבאס כבהא, שעבד בשטח כאריס של האפנדי, עיבד את אדמותיו ורעה את צאנו. בשנת 1948, כאשר אנשי ח'ירבת עבאס חששו לביטחונם, הם עזבו את המקום ועברו לאום אל קוטוף ולברטעה.
מגדל צופי האש
מגדל זה הוא חוליה ברשת מגדלים של צופי האש שמציבה קק"ל ביערותיה. המגדלים מוצבים במקומות רמים, החולשים היטב על סביבתם. בקיץ מאיישים אותם צופים הסוקרים כל העת את השטח ומזעיקים את כוחות הכיבוי במקרה של חשד לפריצת אש. ראש המגדל מתנשא 168 מ' מעל פני הים במקום הידוע בפי תושבי הסביבה בשם אבו זיע'אן (זיע'אן בערבית הוא שמה של הציפור קאק, הנפוצה באזור). המגדל ניצב כאן מאז ראשית שנות ה־90 והוא חולש על החלק המערבי של יער עירון, יער מצר ושמורת עין ארובות. משיקולי בטיחות, העלייה לראש המגדל מותרת לעובדי קק"ל בלבד.
עצי האביונים
בח'ירבת אל־חפור לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות ובשטח נראים רק גלי אבנים ובורות מים. במקום הזה, כמה צעדים מהכניסה למחצבת ורד, נטעו יערני קק"ל לפני עשרות שנים יער של אורנים וברושים. ביניהם צומחים פה ושם אלוני תבור בעלי גזעים מרשימים, מהגדולים והיפים בארצנו. כתוספת, יש גם כמה עצי חרוב קשישים. העצים היפים האלה מככבים בסדרת ילדים "שתולים", שהפיקה החטיבה לחינוך של קק"ל.
יפה עשו היערנים שהותירו את עצי אלון התבור האלה על עומדם. ראשית, הם שימרו כמה מהעצים היפים בארצנו. שנית, הם מילטו את עצמם מצרה גדולה. בעבר, לפני עידן המכונית, העניקו העצים האלה מחסה למי ששירך את דרכו בוואדי עארה, או בדרך הישנה שעלתה לברטעה ולקפין. כך, מכל מקום, זכר חמד ג'מיל קבהה אבו נשד, מזקני הכפר הסמוך אום אל קוטוף. סלם אחמד הרשה אבו ווג'י, שהיה שומר יערות בקק"ל, מספר שעצי האלון בח'ירבת עבאס נקראים שג'ראת אל-פקיר (עצי האביונים הקדושים). בעצים אלה נקשרו אמונות בדבר סגולות מרפא שבהם ניחנו. תושבי הסביבה נהגו לקחת עפר מתחת לעצים אלה ולשרוף אותו. התוצר שימש תרופה עממית נגד כלבת, מחלה שבעבר הייתה חשוכת מרפא.
בדרך כלל עצים קדושים שואבים את קדושתם מאנשי מופת שבצד קברם הם צומחים. אבל לעתים נגזרת קדושתם של עצים מהמסורות שבקרבם חיים שדים. באלוני התבור של ח'ירבת חפור, כך האמינו תושבי הסביבה, חיים שדים. לא סתם שדים רכרוכיים, אלא שדים מסוכנים ממש. לפיכך, אוי לו לפוגע בעצים אלה. השדים המסתתרים בהם יתנפלו על הפוגע בהזדמנות הראשונה שתיקרה בדרכם ויכלו בו את זעמם.
עידו רסיס, איש קק"ל, שמע מקבלן כריתה סיפור הקשור בעצים האלה. "באחד הימים נקראתי להעתיק עץ אלון תבור מהעצים שבח'ירבת עבאס", סיפר אותו אדם. "לצורך העתקתו נזקקתי למשאית מנוף שתעביר את העץ ממקומו. פניתי לתושבי האזור לעזרה, אולם כולם סרבו לבקשתי, למרות סכומי הכסף הגדולים שהצעתי להם. בצר לי פניתי לבעל משאית מירושלים. אותו אדם לא הכיר את העצים האלה ועל כן לא ידע שאסור לכרות אותם. הוא כרת עץ אחד ולאחר שסיים את מלאכתו חזר שמח וטוב לב לירושלים, אלא שבדרך התהפך עם משאיתו".
ואנחנו אומרים, לפני שאתם עוקרים עץ, בררו היטב עם מי יש לכם עסק. או מוטב, אל תעקרו עצים בכלל. למה לכם? היו בטוחים שלכל עץ יש שד משלו.
חניון יער עירון
חניון יער עירון נמצא מחוץ למסלולים הרגליים, ליד הכניסה למחצבת ורד. זהו חניון ארוך, מקביל לכביש 65. לאורך כחצי קילומטר הציבה קק"ל כמה מקבצי שולחנות פיקניק ובהם שולחנות נגישים. החניון נהנה משילוב של עצי יער נטועים ועצי בר. בקצה החניון יש שולחן אבן שנמצא בצל עץ מרשים של אלון התבור.
גישה לחניון: כ-800 מ' ממזרח למרכז מחלף עירון (כביש 65) פונים דרומה לפי השילוט המכוון למחצבת ורד. כדי להגיע לחניון יש לפנות מיד שמאלה, אך בשל מחסום הפרדה בכביש יש להמשיך לכיוון המחצבה, לפנות לאחור במקום בטוח ולשוב לפנייה (ווייז: יער עירון).
תצפית הר אמיר
תצפית הר אמיר מעניקה מבט יפה על חלקים ניכרים מיער עירון ועל היישוב חריש. אבל זה עוד כלום. העמדה של התצפית במדרון המערבי של רכס הר אמיר, גבוה מעל נחל נרבתא ועמק נחל עירון (ואדי ערה), עושה את המקום לנקודת תצפית נהדרת. מכאן נראים היטב פסגות השומרון שליד שכם ומרחבי מישור החוף שבין גוש דן עד חוף הכרמל.
קק"ל הציבה באתר שולחנות פיקניק ושלט פנורמי ובעזרתו אפשר לזהות חלק ניכר מהמראות של המצפור. בינתיים העצים הצעירים אינם מטילים צל רב, אך כאשר יגדלו המצב ישתפר. המצפור משמש נקודת יציאה למסלול טיול רגלי לקניון הנמרים וליער אום ריחן (מסלול זה עובר בחלקו מעבר לקו הירוק).
גישה: פונים מכביש נחל עירון (כביש 65) לכיוון קציר ומעט לפני היישוב מגלים מימין חניון קק"ל ופרגולת תצפית. האתר נגיש לאנשים עם מוגבלות.