שביל הגולן יורד מהפסגה צפונה, עובר בין מטעי הנשירים של הדרוזים מצפון הגולן ומגיע לאחר כשני ק"מ לשולי יער אודם (יער מסעדה). זהו יער נפלא, שריד ליער ענק שכיסה את צפון הגולן. הצ'רקסים שבאו לגולן במאה ה-19 התפרנסו, בין השאר, מכריתת עצים ומכירתם, דבר שצמצם את ממדיו של היער הגדול. מאוחר יותר ניצל הצבא הסורי את חלקו המערבי של היער כמסווה למתקניו, ולכן אסר על הפגיעה בו. בכך, תרמו הסורים תרומה לשיפור מצבו של היער.
יער אודם הוא יער מיוחד בישראל, בזכות צירוף של כמה גורמים. היער צומח על אדמת בזלת, זוכה לכמויות משקעים נכבדות (עד 1,000 מילימטרים בשנה) והוא מרוחק יחסית מהשפעת הים. הוסיפו לכך את העובדה שהיער מכוסה שלג כמה שבועות בשנה, והרי לכם שמורת טבע שאין דומה לה בישראל.
השביל מציע כמה מאות מטרים של הליכה ביער (לכו בזהירות. הקרקע אבנונית). בחורף מרשרשים מתחת לרגליים עלי השלכת הגדולים והמפורצים של עצי אלון התולע, ומעניקים תחושה של יער אירופי. מסייעים לכך גם המטפסים הרבים, ובהם יערה איטלקית וקיסוסית קוצנית. יער אודם הוא אחד מאותם מקומות נדירים שבהם אלון התולע גר בשכנות טובה עם האלון המצוי, עץ ירוק-עד, בעל עלים קטנים ששוליהם קוצניים. אליהם מצטרפים עצים נשירים אחרים כגון אלה ארצישראלית, לבנה רפואי, עוזרר קוצני והעוזרר החד-גלעיני הנדיר. בחודש ינואר, בעיצומו של החורף, פורחת כאן הרקפת היוונית. המראה שלה מרהיב במיוחד כאשר היער מכוסה שלג. יש כאן צמחי פרחים יפים אחרים כגון הסחלב בן חורש רחב עלים (מאי), שנק החורש (אפריל), שפע מטפסים ומגוון אדיר של פטריות.
כשהשביל יוצא אל קרחת היער, לא נותר אלא לפנות שמאלה ולצעוד כמה דקות אל נקודת הסיום, במפגש עם כביש 98.