מהר טייסים לעין טייסים

נקודת מוצא:
הר טייסים. הר טייסים שוכן לצד כביש צומת אשתאול–צובה (כביש 395). הכניסה להר כקילומטר ממזרח למושב רמת רזיאל, בין סימני ק"מ 10-9. 

נקודת סיום:
עין טייסים. מהכניסה להר טייסים ממשיכים כ-4 ק"מ מזרחה בכביש 395. מול הכניסה לקיבוץ צובה מסתעפת דרך עפר מסומנת ירוק. הדרך זרועה אבנים, אך עבירה לרכב פרטי, ומגיעה לאחר 2.9 ק"מ לרחבת החניה של עין טייסים. מהרחבה יש לצעוד כ־150 מ' עד למעיין. 

אזהרות:
1. בשל תלילות השביל, אין לצעוד בו מיד לאחר הגשם מחשש להחלקה. יש לחכות לפחות ליום אחד של שמש לפני שיוצאים לדרך.
2. הביקור בעין טייסים אסור בעונת הייחום של היחמורים, בין תחילת אוגוסט לסוף אוקטובר. ניתן להתעדכן בתאריכים המדויקים באתר האינטרנט של רשות הטבע והגנים.

אורך המסלול: קילומטר.  

משך הטיול: שעה במורד, שעה וחצי במעלה. 

מסלול הטיול, מסומן בסימון שבילים שחור, מתחיל ברחבת החניה של שמורת הר טייסים. השביל עובר רחבה מרוצפת גדולה ומגיע בין עצי חורש לצינור מים גדול. צועדים כמה צעדים לאורך הצינור ויורדים לדרך עפר מסומנת אדום. אנו נמצאים בראש מדרגה בולטת המעניקה מבט מרהיב על הנוף. חוצים את הדרך. מכאן נעשה השביל תלול והוא מתגבר על קטע ממנו בעזרת יתדות אחיזה הקבועות בסלע ומגיע לדרך עפר רחבה, מסומנת בסימון שבילים כחול.

הסימון מראה להמשיך היישר לפנים, אך כדאי לצעוד כ־10 מ' ימינה ולרדת במדרון תלול בעזרת מעקה מתכת. אחר כך השיפוע מתמתן וההליכה בין טרסות ועצי יער עד למעיין נוחה יותר. מהמעיין יש לצעוד בשביל "השחור" כ־150 מ' לדרך מסומנת ירוק, נקודת הסיום של הטיול.

הר טייסים

הר טייסים הוא שמורת טבע השוכנת בלב הרי ירושלים. פסגת ההר מתנשאת 795 מ' מטר מעל פני הים. סמוך לרחבת החניה הגדולה ניצב גלעד לזכרם של טייסי חיל האוויר שנהרגו בהרי ירושלים בקרבות מלחמת העצמאות. הסיבה לבחירת המקום כאתר הנצחה היא שבמלחמת העצמאות התרסק בסביבה מטוס של חיל האוויר. חלקים מהמטוס מונחים במקום כאנדרטה.

ההר משמש אתר הנצחה מרכזי לחללי חיל האוויר. שמות ההרוגים מונצחים על עמודים בני ארבע צלעות, בהתאם למועדי נפילתם. כל עמוד ניצב ברחבה משלו ומולו ספסל שנועד להתייחדות עם החללים. שתי תחנות שמע מעניקות הסבר על המקום.

בחלקו הדרומי-מערבי של ההר נמצאת נקודת תצפית מרהיבה על הנפתולים הנהדרים של נחל שורק ועל מרחבי הרי ירושלים. אפשר לזהות מכאן מקומות כגון המסרק, רמת רזיאל, נס הרים, אורה, יער עמינדב ויד קנדי, נחל קטלב והר גיורה עם קבר שיח' מרזוק. ממרחק רב יותר נראים יישובי גוש עציון, חוסאן, בתיר, הר גילה ואל-חאדר. חגיגה לעיניים.

בפסגת ההר נמצאים שרידי חורבה הנקראת ח'ירבת אל-אכראד (חורבת הכורדים). מדרום לאנדרטה יש מצפור נוף קטן הצופה לנחל שורק, לדרום הרי ירושלים, להרי חברון ולגבעות השפלה. בסוף החורף (מארס-אפריל) פורחים יותר מעשרה מיני סחלבים בשמורה. השכיחים שבהם הם דבורנית הקטיפה, סחלב שלוש השיניים, סחלב פרפרני ובן סחלב צריפי.

במפנה הצפוני של ההר, צמוד לכביש המחבר בין רמת רזיאל לצובה, נמצא ריכוז מרשים של עצי קטלב, הניכרים בגזעיהם האדומים. עץ הקטלב הגדול המפורסם, הצומח לצד הרחבה המרוצפת שממזרח לאנדרטת המטוס, נחלש בשנים האחרונות. אחדים מענפיו הרבים מתו, אך אחרים צמחו במקומם, ובינתיים העץ מחזיק מעמד.

עין טייסים

עין טייסים הוא מעיין שכבה קטן שנמצא ביער סטף. שמו המקורי הוא עין אל-ג'וז, שפירושו מעיין האגוז, על שם אגוז המלך הגדול שצמח לידו. בעבר נודע המעיין גם בשם עין אל-ג'דידה (המעיין החדש). שמו העברי נגזר מההר שבמדרונו הוא נובע.

המעיין נובע מתוך מערה קטנה ובה נקבה חצובה, שנועדה להגדיל את שטח פני השכבה נושאת המים ולהגביר בכך את שפיעת המעיין. הנקבה מסתיימת בפתח מקושת, בנוי אבנים מהוקצעות.

מי המעיין נאספים לבריכה ריבועית קטנה ועומקם מעט יותר מחצי מטר. בעבר הזינו מי המעיין את הטרסות החקלאיות המצויות במורד, ובמקום יש שרידי חווה חקלאית וטרסות חקלאיות שעליהן עדיין גדלים עצי שקד ולימון. רשות הטבע והגנים שיקמה את האתר. אפשר לנסוע ברכב פרטי מעין טייסים לנחל רפאים ולצאת לכביש עין כרם–בר גיורא (כביש 386).

סיפור המטוס

בתחילת מאי 1948, כמה ימים לפני ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, ניסו הכוחות העבריים לפרוץ את הדרך לירושלים. כדי להגביר את הלחץ על הכוחות הערביים, הוחלט להפציץ את עמדותיהם באזור בית מחסיר (כיום בית מאיר), החולש על הדרך. ב-9 במאי נשלח מטוס להפציץ את האזור, אך מזג אוויר קשה מנע מצוותו לבצע את המשימה. מטוס שנשלח כמה שעות אחר כך שב גם הוא כלעומת שבא.

למחרת יצא המטוס ליעדו. זה היה מטוס מדגם נורסמן, שהגיע לארץ מאיטליה כשבוע קודם לכן, לאחר שתוקנה בו תקלה של נזילת דלק. המטוס הקל, שכנפיו היו עשויות עץ, טס מאיטליה לשדה דב במשך 11 שעות וחצי, וכשהגיע, הוכן בבהילות למשימתו הראשונה – הטלת אספקה ותחמושת ליישובי גוש עציון הנצורים.

קברניט המטוס היה יריב שיינבאום, לשעבר טייס בחיל האוויר המלכותי הבריטי. טייס המשנה היה דניאל בוקשטיין, מפקד שדה דב באותם ימים, והאנשים האחרים בצוות היו האלחוטאי שלמה כהן ושלושה אנשי חימוש – צבי שוסטרמן, יצחק שקלנביץ' ושלמה רוטשטיין.

כאשר הגיע המטוס לסביבות הרי ירושלים התקבלה ממנו הודעה אחרונה ולאחריה נותק עמו הקשר, והוא נעלם יחד עם אנשי הצוות בהרים. איש איננו יודע מדוע המטוס התרסק. ייתכן שקרתה במטוס תקלה, או שמזג אוויר גרוע גרם להתרסקותו. ה"פצצה" של המטוס היתה חבית מלאה ב-200 ק"ג חומר נפץ. ייתכן שבעת הטלת החבית הסתחרר המטוס וצלל אל מדרון ההר.

במהומת הקרבות לא היה זמן לחפש את שרידי המטוס. איסר חלמיש, שהיה קצין המודיעין של הגדוד השישי של הפלמ"ח, כתב שאחמד סאמח אל ח'אלדי, שהיה מנהל בית היתומים בדיר עמר (כיום איתנים), גילה לו לאחר כיבוש הכפר שראה מטוס מתרסק ליד סאריס (שורש). בעקבות המידע הזה התגלו שרידי המטוס. תושבי המקום אף הוליכו את המחפשים אל מערה שבה נטמנו גופות הרוגי ההתרסקות. מנוע המטוס, שנותר כמעט שלם, הוא שמוצב כיום כאנדרטה בהר טייסים. 

הצומח בשמורת הר טייסים

באוגוסט 2021 פרצה שרפת ענק בהרי ירושלים ומרבית השמורה עלתה באש. מעניין מאוד לראות את התחדשות עצי החורש הטבעי מניצנים רדומים שנמצאים בצוואר השורש והאש אינה יכולה להם. החורש משתרע על רוב שטח השמורה. העץ השולט הוא אלון מצוי ומלווים אותו אלה ארץ ישראלית, אשחר ארץ ישראלי, קידה שעירה והמטפסים קיסוסית קוצנית, יערה איטלקית, פואה מצויה, זלזלת הקנוקנות ופרסיון גדול. במקומות שבהם נחשפת שכבת חוואר צומחים עצי קטלב מצוי.

בשטחי החוואר שבהר מתפתחת קרקע צהובה, המאופיינת במינים רבים של שיחים ובני שיח ובהם אלת המסטיק, קורנית מקורקפת, לוטם מרווני, צמרנית הסלעים, קידה שעירה, צתרנית משובלת, געדה מצויה, לוטמית דביקה ולוטמית ערבית. צמחיית הבתה בהר טייסים ידועה בריבוי מינים ממשפחת הסחלביים: סחלבן החורש, סחלב הגליל, סחלב פרפרני, סחלב אנטולי, סחלב שלוש-שיניים, בן-סחלב מצוי, שפתן מצוי, דבורנית צהובה, דבורנית שחומה, דבורנית כחלחלה, דבורנית דינסמור, דבורנית הקטיפה, דבורנית נאה ושנק החורש.

ליד מגרשי החניה ניטעו מאות שתילים של עצי בר המאפיינים את החורש הים תיכוני ובהם אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית, עוזרר קוצני, חרוב מצוי, מורן החורש, ער אציל ואלון תולע.

יחמור פרסי

היחמור הפרסי (Dama mesopotamica) הוא אחד ממיני האיילים. שמו העברי נגזר מצבע פרוות הקיץ האדמדמה שלו, שכן "חֶמֶר" היא מילה עברית עתיקה שפירושה יין, ומשל לצבע אדום. בעבר היה היחמור הפרסי נפוץ במרחב שבין אירן לארץ ישראל. שמו אף נזכר במקרא ברשימת בעלי החיים הטהורים המותרים לאכילה: "איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר" (דברים יד 5).

היחמור ניצוד במהלך ההיסטוריה ללא רחמים. במחצית הראשונה של המאה ה־20 הוא נחשב לבעל חיים שנכחד מן העולם לגמרי. בשנת 1956 התגלתה במקרה אוכלוסייה קטנה של יחמורים, כשני תריסרים במספר, שמצאו איכשהו מקלט בין העצים שצמחו בגדות הנהרות דז וקרחה, בדרום מערב אירן. הבשורה הדהימה את אנשי שמירת הטבע בעולם, והם התגייסו להצלת היחמור מאבדון. זוג יחמורים שנלכד באירן והועבר לגן חיות בגרמניה והיה בסיס לגרעין רבייה בשבי.

בשנת 1978 הצטרפה רשות הטבע והגנים למאמץ הבינלאומי והקימה בשמורת חי-בר כרמל גרעין רבייה של היחמור הפרסי. "מייסדי" גרעין הרבייה היו שני זוגות שהובאו מגן החיות בגרמניה וארבע נקבות שהובאו מאירן. היחמורים מאירן עלו ארצה לאחר מסע הרפתקאות יוצא דופן, שהתרחש בימי המהומה של ראשית המהפכה האסלאמית. מייק וון חרייבנברוק, שהיה אחראי על החי-בר באותם ימים, גילה תושייה רבה והוביל את היחמורים מאזור הים הכספי לטהרן, כשהוא מצרף אותם ברגע האחרון למטוס אל-על האחרון שיצא לישראל.

גרעין הרבייה התפתח היטב ויחמורים אלה העמידו צאצאים לרוב. בשנות ה־90 החלה רשות הטבע והגנים לשחרר יחמורים לטבע באזור נחל כזיב ומאוחר יותר בנחל שורק.

חניון לילה

קק"ל הכשירה ליד עין טייסים רחבה המיועדת ללינת שטח. חניון הלילה נמצא לצד דרך העפר המסומנת אדום שיוצאת מצובה ומגיעה לעין טייסים, כ-800 מ' מעין טייסים, במורד הדרך. בחניון אין שירותים כלשהם ומטרתו לאפשר למטיילים ללון בשטח מבלי להפריע לבעלי חיים הזקוקים למים של עין טייסים. אנא שמרו על הניקיון.