משער הגיא נוסעים לבית שמש (כביש 38). מעט לפני הכניסה לבית שמש פונים מזרחה (שמאלה) בכביש החדש העוקף את בית שמש (כביש 3855). נוסעים כ-2 ק"מ ופונים שמאלה בכביש העולה למערת הנטיפים (כביש 3866). מעפילים בכביש כ-6 ק"מ, עד לצומת צ'אלנג'ר (שמאלה – מערת הנטיפים, ימינה – נס הרים). בדיוק בצומת ממשיכים היישר לפנים בדרך העולה למגדל התצפית בהר יעלה. נוסעים כ-350 מ' וחונים למרגלות מגדל התצפית של קק"ל.

בראש הר יעלה, המתנשא 750 מ' מעל פני הים, ניצב מגדל תצפית של קק"ל, המשמש בקיץ את צופי האש המתריעים מפני שריפות (אין לעלות למגדל מטעמי בטיחות). ההר ניצב זקוף בקו הרכסים המערבי של הרי ירושלים, ולכן הוא מעניק תצפית מרהיבה לעבר שפלת יהודה ומישור החוף. ביום חורף בהיר ניתן להבחין במגדלים הגבוהים של תל אביב.

במקום נראים שרידי הכפר הקטן דיר אל-הווא (בערבית – מנזר הרוחות). יש להניח שבגלל מיקומו ההר אכן היה חשוף לרוחות מערביות. המקום נכבש במלחמת העצמאות, ב-21 באוקטובר 1948, במסגרת מבצע "ההר". אחרי מלחמת העצמאות קמה כאן מעברה, שבה התיישבו עולים מכורדיסטאן. הם עברו בשנת 1953 למושב נס הרים.

סמוך למגדל התצפית יוצא שביל מסומן ירוק. השביל עובר ביער נטע אדם מעורב בעצי חורש ים-תיכוני. לאחר כ-200 מ' השביל הירוק מגיע לדרך עפר מסומנת כחול. משמאל נראית חוות יערן, שבה מייצרים גבינות עזים מחלב העדר שמגדלים במקום.

אנו נפנה ימינה ונצעד בדרך הכחולה כ-400 מ', עד למפגש עם דרך מסומנת שחור ולידה שולחן פיקניק שקק"ל הציבה. כדאי לזכור את המקום הזה. לכאן נשוב בסוף מסענו כדי לחזור לרכב.

עכשיו אנחנו בטבע. אנו צועדים בלב חורש טבעי, שבו שולט האלון המצוי ומלווים אותו כל הנציגים הקבועים של החורש שלנו ובהם אלה ארצישראלית, עוזרר קוצני וקטלב מצוי. במקום התחוללה שריפה לפני כמה שנים וחלק מתוצאותיה הן טרסות מכוסות בשיחי לוטם, המתנפלים בתאווה על כל חלקה שהאש פינתה.

כך צועדים בניחותא 2.5 ק"מ כדי לחלוף על פני שביל מסומן כחול, שיורד בתלילות צפונה (שמאלה) בכיוון נחל שורק, ולהגיע למרגלות ח'ירבת טורה. זה הרגע להתעורר, כי מסלולנו ממשיך עוד כ-400 מ', עד למקום שבו יורד צפונה (שמאלה) שביל מסומן ירוק, תלול מאוד גם הוא. כאן נרד.

השביל הירוק תלול מאוד. יש לצעוד בזהירות ובאיטיות ואם חשים בחוסר ביטחון, לרדת קטעים תלולים במיוחד תוך כדי ישיבה. עצי זית ושקד ואף שרידי בתים מעידים על קרבתם של שרידי הכפר הקטן דיר א-שיח'.
לאחר כ-600 מ' אנו פוגשים שוב שביל שחור, שפונה שמאלה. אנו נשוב אליו אחרי שנמשיך בשביל הירוק עוד כ-150 מ' כדי לנוח מעט בצל קורתו של שיח' באדר, מתחם מרשים מוקף גדר אבן והמבנה היחיד ששרד מן הכפר.

הכניסה למתחם נמצאת באגף הדרומי שלו. יורדים בגרם מדרגות לחצר גדולה. מצד שמאל, צמוד לקיר המתחם, נראה קמרון שנשען על ארבע אומנות. בלב החצר נמצא בור מים, סתום ברובו. מימין – מבנה רבוע מוקף כיפה גדולה. בקיר המזרחי (פחות או יותר) נמצא המח'ראב – גומחת התפילה המכוונת למכה, ולידה מצבת קבר. בחלקו האחורי של אולם התפילה יש חלל קטן נוסף. מהחצר יש כניסה למבנה נוסף, קטן יותר, מכוסה גם הוא בכיפה, ובו שרידי קברים.

על פי המסורת המקומית, שיח' באדר היה דרוויש שהגיע לירושלים. בתו סית בדריה, קדושה שנודעה ביכולתה להוריד גשם, מתה עליו (היא קבורה בשכונת שרפאת בירושלים). לאחר מותה עבר שיח' באדר לנחל שורק והתגורר במערה. משהחזיר גם שיח' באדר את נשמתו לבוראו, הפך קברו למקום עלייה לקבר והכפר שהתפתח סביבו נקרא דיר א-שיח'.

המקום יפה מאוד, רק חבל שמטיילים חסרי נימוס משאירים בו לכלוך רב. אולי יקבל על עצמו חוג סיור של קק"ל את המשימה וינקה את המקום, שמטיילים רבים פוקדים אותו?

מדיר א-שיח' נשוב 150 מ' כלעומת שבאנו לשביל השחור ונצעד בו מערבה. לאחר כחצי ק"מ של צעידה בין עצי הבוסתן והחורש מפנה סימון "שקוף" ימינה כדי לצעוד כמה צעדים בתוך החורש ולהגיע למערה קטנה שבה נבע בעבר מעיין הכפר. בימינו, ימי דור חוטא, המעיין בדרך כלל מכזב. נשוב לשביל השחור ונצעד כ-350 מ' הלאה משם. אנו נמצאים באוכף שמצפון לו מתנשאת גבעה מחודדת, נבדלת היטב מסביבתה. זוהי חורבת טורה וכדאי לעלות לראשה, המורם כ-70 מ' מעל לשבילנו, ולגלות את שרידיה של מצודה מימי בית שני. חפיר עמוק, כיום מכוסה בצמחייה, הגן על המצודה מכיוון האוכף, שבו נמצאת דרך הגישה היחידה לפסגה.

במדרונות הגבעה, סמוך לפסגה, אותרו שישה מאגרי מים גדולים חצובים בסלע ומטויחים. אופי הבנייה, מאגרי המים הגדולים והמיקום המבודד והמוגן, הצופה למרחקים ובעיקר על מבואותיה של ירושלים, רומזים שחורבה זו הייתה מצודה ממלכתית. הנתונים הארכאולוגיים והטופוגרפיים מאפשרים לכלול את האתר בקבוצת המצודות והמבצרים שנבנו בתקופה החשמונאית וההרודיאנית ביהודה, בשומרון ובעבר הירדן. חרסים שנלקטו במקום מעידים כי המקום היה מיושב גם בתקופת המקרא וגם בתקופה הרומית (המאוחרת לתקופה החשמונאית).

יש המזהים את המקום עם "טור שמעון", הוא הר (מבצר) שמעון, מצודה שייתכן כי נבנתה על ידי שמעון החשמונאי או על ידי יוחנן הורקנוס לכבוד אביו שמעון. המקום נקרא בעבר בפי תושבי המקום בשני שמות. אחד מהם הוא ח'ירבת סמוניה, שם המזכיר באופן מפורש את השם שמעון. השם האחר של המקום, ח'ירבת טנטורה, נגזר אולי מצורתו המזכירה כובע מחודד (בערבית – טנטורה), אך ייתכן שהוא משמר את המילה הארמית טור (הר).

אנו יודעים ששמעון החשמונאי, בנו של מתתיהו, הרחיב את גבולותיה של יהודה במערב וביצר ערים בתחומה. ייתכן שזהו אחד מביצוריו. מקום בשם טור שמעון נזכר באגדות החורבן בתלמוד הירושלמי (תענית ד', ח' [סט ע"א]) ובמדרש איכה רבה (ב', ד') בקשר לחורבן שפקד את האזור במרד בר כוכבא.

חז"ל מצאו את העילה לאסונה של טור שמעון: "טור שמעון היה מוציא שלוש מאות חביות (כלי קיבול ללחם עבור המלקטים בשדות); ולמה חרב? [...] אמר רב הונא: משום שהיו משחקים בכדור". והם אפילו לא העלו על דעתם שאפשר לשחק בכדור גם בשבת...

הדרך חזרה להר יעלה חושפת את הנופים המרהיבים של נחל שורק, על נפתוליו המרהיבים ומסילת הברזל העולה לירושלים. מספר עצי הקטלב, בעלי קליפת הגזע האדומה, מרקיע שחקים. המעלה מתון יחסית. 1.5 ק"מ מאוכף חורבת טורה השביל עובר למרגלות מצוק מרשים, באזור עטור חורש מפותח.

לקראת סוף הדרך השביל נעשה תלול יותר. עקלתון קצר והנה אנו שוב ליד שולחן הפיקניק של קק"ל, במפגש עם הדרך המסומנת כחול. עתה כל שנותר לעשות הוא לצעוד כ-200 מ' בדרך הכחולה, לפנות שמאלה בשביל המסומן ירוק ותוך כמה צעדים להגיע למרגלות מגדל התצפית של קק"ל בפסגת הר יעלה.

מפת טיולים וסימון שבילים
פרוזדור ירושלים (גיליון מס' 9).

אורך המסלול
כ-9 ק"מ. המסלול מעגלי.

ציוד מיוחד
נעלי הליכה שלסוליותיהן כושר אחיזה טוב. מומלץ להיעזר במקלות הליכה.

אזהרות
1. המסלול המלא המתואר ברשימה זו מתאים למיטיבי לכת בלבד, שיכולים להתגבר על מורד תלול.
2. אין לטייל במסלול בעת גשם או מיד לאחר הגשם מחשש להחלקה.

מוקד מידע נס הרים
במוקד המידע, השוכן כ-4.5 ק"מ ממזרח לכניסה להר יעלה (כביש 3866), תמצאו תצוגת קבע עם מידע על הפארק, עם דפדפות מסלולים ועם שירותים ואת בית הקפה "בר בהר". משך טיול זה כ-3-2 שעות.

אפשרות לטיול משפחות
במקום לרדת לדאר א-שיח' אפשר להמשיך בשביל השחור העליון עוד כ-2 ק"מ ולסיים את הטיול במוקד מידע נס הרים ("בר בהר"). במקרה זה יש להקפיץ רכב לסוף המסלול.