נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899). אחרי כ-4 ק"מ, מעט לפני מושב יערה, פונים צפונה בכביש המעפיל בעיקולים חדים לעבר קיבוץ אדמית (כביש 8993). הכניסה לפארק אדמית נמצאת בראש הרמה, כ-4 ק"מ מהצומת, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית.

קק"ל החלה בנטיעת יער אדמית בשנות ה-50 של המאה ה-20. בלב הפארק נמצאת חורבת אדמית (ח'ירבת אִדְמִית), שנמצאו בה שרידי התיישבות מתקופת הברונזה הקדומה (האלף השלישי לפנה"ס) ואילך, עד שלהי התקופה העות'מנית.

בחורבת אדמית, כמו בעראמשה ובחורבת עירב (ח'ירבת עִרְבִּין), התגוררו בעבר בני שבט ערב אל-עראמשה. לאחר שהועברו לכפר ערב אל-עראמשה, השוכן לא הרחק מאדמית, החל אט-אט מצבו של המקום להידרדר, והוא סבל מרעיית יתר של עיזים, מכריתת עצי החורש, משריפות ומגרוטאות שהושלכו בו.

בשנת 1995 החלה קק"ל להפוך את השטח שמסביב לחורבה לפארק. במעגל החיצון של הפארק נטעה קק"ל עצי יער – עצים מחטניים ועצי חורש ים-תיכוני. במדרונות חורבת אדמית שוחזרה מערכת של חקלאות מסורתית, ובלב הפארק, אזור המשתרע על פני כ-700 דונם, הקימה קק"ל חניון נופש גדול ובו מבנה שירותים וברזים למי שתייה. מהחניון, המכונה חניונוף, יוצאים שבילי טיול למצפורים ולמערת קשת. בשנת 2006 הוסיפה קק"ל חניוני נופש ומצפור לזכרו של איתן לבב בחלק הפארק שנמצא מצפון לכביש 8993.

הדרך יוצאת משער הפארק ומיד מגיעה לצומת. כאן הדרך הופכת לחד-סטרית, ועלינו לפנות בסעיף השמאלי המאגף את חורבת אדמית ממזרח. הדרך עוברת ליד חניון נופש שנמצא בחלקת יער אורן, וכ-100 מ' אחריו אפשר לפנות ימינה בדרך סלולה העולה לרחבת חניה שנמצאת בשולי חורבת אדמית. שביל מסומן ירוק מוביל את המטיילים אל החורבה שנראים בה בתי אבן חרבים ולידם בית הקברות של הכפר ערב אל-עראמשה. החורבה נמצאת בלב שביל מסומן ירוק, שבו אפשר לפנות אל האורן הגדול ואל בוסתנים שנטעה קק"ל (פרטים במסלול שביל הבוסתנים).

דרך הנוף ממשיכה בהקפת חורבת אדמית מדרום ומגיעה לרחבת החניה הגדולה של חניונוף – החניון המרכזי בפארק. החניון נקרא כך בשל חלון הנוף הרחב הנראה ממנו. בחניון יש שולחנות נגישים לאנשים עם מוגבלויות, מי שתייה ושירותים.

מחניונוף יוצאים שלושה שבילים. שביל אחד, נגיש, מוליך למערת קשת השוכנת במרחק של 10 דקות הליכה מהחניון. השביל השני מטפס לחורבת אדמית דרך חלקת הארזים וצמחי התבלין ואחר כך שב בחזרה לנקודת המוצא. השביל השלישי יורד למערת קשת דרך מצפור אמיר מיטל.
המשך דרך הנוף, חד-סטרי גם הוא, מאגף את חורבת אדמית ממערב ומחזיר את הנוסע לשער הפארק.

אופי המסלול: מסלול קל וסלול לאורך מצוק רמת אדמית המוביל למערת קשת ועובר בשני מצפורים.

אורך המסלול: כחצי ק"מ לכל כיוון.
משך הליכה: כ-10 דקות לכל כיוון.
סימון השביל: השביל מסומן בצבע ירוק.

מרחבת החניה, סמוך לשלט המבואה הגדול של קק"ל, יורד שביל סלול ונגיש, עביר לעגלות נכים ולעגלות ילדים. במרחק כמה פסיעות ניצבת מימין לשביל פרגולת עץ נאה המציינת את מקומו של המצפור על שם אלדד רגב ואהוד גולדוואסר, שנחטפו ביולי 2006 בידי לוחמי ארגון חיזבאללה.

התקרית, שבה נהרגו עוד שלושה חיילי צה"ל – אייל בנין, ואסים סלאח ושני תורג'מן – הייתה האירוע שהצית את מלחמת לבנון השנייה. מבעד לעצים שלפני המצפור אפשר לראות את רכס הסולם ואת חניתה.

בצידי השביל נטועים עצי חורש ים-תיכוני כגון אלון מצוי, אלה ארצישראלית, חרוב מצוי ואלת המסטיק. קק"ל העתיקה לכאן עצים שהיו חשופים לסכנת כריתה בשל פעולות פיתוח כמו סלילת כבישים והרחבת יישובים. העצים, שנראים עתה כמו בני בית לכל דבר, זכו לטיפוח ולעיצוב, וכעת אפשר לבלות בשולחנות הפיקניק שבצילם. קק"ל נטעה כאן גם עצי ארז, רובם עצי ארז אטלנטי שמוצאו בהרי האטלס שבצפון אפריקה. הארז האטלנטי מתאקלם היטב בהרי הגליל.

השביל ממשיך להתעקל במורד עוד כ-200 מ' ומגיע למצפור טופז, המנציח את זכרה של טופז אבן-חן קליין, שנספתה בשריפה הגדולה שהשתוללה בכרמל בדצמבר 2010. רחבת התצפית המרוצפת, שלצידה ספסל ועץ ברוש, משקיפה אל הנוף המרהיב הפרוש מרכס הסולם עד הכרמל. תוכלו לצפות מכאן, בין השאר, בראש הנקרה ובחוף בצת, בשלומי, בנהריה ובעכו, במגדל אוניברסיטת חיפה וגם בהר מירון שבלב הגליל.

מערת קשת

כ-150 מ' במורד השביל הסלול נמצאת מערת קשת – מאתרי הטבע המרשימים בישראל. הכינוי "מערה" ניתן למקום רק משום שלא נמצא לו תיאור הולם יותר. המטייל מוצא כאן, במקום שבו שכנה מערה רגילה לכל דבר, תהום עמוקה ורק רצועה צרה של סלע מרחפת באוויר בדמות קשת. הסיבה למראה המוזר ויוצא הדופן הוא שרוב תקרת המערה התמוטט ורק רצועת הסלע נותרה לפליטה.

המראה המוזר של מערת קשת הוליד אגדה מקומית המספרת על חבורת שודדים שמצאה את לחמה בשוד עוברי אורח שעברו בנחל בצת. לילה אחד, כך על פי האגדה, נגלה הנביא לאחד השודדים והזהיר אותו שאם לא יחזרו למוטב, מרה תהיה אחריתם.

בבוקר סיפר השודד החולמני על החזון שחזה וביקש מהם שיפסיקו לשדוד ויהפכו לחקלאים. השודדים לא השתכנעו. החוזר בתשובה המשיך להציק להם ועל כן החליטו להיפטר ממנו. הם הבטיחו לו שרק ישדדו את השיירה הגדולה המתקרבת אליהם ואז יחדלו ממעשיהם הרעים. השודדים העמידו אותו כתצפיתן בראש מערת קשת, שתקרתה הייתה אז שלמה, וחיכו להזדמנות הראשונה להשליך אותו משם לתהום. בדיוק אז מוטט האל הטוב את תקרת המערה, והשודדים נפלו אל התהום. התקרה נותרה רק במקום שבו עמד השודד בעל המצפון, הלוא היא הקשת הקיימת עד עצם היום הזה.

חניונוף הוקם בתרומת ידידי קק"ל בגרמניה. מצפור טופז הוקם בסיוע ידידי קק"ל בישראל. דרך הנוף ומצפור אלדד רגב ואהוד גולדוואסר הוקמו בסיוע ידידי קק"ל בקנדה ובישראל.

חזרה דרך מצפור אמיר מיטל

אפשר לחזור לנקודת המוצא בשביל הנגיש, אך אפשר לחזור גם בדרך אחרת. לכו מהמערה מזרחה על שפת המצוק, בעקבות סימון השבילים האדום. אחרי כ-200 מ' תגיעו למצפור אמיר, המוקדש לזכרו של סא"ל אמיר מיטל, מפקד סיירת גולני שנהרג בדצמבר 1988 בפשיטה על יעדי מחבלים בלבנון. מהמצפור נפרשים הנופים המרהיבים של הגליל העליון ממישור החוף ועד גוש הרי מירון. למרגלותינו עובר ערוץ נחל בצת החוצֶה את בקעת שפע הפורייה. עתה כל שנותר לעשות הוא להמשיך מעט בשביל המסומן אדום ולהיפרד ממנו בעקבות סימון קק"ל ירוק, המפנה שמאלה לרחבת החניה שממנה יצאנו.

אופי המסלול: מסלול קל שעובר בשביל חורבת אדמית ושב בשביל ערוגות הבושם ובשביל הבוסתנים.
אורך המסלול: כקילומטר.
משך הליכה: כשעה.
סימון השביל: שביל חורבת אדמית מסומן בירוק ושביל ערוגות הבושם ושביל הבוסתנים בכחול.

שביל הבוסתנים יוצא ממצפור אלדד רגב וחניון גולדוואסר ופונה צפונה בין עצי יער שנטעה קק"ל ובהם עצי חרוב, אלון מצוי, אורן ופה ושם גם ארזים. השביל מתעקל בין עצי ברוש וחוצה את דרך הנוף של הפארק (היזהרו מכלי רכב!).

לאחר חציית דרך הנוף נטפס אל משטח סלע שבו נמצאים שרידים של בית בד חצוב בסלע. מכאן השביל ממשיך למדרון הצפוני של חורבת אדמית ומתפתל כנחש בין עצי בוסתן אל טרסות צמחי תבלין, הלוא הן ערוגות הבושם. בערוגות צומחים צמחי בר המשמשים לתיבול ובהם אזוב מצוי, צתרנית משובלת, אזוביון דגול, זוטה לבנה וצמחים אחרים שקק"ל מנסה לאקלם במקום ויכולים להתקיים כאן ללא השקיה מלאכותית.

השביל מגיע למצפור הצפוני המשקיף על הגבול בין לבנון לישראל וממנו יש לצעוד דרומה, אל ליבה של חורבת אדמית, בין שרידי בתי אבן ועצי תאנה גדולים. בצידה המערבי של החורבה נמצאת נקודת תצפית נוספת המנציחה את טייס חיל האוויר ניר שומרוני, בן קיבוץ ראש הנקרה, שנהרג בעת שטייל ליד מערת קשת. המצפור שוכן ליד "האורן הגדול", עץ המעניק צל נדיב למטיילים. מכאן השביל יורד בין עצי בוסתן לחרוב הגדול – עץ חרוב הצומח ליד החניונוף ומשמש נקודת ציון בפארק.

מצפור ניר שומרוני הוקם בסיוע ידידי קק"ל בישראל.

מצפור איתן לבב ושני חניונים חדשים נמצאים בחלק הפארק שמצפון לכביש 8993. דרך שאורכה כקילומטר יוצאת מכביש 8993, עוברת ליד החניונים והמצפור ושבה בחזרה לכביש. בין שתי הכניסות מפרידים כ-150 מ'.

הכניסה העליונה – יוצאת מכביש 8993 כ-100 מ' ממערב לכניסה הראשית. כ-50 מ' מהכניסה תגלו בחורשת האורנים שמשמאל את חניון הארזים, חניון קטן וצנוע. כ-100 מ' אחריו נמצא חניון גדול יותר – חניון צד"ל – המשקיף על דרום לבנון. הדרך ממשיכה לאגף את החורשה עוד 600 מ', מגיעה למצפור איתן לבב ויוצאת לכביש, אל הכניסה התחתונה. הדרך כולה עבירה לרכב פרטי, אך הקטע מחניון צד"ל למצפור לבב משובש מעט.

מי שרוצה להגיע בצורה נוחה יותר למצפור, יוכל להיכנס לדרך העפר מהכניסה התחתונה, שנמצאת ליד עיקול כביש 8993, כ-150 מ' ממערב לכניסה העליונה.

בשום מקרה אין להחמיץ את הביקור במצפור היפהפה. קק"ל בנתה במקום רחבת תצפית המשקיפה אל הנופים הפראיים של נחל נמר, אל נופי הגליל המערבי ואל רכס הסולם. ליד המצפור מוצבים שלושה שולחנות פיקניק, אחד מהם נגיש. איתן לבב, בן העיר נהריה, היה לוחם ומפקד בחטיבת הצנחנים. הוא נהרג בביירות במלחמת לבנון הראשונה (1982) בגיל 22.

מצפור איתן לבב הוקם בסיוע ידידי קק"ל בישראל.

כתיבה: יעקב שקולניק
צילומים: סוכנות ג'יני (ארכיון הצילומים, קק"ל), יעקב שקולניק ופנינה לבנון
מידע מקצועי: פנינה לבנון, רכזת קהילה ויער, אזור גליל מערבי-כרמל, קק"ל
מפה: נגה מזרחי, נגה עיצוב גראפי
עודכן בתאריך בתאריך: 28.8.2019