מדרגות עץ יורדות למרפסת תצפית ובה ספסלים מציינים את מקומו של מצפור שירי. קרוב יותר לדרך ניצב שולחן בצל אורן. המצפה, לזכרה של שירי לוינגר, מוקף עצים המסתירים חלק ניכר ממראה עמק נחל שורק, הר כרמילה ורכס צרעה, אבל הפינה שנוצרה נעימה מאין כמוה. חניון גדול יותר – הקרוי מצפור פנורמי –נמצא במרחק כמה צעדים מכאן. בחניון יש מתקני שעשועים לילדים ושולחנות פיקניק נגישים.
מכאן ועד למפגש עם דרך בורמה, הדרך המסומנת שחור מתאימה לרכב 4X4, או לרכב חזק. לאורכה הציבה קק"ל חניונים אינטימיים אחדים. במרחק של כ-1.8 ק"מ מהמצפור הפנורמי אפשר לצאת מהיער בדרך מסומנת ירוק, הפונה שמאלה למושב תעוז. דרך זו עוברת בלב אזור יער שנשרף בשנת 2015.
אנחנו ממשיכים היישר לפנים ומגיעים לאחר כחצי קילומטר לראש העקלתון המפורסם של דרך בורמה (הסרפנטינה). אפשר להחנות את הרכב ולרדת מעט ברגל כדי להתרשם מהעיקולים התלולים של הדרך. במלחמת העצמאות התגברו על שיפוע הדרך באמצעות שפאלות – לוחות ברזל שסייעו לכלי הרכב להיאחז באדמה ולא להחליק. בראש המעלה מונחת חוליה מ"קו השילוח" – צינור שסיפק מים לירושלים בימי מלחמת העצמאות.
מכאן הדרך עבירה לרכב פרטי ועד לחניון אייבי נתן חופפת דרכנו לשביל ישראל. בכל זאת, יש לנסוע בזהירות.
כ-1.2 ק"מ מהספרנטינה נמצא חניון מימין לדרך. בקצה החניון, ליד מתקן לבן של "מקורות", נמצאים שרידי כבשן סיד. החניון מוקדש לזכרו של אברהם ("בומה") גולדשטיין. החניון פתוח לקליטת קהל, אך מטעמי בטיחות אין להתקרב לשרידי פסיפס של כנסייה מהתקופה ביזנטית, שהתגלו לידו.
הרצפה מעוטרת בצלבים הצבועים אדום ולבן ובמעגל שקוטרו כמטר ובמרכזו צלב גדול. ייתכן שהפסיפס היה שייך לכנסיית מנזר, שצפתה על עמק איילון ועל לטרון, המקום שבו על פי המסורת הנוצרית התגלה ישו לראשונה לאחר מותו.