אתר הזיכרון חורשת רעים

הטבח

6:29, יום שבת של שמחת תורה, כ"ב תשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. מטחי רקטות כבדים פוגעים ביישובי עוטף עזה. בעיצומה של המסיבה נשמעת אזעקת צבע אדום. לאחר כמה דקות הורה מפקד תחנת משטרת אופקים על סגירת המסיבה, וכוחות משטרה ואבטחה הנחו את המשתתפים לצאת לכביש הראשי (כביש 232) ולנסוע הביתה. אלא שבאותה שעה כבר החלו לחדור מחבלי חמאס לשטח ישראל. בשעה 7:01 החלו משתתפי המסיבה לדווח על מחבלים שיורים עליהם. 

המחבלים ירו אש תופת ברובים והשליכו רימונים לעבר משתתפי המסיבה. מי שניסה לברוח מהמקום במכונית נרצח על ידי המחבלים שעמדו על הכביש. הטבח התנהל באכזריות בעוד המחבלים מתעדים אותו בסרטונים מקפיאי דם. הם רצחו במתחם הנובה 378 אזרחים ואנשי ביטחון ופצעו עוד מאות. 44 ממשתתפי הפסטיבל נחטפו לרצועת עזה, ולמעלה ממחציתם נרצחו שם.

באותן שעות תקפו אלפי מחבלים את מרבית הישובים באזור עוטף עזה ובכללם הערים שדרות ואופקים. הם חדרו דרך עשרות נקודות, פלשו לבתי מגורים ורצחו באכזריות נוראה את יושביהם, בזזו רכוש והעלו בתים באש. במתקפה נהרגו 1,163 אזרחים וחיילים ונחטפו 251. זה היה האסון הקשה ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה. בעקבות הטבח פתחה ישראל במלחמת חרבות ברזל (מלחמת התקומה) כנגד מחבלים ברצועת עזה.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

אתר הזיכרון בחורשת רעים

לא חלף זמן רב מיום הטבח, ומתחם הפסטיבל שביער רעים הפך אתר הנצחה מאולתר. בני המשפחות של הנרצחים הציבו אבני הנצחה, שלטים ואנדרטאות, כל משפחה על פי אופייה ותחושתה. לאור הרגישות הרבה הניחו אנשי קק"ל לבני המשפחות להנציח את יקיריהן כרצונן. עד מהרה נעשה המקום אתר עלייה לרגל לתושבי ישראל ולתיירים מחו"ל, והמקום כרע תחת עומס המבקרים.  

קרן קימת לישראל קיבלה על עצמה להשקיע את המשאבים הדרושים לשדרוג האתר ולתחזוקתו. בתיאום עם נציגי המשפחות השכולות הסדירה קק"ל את המקום, סללה שביל נגיש ודרכי גישה, הפיקה שילוט זהה לכל חלל, הכשירה רחבות חניה, והציבה תאי שירותים, עמדות מים לשתייה ופינות ישיבה. קק"ל גם הוסיפה נטיעות ל"חורשת רעים" לזכר הנרצחים, הסמוכה לאתר נובה, והיא מעמידה צוות עובדים שמנהלים ומתחזקים את האתר דרך קבע.

אתר הזיכרון חורשת רעים מתפרש על פני 70 דונם, וכלולים בו מיצגים הקשורים לפסטיבל הנובה ואלפי יצירות הנצחה. 

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

מסלול ההליכה באתר הזיכרון

שביל מונגש מעגלי באורך כ־600 מ' עובר בין האתרים המרכזיים של האתר. מדרום לו נמצאת חורשת רעים. במקום הזה הציבו בני משפחות הנרצחים שלטי הנצחה אישיים ליקיריהם, והם גם שנטעו מאוחר יותר, בשנת 2024, את עצי החורשה. מעט מדרום לרחבת החניה ומחוץ לשביל הנגיש נמצאת "מיגונית גמה דרום".

השביל מתחיל בשלט מבואה ולידו שלושה תרנים. מימין, בין עצי האקליפטוס, מוצבים שלטי הנצחה גדולים. משמאל, במקום שבו מוצבים שלטי הנצחה קטנים, הייתה רחבת הריקודים הגדולה של הפסטיבל. התחנה הבאה, המסתעפת מהשביל הראשי, מספרת את סיפור האמבולנס. משם חוזרים לשביל הראשי ופוגשים את הבמה המרכזית.

אחריו מגיע השביל למיצב "כלניות לפני הגשם" ואחר כך למקום שבו היה חפ"ק המשטרה. השביל מתעקל שמאלה למכולת האשפה הצהובה ומסתיים בבר הקטן. 

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

תחנות עיקריות באתר הזיכרון

מיגונית גמה דרום
המיגונית הזו הייתה ליד צומת גמה, סמוך למחנה רעים, והיא אחת מעשר "מיגוניות מוות" שבהן ביקשו עשרות ממשתפי מסיבת הנובה למצוא מקלט, אך המחבלים גילו אותם ורצחו את רובם בדם קר.

חורשת האקליפטוס
בחורשת האקליפטוס הציבו משתתפי הפסטיבל את אוהלי השינה. במקום הזה מוצבים שלטי הנצחה גדולים של משתתפי המסיבה שהצליחו לרגע קט להימלט ממקום המסיבה, אך יד הרוצחים השיגה אותם במיגוניות המוות ובכביש 232. השלטים מציגים צילומים של הנרצחים ומידע עליהם ועל אישיותם. בני המשפחות של הנרצחים הוסיפו ספסלי התייחדות ופריטי הנצחה נוספים.

רחבת הריקודים המרכזית
השביל הסלול מאגף את רחבת הריקודים המרכזית. הרחבה עמוסה כולה בשלטי הנצחה של הנרצחים. בלב הרחבה ניצב שלט גדול – הקולאז' – שבו משולבים תמונותיהם של הנרצחים כולם.

אמבולנס המוות
בעת המסיבה עמד אמבולנס באזור האוהלים. כשמחבלים מחופשים לחיילי צה"ל פשטו על שטח מסיבת הנובה מצאו 20 צעירים וצעירות מסתור באמבולנס ומתחת לו. הם תקפו את האמבולנס ברימונים ובירי של פצצת אר.פי.ג'י. בשל הירי עלה האמבולנס באש על יושביו, ו-18 מהם נרצחו בו. שתי משתתפות נמלטו מהאמבולנס ברגע האחרון. תהליך הזיהוי של הגופות מהאמבולנס הסתיים לאחר כחצי שנה. שלטי הנצחה, המוצבים במקום מספרים על הנרצחים.

כלניות לפני הגשם
בשולי רחבת הריקודים המרכזית נמצא מיצב מרשים ובו אלפי פסלי חרס קטנים בדמות כלניות אדומות, המונחות בתצורה של מגן דוד. הכלניות, משל לנרצחים הצעירים של מסיבת הנובה, שנקטפו בטרם עת. המיצג מדמה את מרבדי הכלניות המאפיינים את יער בארי. זהו מיזם שיתופי של מאות אומני קרמיקה, שפתחו את בתי המלאכה שלהם לסדנאות יצירה של הציבור. פסלוני כלניות מוצבים במקומות רבים בארץ ואף אצל קהילות יהודיות בחו"ל.

חפ״ק המשטרה
כאשר נשמעו יריות נמלטו עשרות מבלות ומבלים לביתן הקטן ששימש חפ"ק משטרתי. שהו  בו באותו זמן שתי שוטרות. כאשר הירי התקרב לביתן ונשמעו צעקות אללה אכבר, הציעה רס"ב דבי אברהם למשתתפי המסיבה לברוח מהחפ"ק ולנסות למצוא מסתור במקומות אחרים. בחפ"ק המשטרה נמצא קיר הנצחה ל-20 שוטרים ושוטרות שנהרגו בקרב מול המחבלים.

מכולות האשפה
במתחם המסיבה הוצבו שתי מכולות אשפה גדולות וצהובות. במשך ארבע שעות הסתתרו 17 ממשתתפי המסיבה בתוך מכולת האשפה ואחרים מחוצה לה. בשעה 9:20 הגיעו למכולה מחבלים מחופשים לחיילי צה"ל וטבחו בצעירים שהסתתרו מחוץ למכולה. רובם נרצחו תוך כדי מנוסה.
בכל אותו זמן הסתתרו הצעירים שבתוך המכולה בשקיות אשפה וניסו להזעיק עזרה באמצעות הטלפונים הניידים, כשהם שומעים כל העת את הירי וזעקות הנרצחים. בשעה 11:47 גילה אותם מחבל, נכנס למכולה, ירה ללא אבחנה במי שהיה בה ורצח תשעה מהמסתתרים. מעט מאוחר יותר הגיע למקום כוח מאולתר שחילץ את הפצועים תחת אש.   

הבר הקטן במתחם מסיבת המאשרום
מתחם הבר הקטן היה המוקד של מסיבת "מאשרום פרוג'קט". זה היה מתחם קטן יחסית למסיבה הגדולה ולכן זכה לשם "הבר הקטן" ו"הבמה הקטנה". משתתפי המסיבה ניסו להסתתר בין תשעת המקררים שבמקום, בתקווה שהצבא נמצא בקרבת מקום ויבוא להגן עליהם. שניים הצליחו להימלט ולשרוד. כל השאר נרצחו. 

חניון רעים
חניון רעים נמצא כחצי קילומטר מצפון־מזרח לאתר הזיכרון חורשת רעים, לצד הדרך המובילה לאתר הזיכרון. זה המקום שבו יכולים המבקרים באתר הזיכרון לערוך פיקניק בחיק הטבע ולצאת לטיולים בסביבה.

מהחניון יוצאת צפונה "דרך מתקני המים". הדרך, שאורכה כ־4 ק"מ, חוצה את נחל גרר ולצדה נמצאים בורות מים ובארות קדומות, מלווים בשלטי הסבר שהציבה קק"ל. הדרך מגיעה ליער בארי – יער גדול המשתרע על פני כ-12,000 דונם.

צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

היער נקרא על שם קיבוץ בארי, שעלה על אדמת קק"ל בשנת 1946, כחלק ממבצע 11 הנקודות בנגב. מייסדי הקיבוץ הם שנטעו את העצים הראשונים ביער. מאותם ימים נותרו בית הביטחון ומגדל המים ששימש את הקיבוץ הישן, לפני שעבר לנקודת הקבע שלו.

רוב העצים ביער ניטעו בשנות ה-60 של המאה ה-20 ומאז הוא משמש מוקד משיכה למטיילים הנהנים מאתרי הטבע והעבר שביער, ממסלולי רכיבה באופניים ומהחניונים שקק"ל הכשירה במקום. היער קנה לו שם במרבדי פריחה מרהיבים של כלניות, שצובעים באדום עז את מרחביו מסוף ינואר עד סוף פברואר.

ביער בארי נמצאים אתרים היסטוריים ובהם אנדרטת אנז"ק לזכר הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים שהשתתפו בכיבוש באר שבע וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, מכרה גופרית היסטורי, בונקרים של צבא המנדט שנבנו כהכנה לפלישת גרמניה במלחמת העולם השנייה, אנדרטה ליהודי בגדד שנספו בפרעות ואנדרטה לזכר חללי מלחמת יום כיפור.

באוקטובר 2025 חנכה קק"ל בחלקו הדרומי של יער בארי את "יער חרבות ברזל". היער מנציח את זכר החללים והנרצחים שנפלו מ־7 באוקטובר 2023 ואילך. העצים הראשונים ביער ניטעו בידי בני משפחות הנופלים, בשיתוף עם אגף משפחות, הנצחה ומורשת במשרד הביטחון, האגף לנפגעי פעולות האיבה בביטוח לאומי וכוחות הביטחון.