פארק ז'בוטינסקי - שוני

המקום שנקרא במקור שוני, ידע שפע ושגשוג כבר בתקופה הרומית, כפי שמעידים הממצאים שהתגלו בו, הכוללים תיאטרון. בתקופה העות'מאנית נבנה כאן מבנה גדול, בצמוד לתיאטרון. בין השנים 1914 ל- 1947, שימש המקום כבסיס לגרעיני התיישבות חלוציים וליחידות הארגון הצבאי הלאומי (אצ"ל).

קק"ל חיזקה ושיפצה את המבנה וטיפחה את אתר שוני והפכה אותו לפינת חמד. מסביבו הוכשר פארק לזכרו של זאב ז'בוטינסקי ובו 160 דונם של מדשאות רחבות ידיים, שולחנות לפיקניק ורחבות חנייה.

מרכז השדה החינוכי של קק"ל הנמצא בפארק הוא אחד המרכזים בהם מתארחים בני נוער מהארץ ומהתפוצות ומחזקים את זיקתם לארץ ולנופיה, לומדים על תולדות המקום ומסיירים בסביבה.

מן הפארק יוצא שביל טיול רגלי לעין צור ולחירבת אום אל-עלק שברמת הנדיב. בתחומי הפארק נמצא אתר שוני, המציע ביקור בתיאטרון הרומי.

הבילוי בפארק חופשי, ללא תשלום, במשך כל שעות היום.

מאחורי שער הברזל מקדם את פני המטיילים פארק רחב ידיים, עטור מדשאות, עצים גדולים ונותני צל, שולחנות פיקניק ומתקני שירותים. במבנה החאן הגדול יש חדר תצוגה, לזכרו של זאב ז'בוטינסקי, ותערוכה של צילומים המתעדים את עברה של שוני. בחדר זה מוצג סרט וידאו.

בחצר המבנה נמצאים שרידי התיאטרון הרומי, ומעליהם שרידי התיאטרון מן התקופה הביזנטית. רחבת האורקסטרה (מקום המקהלה) נשמרה בשלמותה, דבר שלא נמצא בשום תיאטרון רומי אחר בארץ.

במרכז הרחבה נותר לוח שיש, ששימש כנראה מקום מזבח לאל, אולי לאל היין דיוניסוס. המושבים של התיאטרון שוחזרו על ידי קק"ל והוא משמש לאירועים שונים, ביניהם פסטיבל היין השנתי.

גשר העץ שמימין למבנה עובר מעל בית בד מן התקופה הביזנטית. המדרגות מובילות למרפסת התצפית, שממנה ניתן להשקיף על המבנה המעוגל של שוני, על כרמי הענבים שבשדות מסביב ואל נופי עמק נחל תנינים. למרפסת צמודה מסעדה.

מומלץ לסייר גם בנקבה שממזרח לכביש בנימינה - זיכרון יעקב. הנקבה היא חלק מאמת המים שהלכה לקיסריה.

בתקופת ההתנחלות נכלל אזור שוני בנחלת שבט מנשה. משערים שכאן שכן כפר שומי, שנזכר בתלמוד הירושלמי. בתקופה הרומית (מאות 3-2 לפה"נ) זכה המקום לפרסום רב בשל מעיינותיו השופעים. מכאן יצאה בעת ההיא אמת מים שהוליכה את מי מעיינות שוני לעיר הגדולה קיסריה. המקום היה כנראה יפה ונעים במיוחד, שכן תושבי קיסריה והסביבה נאספו בשוני ל"חגיגות מים" שנשאו אופי שמח במיוחד.

בחפירות הארכיאולוגיות שביצעה קרן קימת לישראל, בראשות הארכיאולוג אלי שנהב ובתאום עם רשות העתיקות, נחשפו באתר בריכות גדולות ששימשו לרחצה ואמות שהוליכו אליהן מים. רצפות הבריכות רוצפו בפסיפס נאה. בחפירות נחשף גם התיאטרון הרומי המרשים. בריכות המים הגדולות מוקמו מאחורי הבמה, כך שהן נשקפו לעיני הצופים שישבו על ספסלי התיאטרון. בחפירות שוני מצא גם פסל נפטון אל הים. בחדרי האתר נחשפו כלי מנתחים ומטבעות זהב.

בתקופה הביזנטית ירדה שוני מגדולתה. מושבי התיאטרון נהרסו, ובמקומם נבנו מתקני תעשייה. אחד מהם הוא בית בד גדול, שחלקיו העיקריים מוצגים כאן לראווה. מאוחר יותר, במאה ה- 12, ביצרו הצלבנים את המקום.

המבנה שנראה כיום בשטח הוקם בתקופה העות'מאנית (המאה ה- 18). חדריו מנצלים את קמרונות המבנה שתמך במושבי התיאטרון, ועל כן הם יוצרים צורה של חצי גורן עגולה. במעברי התיאטרון נבנו חדרים אחדים, והוקמה חומה שכללה בתחומה את הבמה.

בשלהי התקופה העות'מאנית היתה שוני בבעלות סלים חורי, בן למשפחה שישבה בלבנון. חורי קנה את אדמות שוני וסביבתה ונטע עצי תות רבים, מזון ל"תולעי משי". המקום נודע אז גם בשם חירבת מיאמס, שם שאולי משמר את זכרם של חגיגות המים מן התקופה הרומית.

חברת יק"א, החברה שניהלה את מושבות הברון רוטשילד ואדמותיו, רכשה בשנים 1912-13 את שוני כחלק מאדמות אום אל-עלק. הרעיון שעמד ביסוד הרכישה היה יצירת רצף התיישבותי בין האדמות שנרכשו למושבה בנימינה לבין אזור זיכרון יעקב.

בשנת 1914 התיישבו במבנה של שוני צעירים בני איכרים מזיכרון יעקב - "הגדעונים". הם כינו את המקום בשם "גבעת בנימינה", לכבודו של הברון רוטשילד. ארגון "הגדעונים" היווה בסיס להקמתה של מחתרת ניל"י, שבראשה עמד אהרון אהרונסון. מלבד "הגדעונים" ישבו בשוני קבוצות פועלים שעסקו בין היתר בסלילת הכביש מזיכרון יעקב לשוני ולחדרה. מלחמת העולם הראשונה קטעה את מאמצי ההתיישבות במקום.

ב- 1919 חודשה פעילות הברון רוטשילד בשוני, ובמשך שלוש השנים הבאות הוכשר כאן הגרעין של מייסדי בנימינה. במקום מתיישבת קבוצה מבני המושבות הוותיקות ויוצאי הגדודים העבריים העוסקת בייבוש ביצות, גידולי פלחה, שקדים וזיתים. לאחר ייסוד המושבה בנימינה ב- 1922 המשיכה שוני להתקיים עוד זמן מה כמרכז להכשרה חקלאית ואנשי ההכשרה המכונה "גבעת בנימין" מייסדים את המושבה בנימינה. אך בשנת 1925 חוסל המשק במקום ושוני נעזבה.

במסגרת התיישבות "חומה ומגדל", עלתה בשנת 1939 קבוצת מתיישבים מארגון בית"ר והקימה את תל צור על הגבעה שבין שוני ורמת הנדיב. המקום המבודד היה אידיאלי לעריכת קורסים לשימוש בנשק ולאימונים של יחידות האצ"ל. שנה מאוחר יותר עברו אנשי תל צור למבנה של שוני, ובשל כך נערכו במקום גם אימונים צבאיים. שיגרת האימונים הופסקה ב- 16 באוגוסט 1945, כאשר הצבא הבריטי פרץ לשוני ואסר 20 איש מחברי האצ"ל, שנשפטו מאוחר יותר לתקופות מאסר ארוכות.

שוני שימשה כבסיס מבצעי ליציאה לפעולות רבות, ביניהן התקפה על מחסן הנשק של מחנה 80 (ליד פרדס חנה) והתקפות על תחנות משטרה בריטיות. מכאן יצא הכוח למבצע המפורסם ביותר של האצ"ל - הפריצה לכלא עכו ב- 4 במאי 1947, שבמהלכה שוחררו אנשי אצ"ל ולח"י ממאסרם.

אתר שוני עמד מוזנח במשך שנים רבות עד שבשנת 1986, במסגרת פעילות המועצה הארצית לשימור אתרי ראשית ההתיישבות, החלה קרן קימת לישראל במבצע להצלת המבנה. לאחר שהמבנה חוזק ושוקם הפך המקום, בשיתוף עם עמותת שוני, לאתר לאומי שוקק חיים במרכזו של הפארק לזכרו של זאב ז'בוטינסקי.

בפארק המטופח הוקצה מקום מיוחד לזכר פורצי הכלא בעכו, שבו ניצבות כיום המצבות המקוריות שציינו את מקום קבורתם של הפורצים לאחר שהוחלפו על ידי משרד הביטחון במצבות של צה"ל.

פארק ז'בוטינסקי בשוני שוקם ופותח בסיוע ידידי קק"ל ברחבי העולם. גם אתם מוזמנים להיות שותפים בפיתוח היערות והפארקים. הקליקו לפרטים