יער קהילתי פסגת זאב-נווה יעקב (מיר)

יער קהילתי פסגת זאב-נווה יעקב משתרע על פני כ-1,000 דונם בצפונה של ירושלים. המקום מוכר גם בשם יער מיר, שמה של חורשה בת כאלף עצים שניטעה ביער ומנציחה את הנספים בשואה מהעיירה מיר שבבלארוס. פסגות היער מתנשאות כ־750 מ' מעל פני הים והוא עשוי לחוות שלג בימים קרים בחורף.

קק"ל החלה בנטיעת היער בשנת 1982 והוא כולל מגוון רחב של עצים ובהם אורן ירושלים, אורן הגלעין ואורן קפריסאי, ברוש מצוי וברוש אריזוני, אלה אטלנטית ומיני אקליפטוס, הפורחים בסתיו בפריחה ססגונית. ביער ניטעו גם עצי חורש כגון אלה אטלנטית, אלון התבור ואלון מצוי. חורשה יפה של אלה אטלנטית צומחת בחלקו המזרחי של דרך היער.

שכונת פסגת זאב, על שם זאב ז'בוטינסקי, נוסדה בשנת 1985 וצמחה לשכונה השנייה בגודלה בירושלים. מתגוררים בה כ-46,000 תושבים (2024), ובהם עולים רבים לצד תושבים שבאו לשכונה מרחבי הארץ. הרכבת הקלה של ירושלים מגיעה לשכונה ועוצרת בתחנת חיל האוויר, סמוכה ליער.

שכונת נווה יעקב מנציחה בשמה את המושבה שנוסדה בשנת 1924 מדרום־מערב לשכונה של ימינו, על אדמות שנרכשו מבית חנינא. היישוב נקרא בראשיתו "הכפר העברי נווה יעקב" ואחר כך נווה יעקב, על שמו של הרב יעקב ריינס.

ב־29 בנובמבר 1947, עם קבלת ההחלטה בעצרת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, נמצאו נווה יעקב ועטרות הסמוכה תחת מצור ממושך וסבלו ממחסור במים, במזון ובתחמושת. ב־24 במרץ 1948 נשלחו משוריין ומשאית משוריינת להעביר אספקה לשני היישובים. השיירה הותקפה ו-14 מאנשיה נהרגו וזכרם מונצח ברחוב "שיירת עטרות", ממזרח לשכונת רמת שלמה.            
              
ב-16 במאי 1948 תקפו מאות ערבים את המושבה, כשהם מסתייעים בשריוניות ובמרגמות, והיישוב ננטש מיושביו. במקום שבו שכנה המושבה, כיום בתחומי פסגת זאב צפון, הוקם בשנת 2002 גן הגבורה, ובו לוחות הנושאים את סיפור הקרבות של עטרות ונווה יעקב ואת שמותיהם של 58 חללי חיל שדה של ההגנה ויחידות נוספות שנפלו בשיירות ובקרבות מלחמת העצמאות שהתנהלו באזור.

בכל אחת משתי השכונות פועל מינהל קהילתי שנבחר על ידי התושבים ופועל לרווחתם במגוון נושאים, ובהם גם תחום הנופש והפנאי ביער הקהילתי.

השכונות נווה יעקב ופסגת זאב נבנות ומתפתחות במהירות, עד כדי דרישה לבינוי על חשבון שטחי היער. בשנת 0002 עמדה על הפרק תוכנית בינוי שלו התקיימה, הייתה מחסלת את היער כליל. קק"ל, בתמיכת התושבים, הגישה תוכנית לפיתוח היער ושיקומו ובשנת 6002 קיבל היער מעמד חוקי שייעודו יער ושטחי נוף פתוח, אם כי תוכניות בנייה חדשות עודן מאיימות לנגוס בו.

ברוב שטח היער חשופים סלעי גיר קשה, בצבע לבן-אפור, ובתוכם נמצאים מאובנים וגם מעט עדשות צור. אלה הם סלעי משקע ימיים מתצורת נצר, והם נוצרו בים רדוד שהשתרע באזור בסוף תקופת הטורון (לפני כ־90 מיליון שנה).

היער נמצא באזור המעבר שבין החבל הים תיכוני למדבר יהודה. בתצורתו הטבעית, האזור מאופיין בבני-שיח נמוכים כגון סירה קוצנית ושלהבית קצרת שיניים. בראשית החורף פורחים כאן סתוונית ירושלים, כרכום חורפי וסתוונית היורה. בחורף ובאביב, מלבד כלנית מצויה ורקפת מצויה, מתקשטים המדרונות במגוון רחב של מיני צמחים כגון דרדר כחול, מרוות יהודה, סיפן התבואה, פרגה אדומה, לוע הארי הגדול ועוד מינים רבים אחרים ובהם לפחות תשעה מיני סחלבים.

היער רוחש פעילות של בעלי חיים ונצפו בו לפחות שבעה מיני יונקים – צבי ישראלי, שועל מצוי, שפן הסלע, תן זהוב, חזיר־בר, קיפוד מצוי וחולד יהודה (ארץ ישראלי). רובם פעילי לילה ולכן קשה למטייל המצוי לפגוש בהם, אך הצבאים נמצאים בכל פינה כמעט.

לעצי היער יש השפעה על אוכלוסיית העופות. לא מעט בזכותם נראים כאן הדורסים עקב עיטי, נץ מצוי ובז נודד. עם ציפורי השיר נמנים פיפיון הרים, מדברון, סבכי ערבות, שחור-זנב, סלעית חורף, עפרוני מצויץ ותפוחית מצויה. לעיתים קרובות שומעים המטיילים את משק הכנפיים של להקת חוגלות שהוטרדה משלוותה, כמו גם את קול תקתוק מקורו של הנקר הסורי מכה בעץ כדי למצוא בו בו זחלים למאכל.

חניון הצנחנים העבריים

החניון נמצא בצל עצי אורן, ליד מצוק סלע של מחצבה קדומה. בחניון יש שולחנות פיקניק, שניים מהם נגישים, ומעגל מדורה. סמוך למקום שבו מתחיל שביל סלול המוביל לשני שולחנות נגישים נמצאים שרידי כבשן סיד. החניון נמצא בין פסגת זאב ונווה יעקב, לצד השביל המסומן אדום.

בקיר מחצבת אבן עתיקה שבצד החניון נקבעו שלטים המנציחה את 37 הצנחנים העבריים, לוחמי יחידה שגייס הצבא הבריטי בשנת 2491 משורות הפלמ"ח כדי להצניחם באירופה שנכבשה בידי הגרמנים. המשימה שיועדה לצנחנים הייתה לספק מידע מודיעני ולסייע בחילוץ צוותי אוויר שמטוסיהם נפגעו. בשנת 4491 הוצנחו 26 מהם באירופה. 12 נלכדו ושבעה מהם הוצאו להורג: אנצו סרנו, חנה סנש, חביבה רייך, רפאל רייס, פאול גולדשטיין, צבי בן־יעקב ואבא ברדיצ'ב.

אנדרטת יהדות מיר

מיר היא עיירה בבלארוס שנודעה בעולם היהודי בזכות הישיבה המפורסמת שפעלה בה מאז 1815 עד נפילת פולין במלחמת העולם השנייה (1939). ערב המלחמה חיו בעיירה כ-2,400 יהודים. 300 מהם שרדו בזכות קבוצת מחתרת יהודית שסייעה להבריח אותם ליערות הסביבה. למחתרת סייע שמואל אוסוואלד רופאייזן, לאחר שהשיג בימי השואה תעודות של גרמני נוצרי (לאחר המלחמה אכן התנצר ונעשה נזיר שנודע בשם "האח דניאל").
עם הניצולים נמנו רוזה צוויק והינדע קרביץ, שעלו לירושלים. השתיים תרמו לנטיעת העצים הראשונים ביער לזכר יהודי מיר שנספו בשואה. האנדרטה, בדמות מצבה, מוצבת בלב היער ליד מתקן הסנקה של גיחון – חברת המים והביוב של ירושלים.

חניון נווה יעקב

החניון נמצא למרגלותיה המזרחיים של שכונת נווה יעקב ויש בו שולחנות פיקניק בצל עצי אורן, מתקני מנגל, מעגל מדורה ונגישות חלקית לשולחנות. הגישה לחניון מרחוב שלמה יוסף אליאך. 

השביל האדום

השביל יורד מגן הבוסתן ל"צומת היער", חוצה את דרך היער ועולה לחניון הצנחנים. אפשר לעלות מהחניון בדרך העפר לטיילת של רחוב אברהם רביץ בנווה יעקב וליהנות מתצפיות יפות על היער. בגן שנמצא בטיילת יש ברז מים. אורך השביל כקילומטר.

השביל הירוק

הדרך, מסומנת ירוק, יוצאת מהטיילת שבקצה רחוב אמנון ליפקין-שחק אשר בפסגת זאב ויורדת כ־007 מ' לצומת הדרכים שלפני חניון הצנחנים (מפגש עם הדרך המסומנת באדום). בצומת פונה הדרך מזרחה, מלווה את מורד ואדי אל־חאפי ומגיעה לאחר כקילומטר לאנדרטת יהדות מיר. האנדרטה נמצאת ליד מתחם ההסנקה של חברת הגיחון. משם הדרך נעשית סלולה, עולה לחניון נווה יעקב ומסתיימת לאחר כקילומטר נוסף ברחוב שלמה יוסף אליאך. 

שביל שפן הסלע

שביל באורך כ־300 מ', מסומן בסימון שבילים שחור, שמחבר בין שתי זרועות דרך היער. 

הגן הארכיאולוגי

הגבעה קטנה שבפסגת זאב צפון (ח'ירבת ראס אבו־טאוויל) נמצאת מחוץ לשטח היער, אך כדאי לבקר גם בה. בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1981 התגלו כאן שרידי כנסייה מרוצפת בפסיפס מעוטר מהתקופה הביזנטית, ומתחת לה מערה גדולה ובו גרם מדרגות חצוב. בחפירה התגלו מטמון של 200 מטבעות מהתקופות האומיית והעבאסית ומטבע של אלכסנדר ינאי, שעשוי ללמד על פעילות באתר בתקופה החשמונאית. עוד התגלו כאן גת, בורות מים וכבשן סיד. התצפית מזרחה מעניקה מבט על חלקים ממדבר יהודה וברקע נראים הרי מואב.

במורד הדרומי של הגבעה נמצאת אנדרטה המנציחה את חללי סיירת דוכיפת, שלוחמיה השתתפו במלחמת ששת הימים בקרבות הגזרה הצפונית של ירושלים. רחוב הארבעה הסמוך מנציח את זכרם. דרך הגישה לגן עוברת ברחוב השיריונאי, שם גם יש חניה לרכב פרטי.