פרשי אנז"ק והאיגוף הגדול
בראשית 1917, לאחר ניצחונות נוספים בסיני, ניצבו הכוחות הבריטיים מול קו חזית טורקי שאורכו כ-50 ק"מ. קצה אחד של קו החזית היה בעזה וקצהו השני בבאר שבע. ב-26 במרץ 1917 תקפו הבריטים את עזה וחלק מהפרשים אף החל לחדור לעיר, אך בשל בעיות קשר הפיקוד הבריטי לא קרא נכונה את תמונת המצב ופקד על הכוחות לסגת. הבריטים תקפו שוב ב-19 באפריל, אך מצאו את הטורקים מוכנים היטב וספגו תבוסה כואבת. כ-2,000 בריטים וכ-500 טורקים נהרגו בקרבות האלה.
גנרל אדמונד אלנבי, שהחליף את גנרל מאריי לאחר הכישלון בקרבות עזה, החליט להפתיע ולפרוץ את קו החזית הטורקי בבאר שבע. במשך כחצי שנה התארגנו הכוחות הבריטיים בחשאי למתקפה. אלנבי הטיל על פרשי אנז"ק משימה מיוחדת: להגיע מגזרת עזה לבאר שבע מבלי להתגלות, להסתער על העיר ממזרח ולכבוש אותה במהירות, לפני שהטורקים יוכלו לחבל בבארות העיר.
כ-10,000 פרשי אנז"ק, בהנהגת גנרל הארי שובל, נעו במשך שלושה לילות מאזור עזה לבאר שבע. הם רכבו באיגוף גדול וגמעו כמאה ק"מ, הרחק מעיני הכוחות הטורקיים. בבוקר 31 באוקטובר 1917 התייצבו ממזרח לעיר, מבלי שהטורקים מבינים את סדר הכוחות הגדול שניצב מולם.
באותו בוקר, לאחר הפגזות הסחה ממושכות על עזה, תקפו הבריטים את עמדות הטורקים שממערב לבאר שבע וכבשו אותן לאחר קרב קשה ורווי נפגעים. בצד השני פתחו הפרשים הניו זילנדים במתקפה על העמדות החזקות של הטורקים בתל באר שבע, שחלש על המישור שממזרח לעיר. הטורקים נלחמו בעוז ונכנעו רק בשעות אחר הצהריים.
למרות השעה המאוחרת, הורה גנרל הארי שובל לחטיבת הפרשים הקלים האוסטרלית ה-4 להסתער על באר שבע ולכבוש אותה במהירות, לפני שהטורקים יספיקו לחבל בבארות העיר ויותירו את הסוסים ללא מים. לאור השמש השוקעת דהרו 800 פרשים אוסטרלים לעבר עמדות הטורקים וכבשו את העיר בסערה.