יער בארי

יער_בארי_מצוק_נחל_גרר_בארי,יער בארי-שקולניק
נחל גרר ביער בארי. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

מישורים פתוחים מאופק לאופק מקבלים את פני הבאים למערב הנגב. במוצאי יום כיפורים של שנת תש"ז, 5 באוקטובר 1946, "כבשו" את המרחבים האלה 11 נקודות יישוב, שעלו על אדמות קק"ל וקבעו עובדות בשטח. זו הייתה תגובת היישוב העברי על הצעת החלוקה הבריטית, שהוציאה את רוב הנגב מתחום השליטה היהודי. אחד היישובים האלה היה קיבוץ בארי. מייסדיו נטעו את העצים הראשונים במרחב וטמנו את הזרעים הראשונים ליער בארי - הגדול ביערות מערב הנגב.

תעודת זהות

  • איך להגיע

    מכביש צומת סעד- רעים (כביש 232 ), בין סימני 38-39, לכביש אספלט המסומן אדום.
  • עלות כניסה

    הכניסה ליער אינה כרוכה בתשלום.
  • מרחב-

    דרום
  • אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל-

    נגב צפוני-מערבי
  • אתרים מיוחדים בפארק-

    בתרונות בארי (שמורת המכתש), מכרות הגופרית, אנדרטת יד אנז"ק, אנדרטה להנצחת יהודי בגדד, מאגר נירים, חורבת מעון.
  • אתרים נוספים בסביבה-

    דרך השיזף – יער יד מרדכי, מאגר ניר עם ומצפור על שם אסף סיבוני, מצפור על שם נביה מרעי, חניון על שם צוקרמן ובית שביתת הנשק, אנדרטת חץ שחור, פסיפס בית כנסת מעון, אנדרטת אוגדת הפלדה, דרך נופית בשור, דרך השדות, דנגור ופארק אשכול.
  • אתרים מונגשים-

    יש
  • סוג חניון-

    חניונים מונגשים,חניוני פיקניק
  • תחומי עניין-

    מסלולי אופניים,מצפורים,ארכיאולוגיה

הודעות למטיילים

אזהרה:
יער בארי נמצא באזור עוטף עזה ולעתים, בעת מתיחות ביטחונית, הכניסה לחלק מאתריו אסורה. אנא, הישמעו להוראות כוחות הביטחון

מצפור ע"ש נביה מרעי - סגירת המצפור למבקרים
המצפור שביער שדרות סגור למבקרים עד הודעה חדשה בשל בעיות בטיחות.

על היער

היער משתרע על פני כ-12,000 דונם, משני צדדיו של נחל גרר. קק“ל נטעה את רוב העצים ביער בשנות ה-60 של המאה ה-20 ומאז הוא משמש מוקד משיכה חשוב למטיילים ולחובבי טבע הנהנים מאתרי הטבע והעבר, ממסלולי רכיבה באופניים ומהחניונים שקק“ל הכשירה במקום. היער קנה לו שם במרבדי פריחה מרהיבים של כלניות, שצובעים באדום בוהק את מרחביו מסוף ינואר עד סוף פברואר.

לצפייה במפת היער

אל מצפור הבתרונות, בארי הישנה ויד אנז“ק

נקודת מוצא: מפגש כביש 232 עם כביש הגישה לקיבוץ בארי
אופי הנסיעה: דרך סלולה

אנדרטה זמנית לחללי צה"ל

בפנייה לקיבוץ בארי, מצפון לכביש, נמצאת שדרת ברושים. לפניה ניצבת אנדרטה קטנה, המנציחה דרמה גדולה. מקום זה היה בית קברות זמני לחללי צה"ל שנפלו בחזית הדרום. כאן, בסערת הקרב, נקברו קבורה ארעית חללי מערכת קדש (1956), מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורי (1973). עם שוך הקרבות הועברו גופות החללים לבתי קברות צבאיים ברחבי הארץ.

מצפור הבתרונות

מעט ממערב לאנדרטה מסתעפת דרך עפר מזרחה, המגיעה אחרי כ-900 מטר לנקודה הצופה על שמורת בתרונות בארי. זהו מצפור הבתרונות - הצופה על שמורת בתרונות בארי ונקודת מוצא לנתיב אנז"ק - נתיב תיירותי העוקב אחר "האיגוף הגדול" של הפרשים האוסטרלים והניו זילנדים, שלחמו בצד הכתר הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הפרשים צעדו בחשאי כ-100 ק"מ במשך שלושה לילות מגזרת עזה לצדה המזרחי של באר שבע, הפתיעו את הלוחמים הטורקים וכבשו את העיר בדהרה.

באר שבע נכבשה ב-31 באוקטובר 1917 לאחר שהבריטים תקפו פעמיים את עזה ולא הצליחו לכבוש אותה (26 במארס ו-19 באפריל).  במשך כחצי שנה ניצבו הכוחות הבריטיים מול הכוחות הטורקיים. כאן, במקום שכונה אז שיח׳ עבאס, היו מוצבים בריטיים. במצפור הבתרונות הציבה קק"ל שילוט הסבר מפורט על תפקידו של המקום במערכה.

קק"ל יצרה את נתיב אנז"ק בתרומת JNF-אוסטרליה. בנקודות מפתח לאורך הנתיב מוצבים שלטי הסבר על המערכה ועל התפקיד שמילאו פרשי אנז"ק בקרבות. אנז"ק הם ראשי התיבות באנגלית Australian and New Zealand Army Corps.

בתום הביקור נשוב לדרך ונמשיך בנסיעה לכיוון קיבוץ בארי. מעט לפני שער הקיבוץ מוליכה דרך סלולה צפונה (ימינה, סימון אדום). נוסעים במקביל לגדר הקיבוץ ולאחר כ-1.5 ק“מ מגיעים למזלג דרכים. פונים בסעיף הימני, נוסעים עוד כ-1.5 ק“מ בין שדות פתוחים ומגיעים לחניון נח'אביר.

חניון נח'אביר (בארי הישנה)

חניון נח'אביר שוכן בצל עצי אורן ויש בו שולחנות פיקניק ומים לשתייה. בחניון נמצאת מצבה המנציחה את זכרם של יהודי בגדד שנספו בפוגרום בשלהי מלחמת העולם השנייה. יוצאי בגדד נמנו עם מייסדי קיבוץ בארי ובשנת 1947 הרימו חבריהם תרומה לקק"ל, שנועדה לסייע לקיבוץ בראשית דרכו.

ליד החניון נמצאים בית הביטחון ומגדל המים של בארי הישנה. כאן תקע הקיבוץ הצעיר יתד במוצאי יום כיפורים תש“ז (1946). הקיבוץ  נקרא בראשיתו נח'אביר, כשמו הערבי של האזור. פירוש המילה נח'אביר הוא אזור בתרונות. מאוחר יותר שינו המתיישבים את שם הקיבוץ לבארי, כינויו של ברל כצנלסון.

במלחמת העצמאות עמד הקיבוץ מול מתקפות הצבא המצרי. ליד החניון נותרו בית הביטחון ומגדל המים. עקבות פגיעות הכדורים והפגזים מעידים על מה שהתחולל כאן באותם ימים.

כדאי לעלות לתצפית ל"עמדה מס' 1" הנמצאת בצד הדרומי של הדרך הסלולה, מול בית הביטחון. העמדה, תעלות הקשר והגדרות – הכול אותנטי. התצפית יפהפייה. ממש למרגלותינו נראים שרידי מטעים של הקיבוץ מימיו הראשונים. בדרום רואים את אזור מחצבות הגופרית ובאופק נראים בתי אל-בורייג' שברצועת עזה.

אתרי כביש הבטון

יד אנז"ק

מחניון נח'אביר ממשיכים בדרך הסלולה עוד כ-800 מ' ופוגשים את כביש הבטון. מי שיפנה שמאלה יגיע למכרות הגופרית ולמחסני התחמושת הבריטיים (ראו להלן). כדי להגיע ליד אנז"ק יש לפנות ימינה (צפונה) ולנסוע כ-2.2 ק"מ. האנדרטה, מגדל תצפית בצורת האות A, נבנתה באפריל 1967, במלאות 50 שנה לקרבות.

באתר מתנהלת פעילות צבאית. נא לנקוט משנה זהירות בעת הביקור ולהישמע לכוחות הביטחון.

חניון טל

בצד כביש הבטון, מדרום למפגש עם הכביש הבא מחניון נח'אביר, ניצב פסל בדמות שער ורוד - יצירה של האמנית מרגה פישטיין. מעט דרומה משם, בצל עצי אורן, הכשירה קק“ל חניון לזכרו של סרן טל נחמן, שנהרג בפעילות מבצעית בשנת 2014. בחניון יש שולחנות פיקניק וברז מים לשתייה. ליד החניון, ממזרח לכביש, נמצאים מכרות גופרית נטושים.

מכרות הגופרית ומפעל הגופרית

מכרות הגופרית הם בורות גדולים, פתוחים לאוויר העולם. בסלעים שבדפנות הבור ניכרים כתמים צהובים, עדות למרבצי גופרית שנמצאים בהם. המכרות התגלו במלחמת העולם הראשונה על ידי קצין המודיעין והגיאולוג הבריטי ליאונרד ויליאמס. הוא השיג זיכיון להפקת הגופרית ובשנת 1936 החל לכרות את המחצב. הכרייה בבארי ירדה לעומק 10 מטרים, מקומות שבהם הצטברה גופית לריכוז של כ-20%. הכרייה נפסקה במלחמת העולם השנייה, לאחר שוויליאמס הספיק לכרות 8,800 טון גופרית. בימינו הפקת הגופרית במקום איננה כלכלית.

מול המכרות נמצא מבנה המפעל שבו העשירו את הגופרית לריכוז של 98%. המבנה הגדול ניצב כיום כשלד עירום, לאחר שהפשיטו ממנו כל מה שהיה שווה משהו. בצד המפעל יש גם באר מים עמוקה. השיטוט במקום אסור משיקולי בטיחות. אפשר להציץ במפעל מעמודי הבטון המציינים את השער של מחנה חיל האוויר המלכותי הבריטי שפעל כאן בעבר.

מחסני תחמושת בריטיים

ממכרות הגופרית יש להמשיך דרומה בכביש הבטון ולאחר כקילומטר לפנות מזרחה (שמאלה) בכביש בטון נוסף. לאחר שחולפים על פני הפנייה לדרך מתקני המים (סימון כחול) עוצרים בצד הכביש במקום נוח, למשל ליד מגדל צופי האש של קק"ל.

זה המקום לבחון את קירות האבן המוזרים שבשטח ואת סוללות העפר הסוגרות על כל קיר וקיר. המבנים האלה הם מחסני תחמושת שהכין הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, כאשר הצבא הגרמני בפיקודו של גנרל ארווין רומל ("שועל המדבר") התקדם מלוב לכיוון מצרים. הבריטים נזעקו לקדם את פני הצרה והקימו ליד בארי מתחם צבאי גדול לאחסון ציוד צבאי ותחמושת למטוסים. כביש הבטון, שנסלל על ידי חברת "סולל בונה" הוא חלק מהמתחם הצבאי וייעודו היה להוביל את התחמושת מהמחסנים שבבארי לשדה התעופה של עזה.

במחסני התחמושת האלה לא אחסנו מעולם ולו גם פצצה אחת משום שהצבא הגרמני נעצר בקרב אל-עלמיין (23 באוקטובר – 3 בנובמבר 1942) ולא הגיע לכאן. ליד מחסני התחמושת צומח עץ אקליפטוס מדהים שפרץ וצמח מתוך כביש הבטון. מכאן אפשר להמשיך היישר לפנים לכביש 232.

נקודת טריג. בריטית

כחצי קילומטר ממזרח למכרות הגופרית (שביל אופניים, סימון ירוק), במדרון הצפוני של קצה גבעה קטנה, ניצבות שתי חביות זו על זו. זוהי נקודת טריאנגולציה (טריג.) שהציבה יחידה של חיל ההנדסה המלכותי הבריטי ב-24 באוקטובר 1945 כחלק ממערך המדידות למיפוי ארץ ישראל. התאריך המדויק ושמות המציבים (כולל הנהגים) נחרתו בבטון הרך שנוצק לשם הצמדת החביות זו לזו. החביות נמצאו חלודות ומושלכות על הארץ. רמי גולד וחניכיו מקיבוץ בארי צבעו את החביות והציבו אותן מחדש.

דרך מתקני המים

נקודת מוצא: כביש 232 בין סימני ק"מ 38-39, כ-4 ק"מ מדרום לכניסה לקיבוץ בארי .

אופי הנסיעה: דרך מצעים טובה.

דרך מתקני המים, שאורכה 2.6 ק"מ, עוברת בדרומו של יער בארי ומתחברת עם כביש הבטון ליד מחסני התחמושת הבריטיים. בצד הדרך הכשירה קק“ל שני חניוני נופש וביניהם נמצאים מתקני מים מתקופות שונות.

באר חניון רעים

ליד הכניסה לדרך נמצאת באר ולידה בריכת אגירה ריבועית. שלטונות המנדט הבריטי שיקמו בארות רבות שנכרו כבר בתקופה העות׳מאנית ובהן גם הבאר הזו.

חניון רעים נמצא במרחק של כ-100 מ׳ מהבאר, בצל עצי אקליפטוס ואורן. משוכת צבר גדולה מעטרת את קצה החניון ומעידה על בוסתן שניטע כאן בימים עברו. שולחנות אחדים בחניון נגישים לאנשים עם מוגבלות.

כ-100 מ׳ בהמשך הדרך נמצאת באר נוספת. זוהי באר אנטיליה, טיפוס באר המכונה על שם מתקן השאיבה שבו. אנטיליה היא מתקן שאיבה עשוי גלגל ניצב ועליו שרשרת מכלים. בהמה שנרתמה למתקן סובבה את הגלגל. המכלים ירדו לבאר, התמלאו מים ותוך כדי השלמת סיבוב הגלגל התהפכו, והמים שבתוכם נשפכו לבריכת האגירה.

נחל גרר

סמוך לבאר חוצה דרך מתקני המים את ערוץ נחל גרר (ואדי א-שריעה).  בימים כתיקונם אפשר לחצות את הנחל ברכב פרטי במעבר האירי שנסלל בו. נחל גרר, מיובלי נחל הבשור, מתחיל את דרכו בגבעות שבאזור להב. בזכות אגן הניקוז הגדול שלו מנקז הנחל לערוצו כמויות מים גדולות הנאגרות בעומק לא רב מתחת לשכבות הלס המצפות את מערב הנגב. זהו המקור למים בבארות שבסביבת ערוץ הנחל.
אזהרה: אין לחצות את הערוץ בעת שיטפון!

קו צינור המים

בגדה הצפונית של הנחל מוצב שלט שכותרתו מכריזה "קו הנילוס".  במלחמת העולם הראשונה, בד בבד עם התקדמותם ממצרים לארץ ישראל, הניחו הבריטים מסילת ברזל וצינור שהזרים מים מהנילוס לכוחותיהם. צינור זה עבר ממש כאן.

צינורות בקוטר קטן יותר הונחו כאן לפני מלחמת העצמאות כדי לספק מים ליישובי מערב הנגב מקידוחים באזור ניר עם.

בריכת המצוק

הדרך מתעקלת שמאלה. בדרכה לחורבת מדור עוברת הדרך לצד "בריכת המצוק" הצמודה לגדת נחל גרר. הנחל מדגים כאן את כוח הסחיפה הרב שלו.  ערוצו התחתר וסחף את הקרקע שמתחת לבריכה, עד שנשברה לשניים. מחצית הבריכה קרסה והמחצית השנייה עודנה תלויה ועומדת (2018). הבריכה קיבלה את מימיה מבאר שנסחפה מהמקום כבר בשנות ה-60 של המאה ה– 20.

חורבת מדור

במקום שבו הדרך מתעקלת ימינה, כ-600 מ׳ מבריכת המצוק, הציבה קק"ל חניון נופש בצל עצי אקליפטוס. כדאי לעצור כאן ולצאת לסיור רגלי קטן. בגבעה הקטנה שממזרח לחניון שוכנת חורבת מדור (ח׳ירבת מנדור). סקרים ארכיאולוגיים גילו כאן שרידים מהתקופה הביזנטית. הארכיאולוג דן גזית, שסקר את האזור, סבור שעד התקופה הביזנטית לא שכן כאן שום יישוב של קבע ורק אז נוסדה כאן עיירה גדולה, אחת משרשרת העיירות שהתקיימו באותה תקופה בנגב המערבי.

היישוב בחורבת מדור השתרע על פני 300 דונם לפחות. מטיילים חדי עין יוכלו להבחין במרכז החורבה בשברי שיש ורעפים, שהיו שייכים ככל הנראה לכנסייה שפעלה ביישוב בתקופה הביזנטית. בחלק הגבוה יותר של הגבעה נמצאים שרידים של מאגר מים מלבני. שרידי הבתים שנראים כיום בשטח שייכים לכפר מנדור, שנוסד כנראה בסוף המאה ה-19. ישבו בו, מלבד בדווים מקומיים, גם איכרים שמוצאם ברצועת עזה.

בורות המים של חורבת מדור

כ-100 מ׳ מחניון חורבת מדור, בגדת נחל גרר, נמצאים שני בורות מים מהתקופה הביזנטית, בנויים בדמות ביצה. בדרך כלל אנו רגילים לראות בורות מים חצובים בסלע, אך הנגב המערבי מכוסה כולו בתשתית עבה של אדמת לס רכה ומתפוררת. התושבים הקדמונים של חורבת מדור התחכמו. הם חפרו בורות באדמה ובנו להם דפנות אבן. בעבר היו שני הבורות שלפנינו שקועים בקרקע עד צוואר, אך התחתרות נחל גרר חשפה אותם לאוויר העולם. בימי מלחמת העולם הראשונה שיפצו הבריטים את הבורות ומילאו אותם מים שהביאו בעזרת גמלים ופרדות.

דרך מתקני המים נמשכת מחורבת מדור עוד כ-1.5 ק"מ ופוגשת את הדרך המרכזית של יער בארי. בנקודת המפגש, מצפון לדרך, נמצאים שרידי טחנת קמח שפעלה בתקופת המנדט הבריטי. מכאן פרושים בפני המטייל כל אתרי יער בארי.

דרך השישה

נקודת מוצא: כ-450 מ' מצפון למעגל התנועה שבצומת סעד (כביש 25).
אופי הנסיעה: הדרך סלולה.

דרך השישה היא דרך נוף שעוברת בחלקו הצפוני של יער בארי, בין הקיבוצים נחל עוז ועלומים. הדרך נקראת "דרך השישה", על שמם של שישה לוחמי שריון שנהרגו בשני אירועים נפרדים ברצועת עזה (2002) . הדרך עוברת במישורים של גידולי שדה, חממות ירקות ומטעי בננות, גידול חדש שנכנס לאזור אחרי מכת עפיפוני התבערה ששוגרו מעזה בקיץ 2018 . נקודת  המוצא לדרך נמצאת כ-450 מ' מצפון למעגל התנועה שבצומת סעד (כביש  25). קק"ל סללה את קטע הדרך הזה ככביש עוקף לקיבוץ נחל עוז. לאחר כשני ק"מ מגיעים לצומת. דרך השישה פונה מערבה (שמאלה) אך מי שרוצה לערוך פיקניק ימשיך היישר לפנים כ-800 ויגיע לחניון על שם דניאל ויפליך.

חניון דניאל ויפליך

באפריל 2011 נורה טיל מרצועת עזה לעבר אוטובוס תלמידים שנסע בין צומת סעד לנחל עוז. מהירי נפגע התלמיד דניאל ויפליך מבית שמש ומת לאחר עשרה ימים מפצעיו. בסיוע ידידי קק"ל באירלנד הקימה קק"ל חניון לזכרו ובו אנדרטה צנועה, שולחנות וברז מים. החניון נמצא קרוב מאוד לזירת האירוע. לצד החניון הוסיפה קק"ל עצי בוסתן.

בעקבות התקרית החלה קק"ל לנטוע במרחב עוטף עזה נטיעות ביטחוניות – שדרות עצים שמסתירות את תושבי היישובים ואת הנוסעים בכבישים מירי בכינון ישיר מכיוון עזה.

חניוני יונתן ורמולן וברק רפאל

מחניון ויפליך שבים לדרך השישה ופונים מערבה. נוסעים בין שדות חיטה ותפוחי אדמה ואחרי 1.3 ק"מ מגיעים לצומת, מעט לפני מגדל המים של בארות יצחק הישנה. גם כאן נסטה מהדרך הראשית, הפעם דרומה. הדרך עוברת בין חממות ירקות, חולפת על פני פינת ישיבה מאבן ואחר כך על פני שרידי מאגר נחל עוז, שקרס בשנת 2001 בלחץ המים. בקצה שרידי המאגר פונים שמאלה, נוסעים בין מטעי בננות מכוסים בבתי רשת ומגיעים לרחבת החניה של חניון יונתן ורמולן.

בחניון יש מים לשתייה ורחבת חניה נגישה המובילה לשולחנות פיקניק נגישים בצל עצי אורן ואקליפטוס. מרחבת החניה יוצא מערבה שביל עץ נגיש באורך 180 מ' המוביל למצפור הצופה על עזה ובו שלט המספר על יונתן ורמולן וצילום מרגש של יונתן בגיל 4 נוטע עץ ביער קק"ל.

סיפורו האישי של יונתן ורמולן מרגש לא פחות. הוא היה בן למשפחה נוצרית מהולנד. הוריו, אוהדי ישראל, עלו ארצה בשנת 1972. בגיל 18 שב יונתן עם משפחתו להולנד, אך כאשר פרצה מלחמת המפרץ (1993) שב לישראל והתעקש להתגייס לצה"ל. לאחר השחרור שירת כלוחם בימ"מ ואחר כך כחבלן במשמר הגבול בעזה. הוא נהרג ב-28 בדצמבר 2000 מפיצוץ ליד גדר המערכת. קק"ל, בשיתוף עם חבריו ליחידה, הקימו את החניון לזכרו.
כ-200 מ' מחניון ורמולן נמצא חניון צנוע ובו אנדרטה המנציחה את ברק רפאל דגורקר מגן יבנה. ברק, יליד 1986 שסיים בהצטיינות את לימודי המשפטים, נהרג במבצע צוק איתן ( 27 ביולי 2014) מפגיעת טיל קטיושה.

בארות יצחק הישנה

מחניון ורמולן יש לשוב לדרך השישה, להמשיך בנסיעה דרומה כ – 200 מ' ולפנות אל רחבת החניה של מגדל המים הישן הנראה היטב למרחקים. זה מה שנותר בתום מלחמת העצמאות מהקיבוץ הפורח בארות יצחק. חברי הקיבוץ, שעמדו מול הצבא המצרי הפולש במשך כל ימי הקרבות, ספגו אבדות כבדות. לאחר המלחמה הקימו במרכז הארץ יישוב חדש ששומר על השם הישן. 

בשנת 2013 נגאל מגדל המים מבדידותו. תנועת הקיבוץ הדתי, קיבוץ בארות יצחק וקיבוץ עלומים, חברו אל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וגופים נוספים ושיקמו את האתר בסיוע נרחב של קק"ל. כשנה אחר כך נחנך בקיבוץ עלומים מרכז המורשת "בארות בנגב", המספר ומשלים את תולדותיו של קיבוץ בארות יצחק.

שביל בטון באורך של כ-70 מ' נמתח מרחבת החניה דרומה עד למגדל המים, הנושא עד ימינו את צלקות המלחמה. השביל מדופן משני צדדיו בקירות בטון נמוכים המְשַווים לשביל מראה של תעלת קשר. לקירות הבטון מוצמדים ספסלים ושלטים מאירי עיניים המספרים את תולדותיו של קיבוץ בארות יצחק. מעבר למגדל המים צומח עץ אלביציה נותן צל ומסביבו ספסל עגול, מקום המתאים להתכנסות קבוצה.

אנדרטת השישה

שבים לדרך וממשיכים בנסיעה בין שדות כ-1.5 ק"מ. משמאל לדרך ניצבת אנדרטה בצל עץ אקליפטוס סְפַּטוּלָטָה ולידה שני שולחנות. האנדרטה מנציחה שישה לוחמי שריון מגדוד 53, שנהרגו בשני אירועים נפרדים. רון לביא, משה פלד ואשר זגורי נהרגו ב-14 בפברואר 2002 כאשר הטנק שלהם עלה על מטען בצומת נצרים שברצועת עזה.  עלאא כבישי, מתן בידרמן ורותם שני נהרגו ב-14 במרס 2002  בדרכם לפתיחת ציר התנועה קרני-נצרים.

גבעת יהודה

כ-50 מ' מאנדרטת השישה פונה הדרך שמאלה ומגיעה לאחר כ-700 מ' לחורשה קטנה ונחמדה ובצלה חניון. קק"ל הכשירה בחורשה חניון ובו מים לשתייה. החורשה מנציחה את יהודה קינן, איש קיבוץ עלומים, שנהרג בשנת 1969 כאשר הטרקטור שבו חרש את השדות שמסביב עלה על מוקש. ילדי הקיבוץ, שנמצא כ-1.5 ק"מ מכאן, אימצו את האתר ואף סימנו באבני שוליים שביל הולכי רגל המחבר את החורשה עם אנדרטת השישה.

יש שלוש דרכים לצאת מהשטח:
א. לשוב בחזרה באותה דרך לכביש 25.
ב. לצאת מזרחה כ – 1.5 ק"מ לכביש 232. בכביש אפשר לפנות רק ימינה, לכיוון דרום.
ג. לנסוע לכיוון מחנה פגה ולהגיע לאחר כ – 4 ק"מ ליד אנז"ק ומשם לשאר אתרי היער וליציאה לכביש 232 ליד קיבוץ בארי.

אופניים ביער בארי

יער בארי הוא מרכז חשוב של רכיבה על אופניים. קק“ל, בשיתוף קהילת רוכבי האופניים בקיבוץ בארי, סימנו מסלולי אופניים בדרגות קושי רבות, ממסלולי רכיבה משפחתיים עד מסלולים אתגריים המיועדים לרוכבים מיומנים ובעלי כושר גופני גבוה.

דרום אדום: חגיגת כלניות בנגב

פריחת הכלניות בנגב המערבי מתחילה בדרך כלל בסוף ינואר. "הגל האדום" מגיע לשיאו במחצית הראשונה של פברואר ובסוף החודש הפריחה מסתיימת. במרכז הארץ ובעיקר בצפונה אנו מכירים כלניות בשלל צבעים – אדום, סגול ולבן. הכלניות בנגב אדומות כולן, ללא יוצאת מן הכלל. כלניות הנגב קטנות מאחיותיהן הצפוניות, שולי העלים שלהן גזורים יותר והן כנראה עמידות יותר ליובש.

קק״ל למען הקהילה

נגישות ביער בארי

קק“ל שמה לה למטרה לפתוח את יערותיה לכול. בהתאם למדיניותה זו מנגישה קק“ל את יערותיה לאנשים עם מוגבלות. ההנגשה כוללת סלילת שבילים עבירים לעגלות נכים, מתן גישה למצפורים ולאתרי טבע כגון אגמון החולה והצבת שולחנות פיקניק נגישים.

בצד דרך השישה הנגישה קק״ל את חניון יונתן ורמולן ובו שביל עץ באורך 180 מ׳ המוביל לתצפית על עזה. קק״ל הנגישה ביער חניונים נוספים כגון חניון רעים וחניון טל ואת מצפור הבתרונות המשקיף על שמורת מכתש בארי.
הצילומים בעמוד זה באדיבות: יעקב שקולניק, דודו גרינשפן, אדי ישראל, פנינה לבני, מלכה ברקאי וארכיון הצילומים של קק"ל.