סטף

שביל הליכה בסטף צילום אייל ברטוב
צילום: ארכיון הצילומים של קק"ל

בפאתיה המערביים של ירושלים, לא הרחק מעין כרם, צונח מדרון ירוק אל נחל שורק. שני המעיינות הנובעים בו משקים חלקות שלחין קטנות, זכר לתרבות נושנה בת אלפי שנים, שכמעט ואבדה מן העולם. כאן מגדלים, ממש כמו בימי המקרא, גני ירק שמקבלים את מימיהם בתעלות מים ובוסתנים של עצי פרי ארצישראליים - זית, גפן, תאנה, שקד ורימון - המעניקים לנוף מראה ירוק ורענן במשך כל ימות השנה. זהו סטף. פינת חמד נסתרת, שכמו עצרה את הזמן מלכת. פיתוח אתר סטף נעשה בסיוע ידידי קק"ל בשווייץ.

תעודת זהות

  • איך להגיע

    לסטף אפשר להגיע בשלוש דרכים:
    1. מכביש תל אביב ירושלים (כביש 1) פונים דרומה במחלף הראל. נוסעים בכביש 3965 דרך מעוז ציון לכיוון קיבוץ צובה (כביש מס' 3965) ומגיעים למעגל התנועה שבצומת סטף. מהמעגל מובילה דרך סלולה וקצרה לרחבת החניה העליונה.
    2. כביש 395 יוצא מעין כרם ועולה למעגל התנועה של סטף.
    3. אפשר להגיע למעגל התנועה של סטף באותו כביש (395) מצומת אשתאול.

  • עלות כניסה

    הכניסה לאתר אינה כרוכה בתשלום.
  • מרחב-

    מרכז
  • אזור ניהול גאוגרפי בקק"ל-

    ההר וירושלים
  • אתרים מיוחדים בפארק-

    עין סטף, חלקות שולחין, בוסתן עצי ארץ ישראל, עין חנדק.
  • אתרים נוספים בסביבה-

    קיבוץ צובה, עין כרם, אשתאול, רמת רזיאל, נחל שורק.
  • סוג חניון-

    חניונים מונגשים,חניוני לינת לילה,חניוני פיקניק
  • תחומי עניין-

    מסלולי הליכה,מצפורים,ארכיאולוגיה

הודעות למטיילים בסטף

סטף – ניקבת עין בכורה
ניקבת עין בכורה בסטף סגורה לקהל עקב בעיות בטיחות.

מידע נוסף:
בחניון הר איתן קיימים שירותים מונגשים.
השירותים פעילים בכל ימות השבוע, כולל שישי, שבת וחג בין השעות 07:00-16:00.

קצת היסטוריה

מחקר ארכיאולוגי מראה שהתיישבות בסטף החלה כבר בתקופה הכלקוליתית, לפני כ-6,000 שנה. בניית מדרגות חקלאיות החלה כנראה כבר בתקופת הברונזה הקדומה, לפני כ-4,500 שנה. המקום הגיע לשיאו ולתפארתו בתקופות ההלניסטית, הרומית, הביזנטית ואף בתקופה האסלאמית הקדומה (מאה 1 לפנה"ס-מאה 8 לספירה לפחות). מאוחר יותר התקיימו כאן יישובים כפריים קטנים. האחרון שבהם, הכפר הערבי סטף, ננטש במלחמת העצמאות והותיר אחריו שתי בריכות אגירת מים, מדרגות חקלאיות (טראסות) ובתים שחרבו במשך הזמן.

בשנת 1949, על שרידי הכפר, נוסד מושב ביכורה. לאחר זמן קצר נטשו המתיישבים את המקום. עם הזמן התמוטטו קירות התמך ומפולות עפר כיסו את שתי בריכות האגירה ואת התעלות שהוליכו אליהן את מי המעיינות. בשנות ה-50 שימש המקום שדה אימונים ללוחמי יחידה 101 וחטיבת הצנחנים.

שחזור החקלאות העתיקה בסטף

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 החלה קרן קימת לישראל לשחזר את מערך המדרגות החקלאיות בסטף. אנשי קק"ל שיקמו את שתי בריכות האגירה של שני המעיינות - עין סטף ועין ביכורה, שיפצו את הטרסות וחפרו מחדש את תעלות ההשקייה שמובילות מים מהבריכות אל החלקות.

בזכות פעולות אלה יכולים המטיילים לחוות ולהבין את האופן שבו עיבדו בימי קדם מדרונות הררים ולהכיר מושגים כגון מעיין חתום, חקלאות שלחין וחקלאות בעל. קק"ל מקיימת בסטף מפעל יחיד במינו בישראל  המכונה "בוסתנוף" - חלקות קרקע קטנות בתשלום סמלי העומדות לרשות אנשים שמעוניינים לעבד אותן בשעותיהם הפנויות ולהגשים הלכה למעשה את הפסוק "איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

קק"ל פיתחה וסימנה בסטף מסלולי טיול מסומנים שעוברים בין הבוסתנים וליד חלקות השלחין ובין מתקנים חקלאיים כגון שומרות וגִתות. השבילים מסומנים בשטח בעמודי עץ שעליהם חיצים בצבעים שונים, צבע מיוחד לכל מסלול.

עיזוק וסיקול

המתיישבים בהרי ירושלים לדורותיהם נאלצו לגדל גידולים חקלאיים במדרונות טרשיים, שנחשפו לאחר בירוא החורש הטבעי. רמז לכך נמצא בין פסוקי התנ"ך: "עלה לך היערה וביראת לך שם..." (יהושע י"ז 15).

המתיישבים השקיעו עמל רב בעיזוק (עקירת הטרשים) ובסיקול – סילוק האבנים אל שולי מדרגות סלע טבעיות. מהאבנים הללו בנו קירות תמך לשכבת אדמה פורייה שהובאה לשטח. אלה הן המדרגות החקלאיות, המכונות בלועזית טראסות, מלשון טֶרָה - אדמה בלטינית. מעודפי האבן שנותרו מהעיזוק ומהסיקול נבנו שומרות - מגדלים לשמירה על היבול.

גן נעול, מעיין חתום

בשל מחסור במקורות מים, שימשו רוב המדרגות החקלאיות בהרי ירושלים לגידול מטעי בעל - גפן, זית, תאנה ורימון. במקומות המעטים שבהם נבעו מעיינות, נבנו טרסות, שיצרו חלקות גדולות יחסית ומפולסות. בחלקות השלחין האלה גידלו גידולים שונים בהשקיה במשך כל ימות השנה.

המעיינות בהרי ירושלים דלים ואינם שופעים מים. הקדמונים הגבירו את ספיקת המים באמצעות נקבות שנחצבו אל תוך השכבה שנושאת את המים (אקוויפר). במעיינות אחדים עומד אורך הנקבות על עשרות מטרים. השיטה הייתה לבנות ליד כל מעיין בריכת אגירה לקליטת המים ולהוביל בתעלות את המים שנאספו אל החלקות שבמדרגים. כך נוצרו מעיינות הנקבה, שהן חלק בלתי נפרד ממערכות המדרגות של הרי יהודה. הווי חיים זה מתואר באחד מפסוקי שיר השירים: "גן נעול אחותי כלה גן נעול מעיין חתום" (שיר השירים ד 12).

בדרך כלל נבנו בתי התושבים מעל למעיינות, כדי שלא לתפוס שטח שאפשר להוביל אליו מים בכוח הכבידה.

לפני שיוצאים לדרך

בסטף סומנו כמה מסלולי טיול, המעניקים מגוון אפשרויות לטיולים רגליים. המסלולים מסומנים בשטח בעמודי עץ ובהם חצים צבעוניים וסימון שבילים תואם, המכוונים לתוואי המסלול. אחד המסלולים חופף לתוואי שביל ישראל. באתר זה נתאר שני מסלולים: שביל הכפר ושביל הבעל.


רחבות חניה

בסטף יש 3 רחבות חניה.

חניה עליונה - רחבה גדולה, נגישה לאוטובוסים. ברחבה יש שולחנות פיקניק, שירותים, מי שתייה, מזנון וגן ספורט לזכרה של סגן הילה בצלאלי. שביל קצר, נגיש לאנשים עם מוגבלויות, מוביל את המטיילים לתצפית מרהיבה על נחל שורק והרי ירושלים.

חניה תיכונה – רחבה ובה כ-90 מקומות חניה לרכב פרטי בלבד. גישה בדרך סלולה מהרחבה העליונה.

חניה תחתונה – רחבה גדולה בצד נחל שורק, נגישה לאוטובוסים. גישה מכביש 386, כ-3 ק"מ ממערב למעגל התנועה שליד עין כרם.

כללי התנהגות בסטף

  • סטף הוא אתר לשחזור חקלאות הררית קדומה. המקום מיועד לטיול בלבד. כללי ההתנהגות הבאים נועדו לשמור על אופי המקום ועל הנאת המטיילים.
  • לינה, פיקניק והדלקת אש ומנגל אסורים באתר המעיינות. אין לקיים במקום אירועים ולא להשתמש בגנרטור ובאמצעי תאורה והגברה.
  • שתיית מי המעיינות, הרחצה והקפיצה אליהם אסורות בהחלט.
  • השבילים הרריים ותלולים ומיועדים למיטיבי לכת. הינכם מתבקשים לטייל בהם במשנה זהירות. יש לנוע בשבילים המסומנים בלבד.
  • לאחר גשם קיימת סכנת החלקה.
  • הכניסה לשטחים המעובדים אסורה.
  • לביקור בנקבות המעיינות יש להצטייד בפנס (לא בנרות) ולנעליים להליכה במים, בעלות כושר אחיזה טוב.

מסלולי הליכה בסטף

נקודת מוצא: חניה עליונה.
נקודת סיום: רחבת תחתונה. יש לדאוג לרכב מאסף בסיום המסלול.
אורך המסלול: כ-2 ק"מ לרחבת החניה התחתונה.
צבע סימון: ירוק וסימון שביל ישראל. אופי המסלול: המסלול אינו מעגלי. אפשר להופכו למעגלי אם שבים מעין סטף בשביל השומרות לרחבת החניה העליונה (סימון אדום).

טראסות ושרידי בוסתנים

רחבת החניה העליונה היא המקום להתארגן לקראת היציאה לטיול. אפשר לאכול ארוחה קלה לפני היציאה לדרך, להצטייד במי שתייה ולנצל את השירותים שבמקום. כדאי להקדיש כמה דקות לתצפית (1) מהשביל הנגיש המלווה את שולי רחבת החניה העליונה ולהתרשם מהמדרון התלול של הר איתן הנוחת לעמק נחל שורק, הגדול בנחלי הרי ירושלים. ממול נראה היטב רכס עמינדב ולפניו מושב אבן ספיר ובית חולים הדסה עין כרם.

שביל הכפר, המסומן כאן בחצים ירוקים ובסימוני שביל ישראל, יוצא מרחבת החניה מזרחה ויורד בגרם מדרגות קצר אל רחבה ובה ספסלים למנוחה ועצי בוסתן. כאן גם נמצאת תחנה של שביל ישראל ובה מפת השביל והסברים ל"שביליסטים" הצועדים בשביל ישראל כולו.

מעט הלאה מכאן, לאחר חציית הדרך הסלולה היורדת לחניה התיכונה של סטף, השביל מגיע לראש שביל הכפר. זה היה בעבר השביל שקישר בין הכפר צובה לכפר סטף. השביל עובר במעין "רחוב" התחום בגדר אבן נמוכה משני צדדיו. הגדר נועדה לסמן את החלקות ולמנוע כניסה של עדרים למטעים. משני הצדדים צומחים בעיקר עצי זית ושקד. הטראסות והמטעים הישנים עוברים לאט לאט שיקום בעזרת אלפי מתנדבים.

לאחר צעידה של כ-200 מ' מגיעים לצומת שבילים. מסלול השומרות (סימון אדום) פונה שמאלה. שביל הכפר נמשך היישר לפנים. קטע זה של השביל חושף את נופי הרי ירושלים במלוא הדרם, וכדאי לעצור מפעם לפעם וליהנות ממנו.

כ-300 מ' מהצומת נמצאת מימין לשביל "פינת עופר" (3) המנציחה את זכרו של סג"מ עופר סטרינסקי ז"ל, שנפל בעת מילוי תפקידו. זוהי פינה מוצלת ויפה למנוחה, מעשה ידיהם של תלמידי בית ספר "זיו" בירושלים שבו למד גם עופר. סמוך מאוד לכאן, בהמשך השביל, נמצאו עדויות להתיישבות אדם בתקופה הכלקוליתית (4500-3300 לפנה"ס) ובתקופות הברונזה הקדומה והתיכונה (3000-1550 לפנה"ס), שבהן כבר התקיימה תרבות המדרגים החקלאיים, שנמשכה באזורי ההר עד מלחמת העצמאות.

שביל קצר העובר בין הטראסות מגיע למרכז אתר סטף. מכאן כדאי להמשיך בעקבות הסימון הצהוב ("שביל השלחין), המסמן את המסלול הפנימי של מרכז אתר סטף. השביל הפונה שמאלה עובר דרך פרגולות גפנים (4) וקירות אבן יפהפיים ומגיע לעין ביכורה (5).

עין ביכורה

עין ביכורה (עין א-שרקייה) הוא אמנם אחד המעיינות השופעים בהרי ירושלים, אך בכל זאת הוא נחשב למעיין דל יחסית. כדי להפיק את המיטב ממה שהטבע העניק למקום, נקטו תושבי סטף לדורותיהם שתי דרכי פעולה: ראשית, הם בנו תעלה לאורך השכבה נושאת המים. מאוחר יותר, במפעל בנייה ענק, כיסו את התעלה ויצרו נקבה חשוכה. קיר האבן העצום שבחזית הנקבה, המסתיר את הנביעה, הוא חלק מאותו מפעל בנייה. ושנית, למרגלות המעיין, הם בנו בריכת אגירה. בשעות הלילה נאספו המים בבריכה וביום אפשר היה להפנותם לחלקות השלחין.

ממצא מעניין התגלה בדופן הבריכה בדמותן של חוליות חרס שיצרו חללים עגולים. הסברה היא שחוליות החרס האלה הודבקו לדפנות הבריכות בתקופה הרומית ושימשו קִנים לרבייה של דגי מאכל שגידלו התושבים, תוספת נאה לתפריט.

מי עין ביכורה נאספים לבריכה גדולה. גרם מדרגות, לצד הבריכה, יורד אל הנקבה שמאחוריה. הנקבה גבוהה ואפשר לצעוד בתוכה בקומה זקופה. חובה להצטייד בפנס, שכן הנקבה חשוכה לגמרי. יש לצעוד בזהירות רבה ולהתגבר על מדרגות טבעיות וזולגות מים עד שמגיעים למערת הנביעה. המים נובעים מהקירות, וחדי עין אף יזהו כאן זקיפים ונטיפים קטנים.

ערוגות שלחין

מעין ביכורה השביל עובר בין מדרגות חקלאיות בצל עצי בוסתן ובהם אגוז מלך, תות ותאנה. עצי מיש, הניכרים בעליהם בעלי השוליים המשוננים, מעניקים גם הם צל נדיב. למרגלות השביל נמצאות ערוגות שלחין (6) המעובדות בשיטות מסורתיות ומושקות בתעלות שמושכות את מימיהן מבריכות המעיינות. החריש נעשה באמצעות חמורים, ושאר עבודות הגן נעשות בכלים ידניים.

חלוקת המים הייתה עניין מורכב ובדרך כלל בכפרים היה נאמן שתפקידו היה לחלק את המים לחלקות בהגינות. אותו אדם היה חוסם בבוץ את התעלות ומשחרר, אולי בבעיטה, את מחסום הבוץ של התעלה התורנית, כל תעלה בתורה. עם סיום השקיית החלקה (בית שלחין) הופנו המים לחלקה הבאה. ייתכן שהפסוק "והשקת ברגלך כגן הירק" (דברים י"א 10) מתאר את אופן ההשקיה הזה.

השביל מעין ביכורה מגיע לשביל הראשי של סטף, היורד שמאלה לרחבת החניה התחתונה (כביש 386), אבל לפני כן כדאי לעלות ימינה במעלה המדרגות ולהגיע חיש קל לעין סטף ולבריכה הגדולה שלצדו. במקום זה נמצאת גדר אבן ובה שער סגור (גן נעול...). זהו בוסתן עצי הפרי של ארץ ישראל (7). לאחר תיאום מראש יכולות קבוצות לבקר במקום.

עין סטף

עין סטף (עין אל-בלד) (1) היה המעיין המרכזי בכפר סטף. תושבי המקום בנו מבנה מעל לשכבה נושאת המים, בדומה לעין ביכורה, ויצרו מנהרה שאורכה כ-15 מ' ולמרגלותיה בריכה גדולה. המנהרה מוסיפה לחוויית הטיול. אפשר להיכנס אליה ממערת המעיין, הנמצאת במדרגה שמעל הבריכה, ולצאת בהליכה שפופה "עם המים" אל שפת הבריכה. יש להצטייד להרפתקה הזו בנעליים להליכה במים.

במדרגה שמעל המעיין נמצאים שרידי הכפר הערבי סטף, ששכן כאן עד 1948. השם סטף אינו ידוע במקורותינו הקדומים. בפעם הראשונה אנו נתקלים בשם הזה בכתב הקדש מוסלמי מהתקופה הממלוכית שהתגלה בעין כרם. ייתכן שמקור המילה בשורש ס.ט.פ שנזכר במשנה: "כל בנות שקמה פטורות חוץ מהמסטפות" (דמאי א' א'). נראה כי הכוונה ליצירת חריצים בפירות התאנה והשקמה כדי להקדים את הבשלתם. פרי מסוג זה, שהבשיל מוקדם, מכונה ביכורה (או בַּכּורה), וזהו המקור לשמו של המעיין השני שבאתר.

סיום המסלול:
מבריכת סטף יורד שביל מדרגות (סימון ירוק) לחניה התחתונה, נקודת הסיום של הטיול. מטיילים מיטיבי לכת יוכלו להמשיך בעקבות השביל "הירוק" לעין חנדק, או להמשיך בשביל ישראל לעין כרם.

נקודת מוצא: חניה עליונה.
נקודת סיום: חניה תחתונה.
אורך המסלול: כ-3.0 ק"מ. צבע סימון: כחול.
אופי המסלול: חד-כיווני. הערות: יש לדאוג לרכב מאסף. אפשר ליצור מסלול מעגלי, קצר יותר, שמתחיל ומסתיים בחניה התיכונה (הסבר בסוף המסלול) .

בור מים ומערת מגורים

השביל יורד מהחניה העליונה מזרחה בגרם מדרגות ומגיע מיד לצומת שבילים. פונים ימינה בשביל המסומן בחצים כחולים. השביל עובר בשולי יער קק"ל ולאחר כ-100 מ' עובר ליד בור מים קדום (3). אמנם בסטף נובעים שני מעיינות, אך יש להניח שתושבי המקום הפיקו תועלת מהמים כאשר שהו במטעים המרוחקים מהכפר. הבור נחצב בסלע הטבעי ודופנותיו טויחו בסיד כדי שמי הגשם שנאספו בו לא יחלחלו ממנו דרך סדקים בסלע.

כאשר רצה רבי יוחנן בן זכאי להמחיש את כוח זכרונו של תלמידו רבי אליעזר בן הורקנוס, אמר עליו שהוא "בור סוד שאינו מאבד אף טיפה" (משנה, אבות ב'  י"א). בור המים חצוב במשטח הדריכה של גת קדומה. יש להניח שהגת, מקום שבו דרכו ענבים לקראת הפיכתם לייצור יין, הייתה פעילה בתקופה הביזנטית. לאחר שהמוסלמים כבשו את הארץ (מאה 7 לספירה) לא היה צורך בגת ונראה כי אז נחצב בור המים.

ליד בור המים נמצאת מערה, שבפיה בנוי קיר מאבנים מסותתות ובו פתח שבראשו אבן משקוף גדולה. המערה אינה גדולה, אך היא נוחה למגורים. מערה זו, כמו מערות אחרות באזור סטף, שימשה למגורים עונתיים, או לאחזקת עדר ונראה כי הבור שימש ליושבי המערה כמקור מים.

השביל נמשך בחורשת עצי אורן ומגיע למערכת מדרגות חקלאיות נטושות ולידה עוד מערה בנויה בחלקה (5). בנקודה זו יש תצפית מרהיבה על מכלול מדרגות הבעל והשלחין ועל שרידי הכפר סטף.

בהמשך הדרך השביל נכנס ליער אורנים ובו שולחנות פיקניק – מקום שבו אפשר לנוח מעט לפני המשך הדרך. השביל "הכחול" יורד מהחניון ועוקב לאורך כ-50 מ' בדרך הסלולה שמובילה לחניה התחתונה. בעיקול הדרך פונים ימינה בעקבות הסימון הכחול ומגיעים לחלקות הבעל של סטף.

חקלאות הבעל

מראה המדרגות החקלאיות, ששוחזרו בעמל רב, והכרמים והמטעים שצומחים כאן - מרהיב. כאן גידלו תושבי סטף לדורותיהם עצי פרי שאינם זקוקים לתוספת השקיה ובהם זית, גפן, תאנה ורימון. זו משמעות הביטוי חקלאות בעל, שנקראת על שם האל הראשי בפנתיאון הכנעני – אל השמיים והרעם, הגשמים והפריון ומכאן כינויו של האל - "בעל שמין" (בעל שמיים). הגשם מפרה את האדמה ומנביט את הזרעים הטמונים ברחמה.

התחנה הראשונה בשביל היא הכרם (6). כרם הגפנים שבסטף מעניק חיים לתיאור המקראי הידוע כמשל הכרם: "כרם היה לידידי בקרן בן-שמן ויעזקהו ויסקלהו וייטעהו שורק, וייבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו" (ישעיהו ה' 1-2). אכן, כדי ליצור כאן כרם עיזקו תושבי המקום את האבנים הגדולות, סיקלו את האבנים הקטנות יותר ובנו מהם את המדרגות החקלאיות ואת המגדל -  השומרה שנגיע אליה בהמשך המסלול. כרם זקוק באופן מיוחד לגדר, כדי למנוע מחיות המשק ומחיות בר לאכול מהעלים ומהפירות. גדר הכרם נזכרת גם היא במשל הכרם: "הסר משוכתו והיה לבער פרוץ גדרו והיה למרמס״ (ישעיהו ה' 5).

הגפן נחשבה לאחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל, משום שאי אפשר היה לגדלה במצרים ולא בארם נהריים, שני מרכזי התרבות הגדולים של העת העתיקה. יין היה מוצר צריכה חשוב בעת העתיקה. באותם ימים נהגו לערבב את המים ביין, כנראה כאמצעי חיטוי ושמירה על הבריאות.

מעבר לכרם, בין הטראסות, צומחים עצי תאנה וזית, רימון וחרוב, עצי בוטנה (פיסטוק) ועצי פרי נשירים למיניהם. זהו אוסף של 16 מינים של עצי פרי ובהם עשרות זנים נדירים של עצי פרי, שנאספו מפינות הארץ הנידחות בעזרת אנשי האגודה להכרת הפירות במקורות ישראל. לזני העצים האלה יש ערך עצום מבחינה היסטורית וחינוכית ומבחינה חקלאית ומדעית. זני עצים אלה הותאמו במשך מאות ואלפי שנים לתנאי האקלים והקרקע של ארץ ישראל. אוסף העצים הזה, הכולל גם יותר מ-25 זני גפנים, הוא אוצר גנטי בעל חשיבות עצומה, לאור העובדה שכבר אין מגדלים בתרבות רבים מהזנים האלה. בעונה שבה העצים נותנים פרי אפשר לטעום מפירותיהם, אך לא למלא את התרמיל.

שביל ושומרה

שביל הטיול נמשך בתוואי דרך קדומה (7), ששירתה את החקלאים ואת תושבי הכפרים באזור כנתיב תחבורה במשך דורות רבים, אולי אף בתקופה הרומית. השביל מנצל את מדרגות סלעי תצורת שורק – תצורה גיאולוגית הבנויה משכבות של אבני דולומיט קשות וחוואר רך לסירוגין. מבנה זה מתאים מאוד לבניית מדרגות חקלאיות, שכן שכבו החוואר שבין הסלעים הקשים טובים לעיבוד. שכבות החוואר אטימות למים והן שנושאות את מעיינות סטף ומעיינות נוספים בהרי ירושלים.

האבנים הגדולות התומכות בשביל מרמזות שהשביל הותאם לבהמות משא נושאות יבולים. קטע שביל מגודר מתואר בצורה ציורית במקרא, בסיפור בלעם: "...ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטותה הדרך. ויעמֹד מלאך ה' במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה" (במדבר כב, 23-24).

מעל לשביל ניצב מבנה אבן ישן (8). זהו בסיס של שומרה, חסר חלל פנימי, שממדיו 2x3 מ'. ליד המבנה נמצאת מערה ששימשה למגורים. בעונת איסוף הפירות שמר האיכר מגג השומרה על יבולו המקום שימש לשמירה על היבולים, בעיקר בעונה הבוערת של שלהי הקיץ, הזמן שבו אוספים את יבולי המטעים. מערה סמוכה שימשה למגורים ולאחסון. ייתכן שזהו המגדל הנזכר במקרא במשל הכרם, שציטטנו קודם.

מעל לשומרה זו נמצאת השומרה העליונה, משוכלת יותר, ובה חלל פנימי ששימש למגורים ולאחסון. גרם מדרגות הוביל לגג השומרה. שתי השומרות נבנו במקום הצופה היטב על הסביבה.

השביל מגיע לפרשת דרכים (9). נעזוב את השביל העתיק ונמשיך בעקבות הסימון הכחול דרך מטע זיתים גדול (10). גם הזית, כמו הגפן, נחשב לאחד מאוצרות הטבע של ארץ ישראל. שמן הזית שימש למאור ולרפואה ומבחינה זו לא היה לו תחליף.

בית הגִתות וחורשת האלונים

השביל עובר בחלקת חורש ים תיכוני, שהשתלט במשך השנים על השלט ומוכיח את יכולתו של החורש להתחדש באופן טבעי בהרי ירושלים. צומח חורש ים תיכוני. מעבר לו נחשף בית גתות (11) גדול, חצוב בסלע, המתוארך לתקופה הביזנטית.

גת הוא מקום שבו דורכים על ענבים כדי להפיק מהם את התירוש לקראת התססתו ליין. משטח הדריכה, שבו דרכו על הענבים כדי להפיק מהם תירוש, מכוסה פסיפס לבן. ממשטח הדריכה התירוש זרם אל כלי איסוף ומשם הועבר ליקב לתסיסה. שימו לב לשקע שבמשטח הפסיפס. השקע מכונה "תפוח הגת" ובתוכו שמו את הענבים לאחר שכבר דרכו עליהם, כדי למצות מהם את שארית התירוש. הסחיטה הנוספת נעשתה בדרך כלל בעזרת קורה או בורג (אין לדרוך על הפסיפס ולא לפגוע בו בכל צורה שהיא). מסביב למשטח הדריכה היו תאים, שבהם הניחו המגדלים את הענבים ואולי אף דרכו גם בהם את הענבים. במקרא מתוארת פעולת הדריכה בגת כרצף לאחר הבציר: "ויצאו לשדה ויבצרו את כרמיהם וידרכו ויעשו הִלולים" (שופטים ט' 27).

ליד הגת, במורד השביל, נמצאת חורשת האלונים (12). העצים הגדולים מעניקים צל נדיב ויוצרים פינה נפלאה למנוחה. עצי אלון מצוי בממדים כאלה הם בבחינת מחזה נדיר בהרי ירושלים. בסביבה נמצאו שרידי מבנה, אולי כנסייה מהתקופה הביזנטית, ובריכת מים. ייתכן שתושבי המקום לדורותיהם ייחסו לעצים קדושה ועל כן הם טופחו ונשמרו. התושבים הערבים של אזור סטף כינו את המקום שיח' עוביד.

מדרום לחורשה נמצאת מערה ובפתחה מדרגות (13). על קירות המערה נמצאים שרידי טיח למניעת חלחול המים ועל כן ברור שהמערה שימשה לאגירה מים. ייתכן שהמתקן שימש מקווה טהרה, או אולי את אנשי הכנסייה.

סיום המסלול:
השביל נמשך דרך כרם זיתים וחלקות של עצי פרי נשירים ובהם שקד, תפוח, אגס, שזיף, משמש ואלת הבוטנה (פיסטוק). לאחר כ-150 מ' כדאי לעצור ולצפות במנזר יוחנן במדבר (דיר אל חביס, מנזר ההתבודדות), שנמצא בצלע ההר ממול. המנזר, השייך למסדר הפרנציסקני, נבנה בסוף המאה ה-19 לכבודו של יוחנן המטביל, שהיה תושב עין כרם. מסורת נוצרית מספרת שבמערה שנמצאת במנזר הזה הוחבא יוחנן מפני חייליו של הורדוס, שביקשו להרוג עוללים פן יקום להורדוס מלך מתחרה. המבנה בן ימינו נבנה במאה ה-19 על יסודות מנזרים קדומים יותר.

השביל מגיע למדרגות העולות למעיין סטף. לאחר בילוי במעיין, אפשר לרדת בשביל המסומן ירוק לחניה התחתונה, או לעלות בדרך הסלולה ולצעוד שלוש דקות לחניה התיכונה.

סגולות מי מעיין סטף

זה קורה לפעמים, בדרך כלל בשעה מוקדמת מאוד בבוקר, או בשעת ערב, לאחר שהמטיילים נוטשים את מעיינות סטף ושבים לבתיהם. אישה בהיריון ובן זוגה מגיעים לכאן, כמעט בהסתר, ולוגמים ממי המעיין. יש מסורת, שזה מקרוב באה, הקובע שמי מעיין סטף בורכו בסגולה לשנות את תנוחת הוולד, בעודו בבטן אמו, ממנח עכוז למנח ראש. המסורת מודרנית לגמרי, אבל נראה כי כוחה יפה לא פחות וכנראה שגם לא יותר, ממסורות ותיקות ממנה...

השקדייה פורחת בסטף

סטף הוא אחד המקומות היפים בישראל ליהנות בהם מפריחתו המרהיבה של השקד. בסביבות ט"ו בשבט צובעת הפריחה הלבנה והשופעת של העצים את המדרגות החקלאיות ומוסיפה עוד נופך לטיול במקום. הפריחה של השקד מרשימה במיוחד משום מנהגו של העץ לפרוח עוד לפני שהעלים מלבלבים.

הקהילה ושימור נופי סטף

אתר סטף פתוח למתנדבים המבקשים לתרום לשימור נוף החקלאות המסורתית של הרי ירושלים. אפשרויות הפעילות: אימוץ חלקת עצי פרי, גידול ירקות בחלקת שלחין, שיפוץ ובנייה של טרסות חקלאיות.
לפרטים: תחום ההתנדבות בקק"ל, 02-6583425.