טריז חורבת מסארה
שרידי חורבת מסארה נמצאים בשוליים הדרומיים-מזרחיים של יער המלאכים, מעט מחוץ ליער. החורבה מילאה תפקיד במלחמת העצמאות במערך הלחימה נגד הפולש המצרי. במבצע יואב, שנערך בין 15 ל-22 באוקטובר 1948, ביקש צה"ל לדחוק את הצבא המצרי מהנגב ולחלץ את היישובים העבריים מהמצור שהיו נתונים בו. גדוד 53 של חטיבת גבעתי נעץ טריזים עמוקים בקו המצרי, בין בית גוברין לעיראק אל-מנשיה (אזור קרית גת) כדי לנתק את הכוח המצרי שחלש על הארץ למלוא רוחבה כמעט. חיילי פלוגה ג' של הגדוד השתלטו על חורבת מסארה ופלוגה ד' של הגדוד כבשה את חורבת א-ראעי, שמדרום לכביש 35 של ימינו. טריז זה ואחרים שיבשו את דרכי התנועה של המצרים והכשירו את הקרקע לקראת המשך המתקפה עליהם. שלט מידע על המקום מוצב ביער המלאכים, ליד חורבת כרוע.
כבשן הסיד
הכבשן שוכן סמוך לחניון הנושא את שמו, בצד דרך קדם. זהו בור חפור באדמה ומדופן באבנים. בכבשן שרפו אבני גיר כדי להופכן לסיד. במקרה שלפנינו השתמר הכבשן היטב ושוחזר. עומקו כשישה מטרים וקוטרו כארבעה מטרים.
אין יודעים באיזו תקופה בדיוק החל האדם לייצר סיד, אך ברור שמדובר במוצר חיוני. בסיד טייחו בורות מים כדי למנוע חלחול ולשמור בהם את הנוזל היקר מבלי לאבד אף טיפה.
כאשר הכבשן פעל הניחו בתוכו את אבני הגיר המיועדות לשריפה. מעל חלל הכבשן בנו מבנה אבן דמוי כיפה שאטם את הכבשן. לתוך החלל החדירו בפתח מיוחד חומר בעירה והסיקו בו את הכבשן. כאשר הכיפה החלה להאדים, היה זה אות כי הגיעה השעה להפסיק את אספקת חומר הבעירה. אז סתמו את פתח ההסקה והמתינו שלושה עד שישה ימים, בהתאם לגודל הכבשן. לאחר שהכבשן התקרר פירקו את הקירות והוציאו את התוצר – "סיד שרוף". לפני השימוש בחומר ערבבו את הסיד השרוף במים כדי ליצור "סיד כבוי", ובו השתמשו לטיוח קירות, לחיטוי ולשימושים נוספים.
ערוגות הבושם
"ערוגות הבושם" הוא שמו של גיא קטן נטוע חרובים. דרך קצרה, היורדת לאורך הגיא, מחברת בין שני קטעים של דרך היער הראשית. הדרך מסומנת בחיצים בצבע חום.
בקצה העליון של הגיא יצרה קק”ל חלקת ניסוי של צמחי תבלין ובהם מינים שונים של מרווה, אזוביון, קורנית מקורקפת, זוטה לבנה ורוזמרין. בין הערוגות צומח וטיבר, צמח דגני בעל עלים ארוכים ששורשיו משמשים בתעשיית הבשמים. מול חלקה זו ניטעו צמחים חסכניים במים.