בבוקר ה-27 במרס 1948 הגיעה שיירה בפיקודו של בן עמי פכטר לשבי ציון, מתוך כוונה לפרוץ ליחיעם הנצורה ולהביא תגבורת, אספקה ותחמושת. שירות הידיעות של ההגנה (ש"י) מסר שערביי הכפר כברי זיהו את השיירה והם אורבים לה, אך בן עמי קבע: ביחיעם אין מה לאכול, אין נשק, הלוחמים עייפים. אנו יוצאים היום."
השיירה יצאה לדרכה מנהריה בשעה 14.00. היא כללה משוריין עם התקן לפריצת מחסומים ובו כיתה עם מקלע ומשדר, טנדר משוריין, מכונית משא משוריינת טעונה חלקי גשר כדי להתגבר על נחל געתון, שתי משאיות אספקה, משוריין ליווי עם כיתת מקלע ואוטובוס משוריין. בסך הכול היו בשיירה 90 איש.
בשעה 14:25, בעיקול הדרך שליד בית הקברות של הכפר כברי, הותקפה השיירה. המשוריין הראשון השיב אש ופרץ את המחסומים. מפקד השיירה נהרג מפגיעת כדור, וכך גם שני הנהגים של המשאית הראשונה. המשאית התהפכה וחסמה את הכביש. מנוע האוטובוס, שנסע מאחור, כבה. השיירה נתקעה מבלי יכולת לזוז. במשך שעות אחדות התנהל במקום קרב אכזרי ובמהלכו נהרגו אנשי השיירה בזה אחר זה.
האש נמשכה עד שעות הערב ובחסות החשיכה נמלטו הנותרים בחיים מן התופת. שיירת יחיעם הותירה אחריה 46 הרוגים, ביניהם המפקד בן עמי פכטר. רק המשוריין הראשון הצליח להגיע ליחיעם ובו הרוג נוסף ושני פצועים.
השביל הסלול השני שיוצא מהחניון פונה מערבה לתוך חורשת איקליפטוס ומגיע לטחנת קמח חרבה, היא טחנת רייאס. הטחנה, שקיבלה בעבר את מימיה באמה מעין צוף (עין אל-עסל), הנובע בחורף סמוך לכביש 85, פעלה עד מלחמת העצמאות. בכוונת קק"ל לשמר ולשחזר את מבנה הטחנה.