יער יתיר

קק"ל נטעה ביער יתיר מינים רבים של עצים, שהפכו אותו לאחד היערות המגוונים בישראל. מלבד האורן והברוש למיניהם, תוכלו למצוא בו מינים מיוחדים של איקליפטוס, הפורחים בפריחה אדומה ומרהיבה. עוד צומחים ביער אלה אטלנטית, אשל הפרקים, שיטת הנגב ושיטה סלילנית, שיזף מצוי, חרוב מצוי, אלת הבוטנה (פיסטוק), זית, עוזרר וכן שיחים כגון רותם המדבר, שיח אברהם מצוי, מללויקה אליפטיקה וקרקש צהוב. בגיאיות שבין המדרונות מעבדים התושבים מיישובי הסביבה מטעי פרי וכרמים.

בשיפולים הצפוניים של יער יתיר שוכן היישוב שני (לִבְנָה), שנוסד בשנת 1982. ממזרח ליער נמצא הכפר השיתופי עמשא וצפונה לו היישוב מצדות יהודה (בית יתיר), שכולל בתחומו את מבנה משטרת הגבולות הירדנית לָצִיפַר (בערבית אל עצאפיר). ראשוני היישוב התגוררו במצודת היערנים עד שעברו לנקודת הקבע שלהם.

תחנת הניטור שמפעיל מכון ויצמן ביער יתיר בשיתוף פעולה עם קק"ל התגלה שהיער המדברי מקבע גזי חממה בשיעור דומה ליער ממוצע באירופה.

בתחום היער נמצאים אתרי עבר ובהם חורבת יתיר, המזוהה עם עיר הלוויים המקראית יתיר שממנה נגזר שמו של היער. קק"ל רישתה את היער בדרכי נוף והוסיפה בו חניוני נופש ושבילי הליכה ברגל שדרכם אפשר להגיע לאתרים הפזורים בו. ביער עובר גם שביל ישראל. במצודת היערנים מפעילה קק"ל מרכז שדה ויער, המשמש בסיס יציאה לסיורים מודרכים ולהיכרות עם יער יתיר וסביבתו.

בית היערן (מצודת היערנים) נחנך ב-19 באפריל 1967 ונועד לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם. באותם ימים עבר קו שביתת הנשק בין ישראל לממלכת ירדן בקרבת היער ועל כן המבנה נבנה כמבצר במקום גבוה השולט על סביבתו (687 מטר).

בית היערן ממשיך גם היום לשמש את עובדי יער יתיר, אם כי הם אינם מתגוררים בו. המקום משמש כמרכז שדה ויער לפעולות חינוך והכרת הסביבה. הכניסה למרכז השדה והעלייה לבית היערן מתבצעת בתיאום מראש לקבוצות בלבד. את התיאום יש לערוך שבועיים לפני ההגעה לאתר, בדואר אלקטרוני maorh@kkl.org.il.

מטיילי שביל ישראל מוזמנים להגיע ללא תיאום במהלך שעות היום, להצטייד במים או להטעין חשמל למכשירים הניידים.

לאורך הדרך נמצאים האתרים הבאים:

מצודת היערנים נחנכה ב-19 באפריל 1967 ונועדה לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם. באותם ימים עבר קו שביתת הנשק בין ישראל וירדן בקרבת היער ולכן המבנה נבנה כמבצר, במקום השולט על סביבתו מגובה 687 מטר. מצודת היערנים ממשיכה לשמש את עובדי יער יתיר, אם כי הם אינם מתגוררים בו. המטיילים מוזמנים לעלות לגג המצודה ולערוך תצפית מרהיבה על הסביבה. המצודה משמשת גם מרכז שדה ויער לפעולות חינוך והכרת הסביבה.

המבקרים במצפור יכולים לצפות ממנו לעבר חלקיו המזרחיים של יער יתיר. קק"ל הכשירה בסמוך למצפור חניון נופש ובמדרון המקביל לכביש 316 יצרה טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. האדמה הנאספת מאחורי הטרסות מעניקה לעצים תנאי קרקע ומים משופרים.

בצד כביש 316, שנמשך מכאן ללב יער יתיר, הכשירה קק"ל ארבעה חניוני נופש: חניון יגאל, חניון הבוסתן, חניון סקנדינביה וחניון דבורה. בחניוני הנופש יש מים לשתייה.

חורבה גדולה ובה עשרות מערות ששימשו בימי קדם מרתפים ומחסנים. המשקופים של מערות אחדות מעוטרים בתבליטי רוזטות ומסביבם פזורים בורות מים, גדרות אבן ומתקנים חצובים. הכניסה למערות אסורה, אך ניתן לבקר בגולת הכותרת של המקום – שרידי בית הכנסת הקדום שנוסד במאה ה-4 לספירה והתקיים עד המאה ה-8. בית הכנסת בנוי אבני גזית גדולות שנדבכיהן שרדו לגובה שלושה מטרים. בקיר החזית קבועים שני פתחים בסגנון אופייני לבתי הכנסת של הר חברון - אשתמוע (סמוע), סוּסְיָא ומָעוֹן. לאורך הקיר המזרחי נחשפה אכסדרת הכניסה ובחזיתה עמודים וכותרות. בתקופה המוסלמית המבנה שימש מסגד. מדרום לבית הכנסת יורדות מדרגות לבור מים ולמערות מסתור.

שרידי מבנה בחורבת ענים. צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

בראש חורבת ענים נמצאים שרידי מבנה ריבועי שעובי קירותיו חמישה מטרים. המבנה שימש מצודה בתקופת מלכי יהודה (מאות 8-7 לפנה"ס). חלק מאבני המצודה נלקחו לבניין בית הכנסת.

השביל יוצא מחניון בור המים. לחניון מגיעים בדרך עפר העולה דרומה מדרך יער יתיר, כ-150 מטר מחניית חורבת ענים. בסמוך לראש השביל נמצא חניון הבור ובו מים לשתייה.

בית בד בשביל המתקנים החקלאיים ביער יתיר. צילום: יעקב שקולניק

לאורך השביל נמצאים בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה – מתקן המשמש לריסוק הזיתים כשלב בתהליך ההפקה של שמן זית. לאורך השביל נותרו חצובים בסלע הקירטון המקומי חלקי בתים בראשית יצירתם. השביל מסתיים בגיא רדוד שעובר למרגלות חורבת ענים.

השמורה משתרעת במדרון שממזרח לדרך הנוף, באזור מפגש של צמחייה ים-תיכונית, ערבתית ומדברית. בשמורה צומחים שני מינים נדירים של צמחים אנדמיים: שלהבית הכלאיים שפורחת באפריל בצבע ורוד וגביעונית ערבית – מופע מקומי של המין גביעונית הלבנון. הצמח מפתח בחודשים מרץ-אפריל עמוד פריחה גבוהה, שמקצהו משתלשלים פרחים בצורת גביע ובגווני חום בהיר.

מצפור קריות עשוי כמרפסת נוף, הבנויה פרגולה מתכתית. הוא מתנשא לגובה של 860 מטר בראש שלוחת הר עמשא – האזור הגבוה של חבל יתיר, שמיקומו מבטיח תצפית מרהיבה לעבר מדבר יהודה, בקעת ערד והרי מואב שמעבר לשבר הסורי-אפריקני. המצפור נקרא על שם חורבת קריות, השוכנת למרגלות המצפור, בצד הכביש לערד. למרגלות מצפור קריות נראים שרידי דרך רומית שנמשכת מכאן דרך הר עמשא ומעלה דרגות לכפר דוריג'את. שרידי הדרך נראים גם בסמוך לגדר היישוב הר עמשא. בהמשך הדרך, בקטע מעלה דרגות, הדרך שמורה להפליא.

חורבת יתיר מזוהה עם היישוב יתיר, שנזכר במקרא כעיר המקלט של שבט לוי בנחלת שבט יהודה: "ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט הרוצח [...] ואת יתיר ואת מגרשיה" (יהשע כ"א 14-13). העיר נזכרת גם במפת מידבא – מפת פסיפס מן התקופה הביזנטית המתארת את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל במאה השישית.

החורבה הגדולה משתרעת על פני כ-1,000 דונם. רוב השרידים הנראים בשטח הם מהתקופות הביזנטית והערבית. ביניהם ניתן למצוא שרידי כנסייה ומבנה ציבור, שרידי מבני מגורים, בורות ומערות, בריכת אגירה, קברים וגתות. יש לסייר בחורבה בזהירות, מחשש למעידה בין האבנים.

בסמוך לדרך הנוף נמצאת באר יתיר, שהיא, למעשה, בור מים ולא באר של ממש. 
בחוליית הבור חקוקים שני צלבים שמקורם באתר הנוצרי שהתגלה בחורבה. בעבר ניצבו בראש הגבעה שני מבנים של קברי שייח', אחד מהם מוקדש לזכרו של שייח' ע'תיר, קדוש מקומי ששמו שומר על צליל השם יתיר. מעט מצפון-מזרח לקברים נמצאת מערת קולומבריום שבקירותיה חצובים כוכים לגידול יונים. מראש החורבה יש תצפית יפה לעבר דרום הר חברון והיישובים שמעבר לגדר הביטחון ובהם כפרי הענק דורא, יטא וסמוע.

במדרון המזרחי של הגבעה נמצאת בריכת אגירה קדומה ולידה מונחים על האדמה שרידים של שני טורי עמודים וקירות, שהם כל מה שנותר מהכנסייה הביזנטית שהתקיימה כאן. כתובות הפסיפס שעל רצפת הכנסייה, שאינה חשופה לאוויר העולם, מלמדות על כך שהיא הייתה פעילה במאה השביעית.

ייתכן ששרידי מבנה ציבורי נוסף שנמצא מדרום לדרך החוצה את חורבת יתיר שייכים לבית כנסת מהתקופה הביזנטית. ציר האורך של המבנה, שכיוונו צפון-דרום, פונה לכיוון ירושלים שיהודים פונים אליו בתפילה. על משקופי המבנה התגלו עיטורים חרוטים המתארים רוזטות (ורדות) ומרובעים בולטים, בדומה לעיטורים שהתגלו ביישוב היהודי של סוסיא העתיקה.